כמו כל מדינות העולם, על מנת להיכנס לישראל יש צורך בקבלת אשרה, בין אם בשלב מוקדם להגעה לישראל ובין אם בשלב הנחיתה בנתב"ג (או באחד מהנמלים הימיים הקיימים בארץ). מכאן, שישנן מספר רב של סוגי אשרות המוענקות לנתינים זרים, אך במאמר שלהלן, נדון בסוגי האשרות ובין היתר באשרה הנקראת אשרת "ב\1" (או ויזה b1), שהיא למעשה אשרת ביקור המעניקה למחזיק האשרה זכות לעבוד בישראל, דהיינו: עסקינן באשרה הניתנת לעובדים זמניים, כפי שיוסבר להלן.
הדין הרלוונטי בכל הנוגע לכניסה לישראל:
כניסה לישראל מצריכה אשרה, ומעבר בתחנת גבול מסודרת. החובה לקבל אשרת שהייה בישראל קבועה בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). החוק דנא קובע כי
"(א) מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה. (ב) מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רישיון ישיבה לפי חוק זה".
אשרת עולה, ניתנת למי שזכאי לעלות ארצה מכוח היותו יהודי, בהתאם לחוק השבות, התש"י- 1950. מצד שני, חוק הכניסה לישראל דן כאמור באשרה "מכוח החוק", מכאן שבין האשרות שניתנות לנתינים של מדינות זרות, הן בהתאם לקבוע בסעיף 2 לחוק הכניסה לישראל:
"(א) שר הפנים רשאי לתת (1) אשרה ורישיון לישיבת מעבר – עד לחמישה ימים;(2) אשרה ורישיון לישיבת ביקור – עד לשלושה חדשים;(3) אשרה ורישיון לישיבת ארעי – עד לשלוש שנים;(4) אשרה ורישיון לישיבת קבע;(5) רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה.(ב) אשרה ורישיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור יכול שיינתנו לקבוצת בני-אדם בצוותא".
תיאור רחב יותר לסוגי האשרות שניתנות כאמור, קיים בתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד- 1974 (להלן: "תקנות הכניסה לישראל"), באותן התקנות קיימת רשימה של מדינות שבהן יש צורך לקבל ויזה כבר במדינת המוצא, וכן את סוגי אשרות שקיימות (ישנן אשרות תיירים, דהיינו אשרות ביקור ואשרות לישיבה זמנית בישראל, כפי שיוסבר בהמשך). נציין גם כי בהתאם לחוק הכניסה לישראל, לשר הפנים מוקנית הסמכות להאריך את תקופת שהייתו של אדם בארץ, וזאת מכוח סעיף 3 לחוק.
סיכום ביניים, כמו בכל מדינה בעולם, גם מדינת ישראל שומרת על גבולותיה, ודואגת להסדיר את אופן הכניסה והשהייה בה, הן מטעמים ביטחוניים. קרי: כדי למנוע כניסה של גורמים עוינים, והן כדי למנוע שהייה בישראל שלא כדין, והשתקעות בה, ללא פיקוח ובדיקה מוקדמת.
אשרות שהייה בישראל:
אשרות שהיה מתחלקות למעשה לשתי קבוצות. הקבוצה האחת היא קבוצת "אשרות הביקור" שמכונות בהתאמה באות ב'. הקבוצה השניה, היא קבוצת אשרות השהייה הארעית בישראל, ובהתאמה הן מסומנות באות א' (דהיינו- מהמילה "ארעי").
באשר לקבוצה הראשונה, ישנה אשרת ביקור הנקראת ב\1 – אישור עבודה לעובד זר – בה עוסק מאמר זה, ולגביה נרחיב בהמשך. בד בבד ולצורך הבנת כל התמונה, ישנה אשרת ביקור הנקראת ב\2 זו למעשה אשרת תייר השכיחה ביותר, שניתנת לרוב למי שמגיע למדינת ישראל לביקור. תקנה 5(ב) לתקנות הכניסה לישראל מסדירה את מעמדה של אשרת ב\2, וקובעת כי:
"המבקש להיכנס לישראל לשם ביקור או לכל מטרה אחרת המצריכה שהות קצרה בלבד בישראל, למעט למטרת עבודה, בשכר או שלא בשכר, יגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 (תייר)".
אגב, כבר בשלב הזה נקדים ונבהיר כי בניגוד לאשרת ב\1 בה עוסק המאמר, אשרת ב\2 אינה מקנה למי שמקבלה זכות לעבוד בישראל. כמו כן, אשרת ב\2 מוגבלת לתקופה של עד שלושה חודשים, אף על פי שלשר הפנים סמכות להאריך אותה במקרים מסוימים.
יש מדינות שאזרחיהן חייבים להוציא מראש אשרת כניסה מסוג ב/2 עוד במדינת המוצא. תקנה 3 לתקנות הכניסה לישראל קובעת מאילו מדינות אפשר להיכנס בלי אשרה מראש, ובהן איטליה, ארה"ב, קנדה והונגריה. עם זאת, גם כשאין צורך בויזה מראש, בקר הגבול בישראל מוסמך לסרב כניסה לפי חוק הכניסה לישראל אם מתעורר חשש בנסיבות המקרה.[1]
עוד אשרת כניסה לתיירים שקיימת, היא אשרה מסוג ב\3 שהיא מתייחסת לאנשים שמגיעים ארצה ללא סיבה ספציפית, לכן בתקנות הכניסה לישראל, מי שמקבל רישיון מסוג זה מכונה "נכנס מסופק", רישיון זה בכלל מתייחס לאנשים שמעמדם לעניין הכניסה לישראל או הישיבה בה אינם ברורים. אשרה זו מוגבלת לחודש ימים בלבד. יתר על כן, מי שנכנס לישראל מתוקף אשרת ב\3 צריך לפנות למשרד הפנים כדי לברר את מעמדו. האשרה דנא לרוב מתמקדת באנשים שיש להם דווקא כוונה לעלות ארצה, אך מצבם האישי אינו ברור דיו, ואינו מאפשר בדיקה שטחית (למשל אנשים שהם ספק יהודים המבקשים להשתקע בישראל ועוד).
אשרת תייר נוספת שקיימת היא אשרה מסוג ב\4, שמתייחסת למתנדבים. אנשים מכל העולם מגיעים לישראל על מנת להתנדב בקיבוצים, בחקלאות, בעמותות מסוימות, ועוד. מי שנכנס לישראל באשרה ב\4 איננו יכול לעבוד בשכר- למען הסר ספק.
אשרה נוספת שהתווספה לפני כשנתיים היא אשרה מסוג ב\5 שניתנת למשקיעים שמגיעים ארצה להקים מיזמים או להשקיע כספים במיזמים ישראלים. תכליתה של אשרה זו היא כן לעודד השקעה כספית בישראל. מי שזכאי לקבל אשרת ב\5, ראשים גם ילדיו ובן או בת זוגו לקבל אשרת שהייה מסוג ב\52.
לצד אשרות הביקור קיימת גם קבוצת אשרות השהייה הזמנית בישראל. אשרת א/1 מיועדת לזכאי חוק השבות שמבקשים לשהות בארץ לפני החלטה סופית על עלייה, והיא מקנה גם זכות עבודה. אשרת א/2 ניתנת לתלמידים וסטודנטים הלומדים בישראל, ובדרך כלל אינה מקנה זכות עבודה, בעוד שלקרוביהם ניתן לעיתים להעניק אשרת א/4. אשרת א/3 מיועדת לאנשי דת שמגיעים לישראל לצורך שליחות או תפקיד דתי. אשרת א/5 ניתנת בדרך כלל למי שנמצאים בהליך של הסדרת מעמד בישראל, כגון בני זוג של ישראלים וילדיהם, וגם היא מקנה זכות לעבוד בישראל.
אישור עבודה לעובדים זרים בישראל:
עד כה דנו בסוגי האשרות שישנן, אולם כל מה שנאמר מתייחס לתיירים לרוב או לאנשים שמגיעים למטרות מסוימות לישראל. אך באשר לאשרה מסוג ב\1, הרי שלא מדובר באשרה שמתייחסת לתיירים כפשיטא, אלא לאנשים שמגיעים לישראל על מנת לעבוד, אם נרצה: אישור עבודה לעובדים זרים.
ישראל, ככל מדינה מודרנית המנהלת משק וכלכלה מודרנית, חותרת לשמירה על איזון בשוק העובדה. לשם כך, היא פועלת לעודד לימודים והכשרות מקצועיות בתחומים מסוימים, וכן היא גם דואגת לעיתים לאפשר לעובדים זרים להגיע ארצה ולעבוד בתחומים שבהם אין מספיק "ידיים עובדות", לדוגמא: תחום הסיעוד, תחום הבנייה ועוד.
חוק הכניסה לישראל, מסדיר את אופן הכניסה לישראל, אך בנוגע לאישור עבודה לעובדים זרים, קובע סעיף 2(ג) כדלקמן:
"לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה לעובד זר כהגדרתו בפרק ד'1 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (בחוק זה – חוק עובדים זרים), אלא אם כן המבקש להעסיק את העובד הזר מחזיק בהיתר לפי סעיף 1יג לחוק עובדים זרים, ורשאי שר הפנים לקבוע כי לגבי עובדים זרים בתפקידים מסוימים שקבע או לגבי סוגי עובדים שקבע, מתן אשרה או רישיון ישיבה אינו טעון היתר כאמור; שר הפנים יציין באשרה וברישיון הישיבה שניתנו לעובד זר את תחום עיסוקו".
ללמדנו, שבכל הנוגע לעובדים זרים, קיים לגביהם דין ספציפי, דין הנקרא חוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"). בהתאם לסעיף 3א לחוק הכניסה לישראל, שר הפנים רשאי להעניק אשרת שהייה בישראל (מה שנקרא כאמור ב\1) למשך תקופה ארוכה יותר מאשרות התייר האחרות, והיא לתקופה של 5 שנים. יוער גםשכאשר מדובר על עובדים זרים בתחום הסיעוד, ניתן להאריך את שהותם לתקופה ארוכה אפילו מחמש שנים, לשנה אחת נוספת בכל פעם, וזאת בהתאם לסעיף 3א(ב) לחוק הכניסה לישראל.
אך בכך לא דיי, שכן מי שרוצה להעסיק עובד זר, צריך לקבל רישיון ספציפי לכך, אשרת עבודה לעובד זר, וזאת בהתאם לחוק עובדים זרים.
כדי לקבל רישיון, יש להציג תעודה רפואית שמעידה שהעובד לא חולה במחלה כלשהי שעלולה לסכן את הציבור,[2] להציג חוזה בכתב בין העובד למעסיק הפוטנציאלי,[3] להגדיר בדיוק מה תהיה עבודתו, לדאוג לעובד למגורים הולמים,[4] לדאוג לעובד לביטוח רפואי, ועוד. יוער גם כי בהתאם לחוק עובדים זרים, קיים ממונה במשרד התמ"ת שתפקידו הוא לברר תלונות של עובדים זרים.[5] מכאן, שאין ספק שחוק עובדים זרים נועד לשמור על זכויותיהם, שכן באופן טבעי עובדים זרים הם אוכלוסייה מוחלשת בהרבה שאינה מכירה את השפה ואת החוק הישראלי ובאופן טבעי היא מועדת לניצול רב יותר ע"י מעסיקים פוטנציאלים.
עוד יוער שעובד זר המסיים את תפקידו אצל מעסיק מסוים, מחויב בהודעה למשרד הפנים בנושא, לאחר מכן עומדת לאותו עובד תקופה של שלושה חודשים בה הוא רשאי לחפש מעסיק אחר. בעבר אגב, עובדים זרים היו כבולים למעסיקים, אך הסדר זה בוטל בפסיקה של בית המשפט העליון.[6]
ויזת עבודה לעובד זר מסוג ב\1 (b1):
כאמור, מעסיק שרוצה להעסיק עובד חייב ברישיון/אשרת עבודה לעובד זר לשם כך, מכוח חוק עובדים זרים, ובד בבד הוא רשאי וכך גם העובד להגיש מראש בקשה לאפשר לעובד להיכנס ארצה. מה גם, שבמסגרת קבלת הרישיון בהתאם לחוק עובדים זרים, על המעסיק להציג גם אישור ממשרד הפנים שהעובד יהיה רשאי להיכנס לישראל.[7]
מכאן, שההוראה המשלימה לנושא, מצויה בתקנה 5(א) לתקנות הכניסה לישראל, הקובעת לאמור: "המבקש להיכנס לישראל כדי לעבוד בה זמנית בשכר, יגיש בקשה לאשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1 או b1 (עובד זמני); מעביד בישראל רשאי להגיש בקשה כאמור עבור תושב חוץ שהוא רוצה להעסיק". יודגש גם כי אדם שמגיע ארצה עם אשרה אחרת, לא יכול להחליף את האשרה הקיימת לאשרת ב\1, וזאת אגב בניגוד לאשרות אחרות.
זאת ועוד, לא פעם עובדים זרים חיים בישראל זמן רב, ובאופן טבעי מבקשים לצאת לחופשות במדינת המוצא שלהם. לשם כך, קיים נוהל במשרד הפנים הנקרא "נוהל הטיפול באשרת כניסה חוזרת לישראל לעובדים זרים השוהים בארץ כדין ומבקשים לצאת לחו"ל ולשוב חזרה". בכדי שהעובד יוכל לחזור ארצה, עליו להציג אישור מהמעסיק, לשלם אגרה, ולהגיש בקשה בהתאם לנוהל. כמו כן קיימת דרישה שלעובד תהיה אשרת שהייה נותרת בישראל ל- 90 ימים. בקשה לאשרת כניסה חוזרת לעובד זר נפוצה אפוא מאד בקרב מעסיקים ישראלים.
באופן טבעי עובדים זרים החיים בישראל, מכירים בנות זוג, ואף מולידים ילדים. לצערנו כיום יש מספר רב של ילדים של עובדים זרים שהם למעשה חסרי מעמד. שכן תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל קובעת כי מעמדם של ילדים של עובדים זרים ובכלל זה זרים, יהיה זהה להוריהם, כך שמדינת ישראל לא מעניקה אזרחות אוטומטית למי שנולד בשטחה, לאמור: "ילד שנולד בישראל, ולא חל עליו סעיף 4 לחוק השבות, יהיה מעמדו בישראל כמעמד הוריו; לא היה להוריו מעמד אחד, יקבל הילד את המעמד של אביו או אפוטרופוס זולת אם ההורה השני מתנגד בכתב לכך; התנגד ההורה השני, יקבל הילד את המעמד של אחד מהוריו, כפי שיקבע השר".
מה חשוב לדעת בעת הגשת בקשה לקבלת אשרת עבודה לעובד זר – ב\1:
הליך קבלת אשרת עבודה מסוג ב'1 מתחיל בפנייה מסודרת של המעסיק אל יחידת ההיתרים ברשות האוכלוסין וההגירה. במסגרת הפנייה, המעסיק נדרש להוכיח את הצורך בהעסקת העובד הזר, תוך צירוף אסמכתאות מתאימות, כגון חוזה העסקה עתידי, מסמכים המעידים על מומחיות העובד או תעודות הכשרה מתאימות.
לאחר שיחידת ההיתרים מאשרת את הבקשה ומנפיקה היתר ראשוני, על המעסיק לפנות אל לשכת מינהל האוכלוסין במשרד הפנים לצורך הנפקה בפועל של אשרת העבודה. בשלב זה מוטבעת האשרה בדרכונו של העובד הזר, והיא תקפה רק אצל המעסיק המבקש ובתחום העיסוק הספציפי שאושר מראש.
חשוב לציין כי במהלך תקופת ההעסקה חל איסור מוחלט על העברת העובד הזר למעסיק אחר או על שינוי תחום עיסוקו ללא קבלת היתר נוסף מתאים. לצד זאת, קיימות עלויות כספיות המוטלות על המעסיק, ובהן אגרת בקשה חד-פעמית וכן היטל מיוחד של 8% משכר העובד, המשולם לפקיד השומה מדי חודש.
החוק אוסר במפורש לנכות סכומים אלו משכרו של העובד. בענפים מסוימים, כמו ענף הבניין, קיימות הוראות ייחודיות המגבילות את ההעסקה לעובדים זרים רק דרך קבלני כוח אדם מורשים בעלי היתרים מיוחדים.
בעת הגשת בקשה למתן אשרת עבודה לעובד זר מסוג ב\1 חשוב מאוד לזכור להצטייד בפרטים הבאים:
טופס בקשה להיתר העסקה של עובד זר: זהו המסמך המרכזי שמניע את ההליך. המעסיק ממלא את הטופס מול יחידת ההיתרים, תוך פירוט מלא של התפקיד, מהות ההעסקה, פרטי העובד, והנימוקים לבחירה דווקא בו.
חוזה העסקה חתום: החוזה חייב לכלול שכר, שעות עבודה, תחומי אחריות, מיקום העבודה, תנאים סוציאליים, ומשך ההעסקה. במסלולי מומחים – חובה לכלול רמת שכר גבוהה לפי דרישות החוק.
תיאור מקצועי של המשרה: מסמך שבו מפורט התפקיד שאליו מגייסים, כולל הכישורים הנדרשים, היקף המשרה, והצדקות לגיוס עובד מחו"ל. יש להקפיד על ניסוח מדויק שמבהיר את ייחודיות התפקיד.
אישורים על מומחיות העובד: כוללים לרוב קורות חיים, תעודות השכלה, תעודות מקצועיות ולעיתים גם מכתבי המלצה או אישורי ניסיון. מטרת המסמכים להוכיח שהעובד מתאים ספציפית למשרה.
תצהיר מעסיק חתום בפני עו"ד: הצהרה רשמית שבה המעסיק מאשר שהוא מודע לחובותיו כלפי העובד הזר, מתחייב לפעול לפי החוק, ומצהיר על אמיתות הנתונים שהוגשו בבקשה.
אישור תשלום אגרה: ללא תשלום האגרה – הבקשה אינה נבדקת. האגרה משולמת לפי משך ההעסקה וסוג האשרה, ויש להקפיד לצרף קבלה עדכנית.
דרכון בתוקף: העובד נדרש להחזיק בדרכון תקף למשך לפחות שישה חודשים ממועד הבקשה. חשוב לוודא שמדובר בדרכון תקין, לא פגום או קרוב לתום תוקפו.
תעודת יושר: תעודה ממדינת האזרחות או ממדינת המגורים האחרונה, חתומה על ידי הרשות המתאימה, ולעיתים נדרשים גם תרגום נוטריוני ואפוסטיל. המסמך בודק היעדר רישום פלילי עדכני.
אישורים רפואיים: בהתאם לדרישות משרד הבריאות – בדיקות רפואיות כלליות, לרוב כולל בדיקת שחפת, HIV ובדיקות דם. המסמכים חייבים להיות מגורם רפואי מוסמך.
עותק מחוזה העבודה: מסמך שמוגש לקונסוליה לצורך אימות – כדי לוודא שהתנאים ידועים לעובד, ושאין פערים בין מה שנמסר בישראל למה שמוצג במדינה הזרה.
תמונה עדכנית בגודל פספורט: יש לצרף תמונה תקנית לפי דרישות הקונסוליה (רקע בהיר, תווי פנים גלויים, גודל פורמלי). תמונות לא תקינות עלולות לעכב את הבקשה.
טביעות אצבע או טופס זיהוי ביומטרי: בחלק מהמדינות נדרש העובד לעבור זיהוי ביומטרי כחלק מהליך קבלת האשרה. הדרישה משתנה בהתאם להנחיות משרד החוץ ורשות האוכלוסין.
תהליך קבלת אשרת עבודה לישראל בתמצית:
1) המעסיק הישראלי פותח את ההליך
המעסיק מגיש בקשה להיתר העסקה עבור עובד זר מסוים, עם פירוט התפקיד, הכישורים, הניסיון והשכר המוצע.
2) רשות האוכלוסין בוחנת את הבקשה
אם הבקשה עומדת בתנאים הענפיים והמשפטיים, מונפק למעסיק היתר העסקה עקרוני.
3) העובד מגיש בקשה בקונסוליה הישראלית בחו"ל
לאחר קבלת ההיתר, העובד מגיש בקשה לאשרת עבודה ב/1 בצירוף דרכון, תעודת יושר, אישורים רפואיים, חוזה העסקה ומסמכים נוספים לפי הצורך.
4) מונפקת אשרת כניסה לישראל
אם הבקשה מאושרת, העובד מקבל אשרת כניסה זמנית שמאפשרת לו להיכנס לישראל לצורך תחילת ההעסקה.
5) עם ההגעה לישראל מונפקת האשרה הסופית
העובד מתייצב בלשכת רשות האוכלוסין, ושם מונפקת אשרת העבודה בפועל בהתאם למעסיק, לתחום ולתקופת ההעסקה שאושרו.
6) העבודה מותרת רק לפי תנאי האשרה
העובד רשאי לעבוד רק אצל המעסיק שאושר, בתחום שאושר ובמשך התקופה שנקבעה. חריגה מהתנאים עלולה להיחשב הפרה של האשרה.
אשרות עבודה לעובדים מומחים
אשרת עבודה מסוג ב'1, מלבד היותה אשרה כללית לעובדים זרים בישראל, מיועדת במקרים רבים לעובדים בעלי מומחיות ייחודית – מומחים זרים. עובדים מומחים אלו, בין שהם בעלי השכלה אקדמאית ובין שלא, מגיעים לארץ במטרה לבצע עבודה מקצועית הדורשת ידע מיוחד, ניסיון מוכח או יכולת טכנולוגית יוצאת דופן. בשל חשיבותם הרבה למשק הישראלי, קיימים נהלים ייעודיים ומפורטים להעסקתם, המבדילים בינם לבין עובדים זרים רגילים ומחייבים את המעסיקים בדרישות ספציפיות.
אחד המסלולים המרכזיים נקרא SEA – Short Employment Authorization, והוא מיועד לעובדים מומחים שמשך שהייתם אינו עולה על 90 יום בשנה. מסלול זה מאפשר הליך קצר במיוחד הנמשך לרוב עד כ-10 ימי עבודה בלבד. יש להבטיח לעובד שכר מינימלי (לפחות בגובה שכר המינימום במשק), ועל המעסיק מוטלת חובה לספק לעובד ביטוח רפואי. כמו כן, במקרים מסוימים, בעיקר כאשר העובד אינו אקדמאי, עשוי המעסיק להידרש להפקיד ערבות בנקאית בסכום של כ-20,000 ש"ח, אשר תוחזר לאחר עזיבתו של העובד את ישראל.
מסלול נוסף, מכונה STEP. גם מסלול זה מאפשר לעובדים מומחים לשהות בארץ עד 90 יום, אך הליך קבלת ההיתר עשוי להימשך בין שישה לשמונה שבועות. גם במסלול זה, תנאי השכר זהים למסלול הקודם (שכר מינימום לפחות), וישנה חובה זהה בנושא הביטוח הרפואי והפקדת הערבות הכספית במקרים מתאימים.
קיימים גם מסלולים ייעודיים לעובדים מומחים אשר מגיעים לישראל לתקופה ארוכה יותר, לרוב שנה. עובדים מומחים אלו, בין שהם בעלי השכלה אקדמאית ובין שאינם אקדמאים, זכאים לקבל שכר מינימלי כפול מהשכר הממוצע במשק, העומד כיום על כ-20,856 ש"ח ברוטו בחודש. נוסף על כך, חלות על המעסיקים דרישות מוגברות גם בנוגע להפקדת ערבויות, הנעות בין 20,000 ל-40,000 ש"ח, בהתאם למעמדו המקצועי של העובד הזר.
שימו לב כי עובדים מומחים בענף ההייטק נהנים ממסלול ייחודי ומהיר במיוחד. במסגרת זו, חברות הייטק ישראליות הרשומות אצל רשות החדשנות ואשר לפחות 75% מעובדיהן עוסקים במחקר ופיתוח, יכולות להביא לישראל עובדים מומחים תוך זמן קצר של עד 10 ימי עבודה בלבד. תנאי השכר המינימליים גם כאן עומדים על פי שניים מהשכר הממוצע במשק (20,856 ש"ח ברוטו). יתרה מזו, לבת או בן זוגו של עובד מומחה בענף ההייטק מוענקת אפשרות לעבוד בישראל ללא הגבלה לתחום עיסוק או למעסיק מסוים, באמצעות אשרה מסוג ב'1 כללית, המאפשרת גמישות מירבית בעת שהותם בישראל.
*למדריך מלא אודות העסקת מומחה זר – לחצו כאן >>
עובדים בענפים בלתי מקצועיים: סיעוד, חקלאות, בניין ומלונאות
המסלולים בענפים ה"בלתי מקצועיים", לפי הגדרות משרד הפנים, נועדו לטפל בצרכים מערכתיים של שוק העבודה המקומי, בתחומים שבהם קיימת מזה שנים מצוקה מובנית בכוח אדם ישראלי.
העסקת עובדים זרים בענפים אלו מתבצעת כמעט תמיד באמצעות תאגידים מורשים בלבד, בכפוף למכסות שנתיות המוגדרות בהחלטות ממשלה ונוהלי רשות האוכלוסין וההגירה.
בענף הסיעוד, למשל, ייחודו של ההליך בכך שהוא מתאפשר גם למשקי בית פרטיים, וזאת בכפוף לעמידה בתנאי זכאות של המטופל (גיל, תלות תפקודית, קבלת קצבת שירותים מיוחדים ועוד). בניגוד למסלולים אחרים, כאן מתאפשר קשר מתמשך של שנים בין עובד בודד למטופל יחיד, ולעיתים אף הארכה מעבר למקסימום הרגיל של 63 חודשים, מטעמים הומניטריים.
הארכות מסוג זה נדונות בפני ועדה ייעודית ברשות האוכלוסין, ונדרשות לעמוד בקריטריונים מחמירים (רציפות העסקה, התרשמות מקצועית, מניעת ניתוק טיפולי פתאומי).
בענף הבנייה, לעומת זאת, האשרה ניתנת לרוב לעובדים סינים או מזרח-אירופאים, בהליך מפוקח שמוגבל בזמן ולמעסיקים בעלי היתר מיוחד. הענף מנוהל תחת פיקוח קפדני כדי למנוע תת-תשלום, תנאי מגורים לקויים, וניצול.
ויזת עבודה לישראל – סקירת פסיקה:
ככלל, המדיניות הרווחת בישראל היא להפחית עד מאוד את מספר העובדים הזרים, עם זאת מפעם לפעם קיימת גמישות מסוימת כאשר אכן עולה צורך בהעסקה של עובדים זרים בתחומים מסוימים, כך יפים הדברים:
"מדיניות הממשלה היא לצמצם את מספר העובדים הזרים בארץ, על כן חלוקת ההיתרים להעסקת עובדים זרים חייבת, כנטען, להתבצע על פי נהלים מדוקדקים ומסודרים, אשר מחד גיסא, יבטיחו שמירה על עקרון השוויון, ומאידך גיסא יבטיחו את אינטרס המדינה שלא לאפשר העסקת עובדים זרים מעבר לכמות המרבית שברצונה להתיר".[8]
כך לדוגמא, כדי להמחיש כמה חשוב לעמוד בתנאי ההיתר שניתן להעסקת עובד זר, כדאי להתייחס לפרשה שבמסגרתה אדם ביקש להעסיק רקדניות בישראל, אך סורב הן בשל הפרה קודמת של תנאי ההיתר, יודגש כי דובר על להקה שכבר הייתה פעילה למעלה מ- 16 שנים, כך נקבע:
"אולם טעם אחד בטיעוני המשיבים מכריע את הכף ביחס לעתירת העותר. מבדיקת המשיבים התברר כי העותר לא קיים את תנאי ההיתרים שניתנו לו בעבר במובן זה שרקדנית אחת שהיתר שהייתה בארץ פקע כבר לפני שנים מספר, נותרה להתגורר בישראל, והיא ממשיכה להיות מועסקת בלהקתו של העותר. בנסיבות אלה יש צדק בעמדת המשיבים כי העותר הפר את האמון שניתן בו, והוא הראה יחס של זלזול לקיום התנאים המחייבים שהוטלו עליו".[9]
בעבר, עובדים זרים לא היו זכאים לזכויות בריאות וזכויות סוציאליות, אלא לסל קטן מאוד, ולא ממצה. כיום לאחר שבית המשפט העליון אמר את דברו בנושא, הסל המוענק לעובדים זרים הינו רחב בהרבה, כפי שנפסק:
"באופן יותר ספציפי, אני סבורה שראוי להתייחס בהקשר הנוכחי הן לפגיעה בזכות לבריאות כנגזרת מן הזכות לכבוד האדם והן לפגיעה עצמאית בזכות לכבוד האדם. הפגיעה בזכות לבריאות – הזכות לבריאות, לפחות בליבתה, כרוכה בזכות לכבוד והיא אף נגזרת של הזכות לחיים ושל ההגנה על גופו של האדם".[10]
סיכום:
העסקת עובד זר היא נושא מורכב מאוד, ובכלל זה דיני האשרות בישראל, שביניהן אשרה מסוג ב\1, קרי אשרת עבודה בישראל. לכן, חשוב מאוד ומומלץ כמעט תמיד להיעזר בשירותיו של עורך דין שמתמחה בענייני משרד הפנים הבקיא בתחום, ובאותה מידה גם לא לשכוח את מידת החובות המוטלות על המעסיק בתחום העסקת העובדים הזרים.
[1] סעיפים 10-9 לחוק הכניסה לישראל.
[2] סעיף 1ב לחוק עובדים זרים.
[3] סעיף 1ג לחוק עובדים זרים.
[4] סעיף 1ה לחוק עובדים זרים.
[5] פרק ד3 לחוק עובדים זרים.
[6] בג"ץ 02\4542 עמותת קו לעובד ואח', נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד סא(1) 346.
[7] סעיף 1ב(ג) לחוק עובדים זרים.
[8]בג"ץ 3445/05 סושימאי 2004בע"מ נ' משרד התעשיה המסחר והתעסוקה – יחידת הסמך, (פורסם בנבו). בפסקה ה'.
[9] בג"ץ 9723/01 לוי נ' מנהלת מחלקת תעשיה ושירותים למתן היתרים לעובדים זרים, פ"דנז(2) 87.
[10]בג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה, (פורסם בנבו), פסקה 2 לפסק דינה של השופטת ד. ברק ארז.
