בית הדין לעררים, הוקם על מנת לדון בעניינים הנוגעים לכניסה לישראל, יציאה מישראל, הקבועים בחקיקה שתפורט במאמר שלהלן. למעשה, בית הדין לעררים מהווה ערכאה שיפוטית אשר תחת ידה יוצאות החלטות מהותיות, הנוגעות לליבת זכויות האדם, אשר יש בהן כדי להשליך לעיתים על כלל אזרחי ישראל. אך למרות זאת, רבים לא מכירים את בית הדין לעררים, תפקידיו, וסמכויותיו. לכן, חיברנו את המדריך שלהלן, אשר ידון בשאלה, מהו בית הדין לעררים, ומהן סמכויותיו.

הקמת בית הדין לעררים:

עד הקמתו של בית הדין לעררים, ענייני הסדרת מעמד בישראל, ענייני אזרחות, ענייני שהייה ויציאה מישראל, נדונו בפני בית המשפט המחוזי. בשנת 2011, עם התגברות כניסתם של נתינים ממדינות אפריקה לישראל דרך מדבר סיני, עלה הצורך להקים ערכאה משפטית מיוחדת, בעלת סמכויות מיוחדות, ובעלת התמחות ייחודית, לעסוק בענייני הגירה. מטעמים אלה, תוקן בשנת 2011 חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1951 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), והתווסף לו תיקון מספר 11, שלמעשה הסדיר והקים את בית הדין לעררים. במסגרת דברי ההסבר לתיקון המוזכר, נכתבו הדברים הבאים:

"החוק המוצע מטרתו להקים בית דין לזרים, אשר ישמש כערכאה לקיום ביקורת שיפוטית על החלטות של הרשויות המוסמכות בענייני הגירה, כניסה לישראל יציאה ממנה ואזרחות, ואשר יהווה ערכאה ייחודית ומקצועית בתחום זה  מהות העניינים הנדונים והאינטרס הציבורי הכרוך בהם כמו גם הצורך להקל על העומס המוטל על מערכת השפיטה (כפי שיפורט להלן), מצדיקים כי הביקורת השיפוטית בעניינים אלה תופעל בידי ערכאה ייחודית, בהליך פשוט, יעיל, ומהיר  ענייני ההגירה והכניסה לישראל כוללים בחובם גם נושאים רגישים ומורכבים כמו קרבנות סחר בבני אדם, עבדות ועבודות כפייה, אשר מצריכים התייחסות מיוחדת ומעמיקה הקמת ערכאה ייחודית לעניינים אלה תאפשר פיתוח מומחיות ומקצועיות באותם עניינים".[1]

כיום, יש בישראל שלושה בתי דין לעררים, אחד בירושלים, אחד בתל אביב, ואחד בדרום, בקרוב עתיד להיפתח בית דין לעררים גם באזור חיפה, בהם ניתן להגיש ערר. כמו כן, סדרי הדין בבית הדין לעררים, קבועים בתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), תשע"ד- 2014.

מיהם הדיינים בבית הדין לעררים?

חוק הכניסה לישראל, מסדיר את אופן מינוייהם ואת כשירותם של הדיינים בבית הדין לעררים. סעיף 13כ"ג לאותו חוק, קובע כי דיינים בבית הדין לעררים, ימונו ע"י וועדה שחבריה יהיו: מנכ"ל משרד הפנים, עובד מדינה- משפטן, העוסק בתחום ההגירה, ומשפטן שייקבע ע"י נציג שירות המדינה, שהוא לא עובד מדינה.

עוד קובע חוק הכניסה לישראל, כי אדם המבקש להתמנות כדיין בבית הדין לעררים, צריך להיותכשיר לשמש כשופט בבית משפט השלום (כלומר: בעל ניסיון משפטי של 5 שנים), וכן אדם שבקיא בדיני ההגירה במדינת ישראל. כמו כן, דייני בית הדין לעררים, בניגוד לשופטים בבתי המשפט בישראל, מתמנים לתקופה קצובה של חמש שנים. עם זאת, שר המשפטים רשאי להאריך את כהונתם לתקופה נוספת של חמש שנים.

יודגש כאמור, כי אחת התכליות שהביאו להקמת בית דין לעררים, היא הרצון ליצור ערכאה שיפוטית שתתמקצע בתחום ההגירה. כאמור, עד שנת 2011, דנו בענייני הגירה שופטי בית המשפט המחוזי, שהם בוודאי שופטים מקצועיים, אך הם לא תמיד ובהכרח מתמחים ספציפית בתחום ההגירה, שהוא תחום מורכב, עשיר ורחב מאוד. לכן, דרישה מהותית היא, כפי שהוסבר, שדיינים שמתמנים לשמש כדיינים בבית הדין לעררים, יהיו בקיאים בדיני הגירה, אזרחות ומעמד.

האם ניתן להציג ראיות חסויות בבית הדין לעררים?

ראיה חסויה, היא ראיה שלא ניתן להציג בפני בית המשפט, או שניתן להציגה רק במעמד "צד אחד", כלומר מבלי שהצד השני יודע מהי הראיה העומדת נגדו. האפשרות להציג ראיות חסויות ניתנת בדרך כלל במעצרים מנהליים בגין עבירות ביטחון. אין ספק כי ראיה חסויה, אשר לא מוצגת לצד השני מהווה פגיעה אנושה בכבודו, בזכותו להליך הוגן. הזכות לדעת מהן הראיות העומדות נגדך, היא זכות מהותית, והיא לא בהכרח תלויה בחקיקה מסוימת אלא בעקרונות יסוד דמוקרטים.

אך למרות זאת, בהתאם לסעיף 13כט, לבית הדין לעררים עומדת סמכות לעיין בראיה חסויה, ובלבד שהמדינה (רשות האוכלוסין וההגירה) הודיעה על כך לעורר, והגישה בקשה מתאימה לבית הדין לעררים, לחסות ראיה מסוימת. במקרה כזה, רשאי בית הדין לעררים לדון בשאלה האם יש לחסות את הראיה, או שמא יש להציגה לצד השני. יתר על כן, חוק הכניסה לישראל אף מסמיך את בית הדין לעררים לקבל מידע נוסף מהמדינה אף ללא נוכחותו של העורר.

ככל שבית הדין לעררים קבע כי גילוי המידע החסוי יכול לפגוע בביטחון המדינה, או ביחסי החוץ שלה, או שלום הציבור או עניין חשוב אחר, או אז הוא רשאי לקיים דיון בעניינו של עורר, מבלי שהעורר מיודע לגבי טיב המידע החסוי. יוער כי אפילו אם נקבע ע"י בית הדין לעררים כי המידע שהוצג הוא חסוי, עדיין על המדינה להציג לעורר תמצית של המידע החסוי, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לפגוע באינטרסים של מדינת ישראל, כמוצג מעלה.

ככל שבית הדין לעררים החליט כי המידע המבוקש לחסותו, יוצג לעורר בפניו, או אז יכולה המדינה לערער על החלטתו בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי. לא זו בלבד, ככל שהמדינה הודיעה שבכוונתה לערער, תתעכב העברת החומר החסוי לעורר, עד להחלטה בערעור. ככל שבית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה לעניין הראיה החסויה, המדינה רשאית לערער גם לבית המשפט העליון בזכות, בתוך 15 ימים. אגב, נציין בשולי הדברים, כי ערעורים הנוגעים להצגת ראיות חסויות, נדונים בדלתיים סגורות.

לאן מגישים ערעור על החלטת בית הדין לעררים?

בית הדין לעררים מהווה בעצם ערכאה משפטית בדרגה ראשונה, ועל החלטותיו כטריבונל משפטי ניתן לערער. סעיף 13לא לחוק הכניסה לישראל, קובע כי על פסק דין, היינו: החלטה סופית של בית הדין לעררים, אפשר לערער לבית המשפט המחוזי, ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת בתוך 45 ימים. יתרה מכך, גם על החלטת ביניים של בית הדין לעררים אפשר לערער בפני בית המשפט המחוזי, אך בניגוד לערעור על החלטה סופית, כאשר מבקשים לערער על החלטת ביניים, יש ליטול רשות לכך, אשר תינתן ע"י שופט בית המשפט המחוזי. אגב, המונח "החלטה אחרת" של בית הדין לעררים, מוגדר בחוק הכניסה לישראל כהחלטה משני סוגים בלבד, או החלטה על עצם סמכותו העניינית של בית הדין לעררים, או החלטה על עיכוב ביצוע של פסק דין (לדוגמא: אם בית הדין לעררים הורה על יציאה מישראל, ניתן לבקש לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור). יוער כי ערעור על החלטות בית הדין לעררים, יכול להגיש העורר, אך יכולה להגיש גם המדינה.

מהן סמכויותיו של בית הדין לעררים?

עיקר סמכויותיו של בית הדין לעררים, קבועות בחוק הכניסה לישראל, ובעיקר בסעיף 13כ"ג, שהוזכר לעיל בכל הנוגע למינוי דיינים. כך קובע הסעיף האמור:

"שר המשפטים ימנה בית דין, אחד או יותר, של דן יחיד, שידון בעררים על החלטה של רשות המנויה בתוספת, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה או בענייני אזרחות, המנויים בתוספת".

התוספת האמורה, קובעת בדיוק באילו נושאים יעסוק בית הדין לעררים – מתי ניתן להגיש ערר, כך קובעת התוספת:

"החלטה של רשות, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה, או בענייני אזרחות, לפי החיקוקים המפורטים בזה –(1)  חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;(2)  סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952;(3)  סעיפים 30, 30א, 32, ו-32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954;(4)  חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, למעט החלטות לפי סעיפים 3א1, 3ב ו-3ג;לעניין זה, "החלטה של רשות" – למעט החלטה שקיבלה הממשלה ולמעט התקנת תקנות".

נפרט מהן סמכויותיו של בית הדין לעררים, קרי באילו מקרים ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים:

עניינים הנוגעים לכניסה ויציאה מישראל: בית הדין לעררים אמון על עררים המוגשים בכל הנוגע להסדרת מעמד בישראל, כניסה לישראל, יציאה מישראל, הבאת ילדים לישראל (נתינים של מדינות זרות), עניינים הנוגעים להארכת אשרות שהייה, לרבות אשרות שהייה של עובדים זרים, עניינים הנוגעים לקבלת מעמד בישראל בשל קיומם של טעמים הומניטריים (למשל: הורים קשישים המבקשים לחיות בישראל בקרבת ילדיהם), ועוד.

עניינים הנוגעים לחוק האזרחות: סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק האזרחות"), מתייחס לאופן שבו בעל ואישה שאחד מהם הוא לא אזרח ישראלי, יכול לקבל אזרחות בישראל. כלומר, בסיטואציה שבה אזרח ישראלי או אזרחית, נשואים לאזרח או אזרחית של מדינה זרה. במקרים כאלו, קובע כאמור חוק האזרחות את הדין המהותי, כלומר: את האפשרות להסדיר מעמד במדינת ישראל. עם זאת, אופן הסדרת האזרחות הוא מורכב מאוד והוא כולל ראיון, בדיקה ביטחונית, ולאחר מכן הליך מדורג הנמשך מספר שנים. על כן, בכל מהלך הליך ההסדרה מכוחו של סעיף 7 כאמור, יכול מבקש הסדרת המעמד לעתור לבית הדין לעררים, על החלטות משרד הפנים בעניינו.

עניינים הנוגעים לחוק למניעת ההסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק ההסתננות"): חוק ההסתננות קובע עונשים החלים על אנשים שנכנסו לישראל שלא כחוק, או יצאו ממנה שלא כחוק ועוד. לבית הדין לעררים הסמכות לדון בעניינים הנוגעים לחוק זה, באופן מוגבל. כלומר, בסמכותו של בית הדין לעררים לדון בעניינים הנוגעים לפרק ג' לחוק ההסתננות, כלומר: ענייני גירוש מישראל, עיכוב גירוש, הודעה על גירוש, עררים על החלטת קצין ממונה בתחנת גבול, והחלטות קצין ממונה הנוגעות לשהייה במתקן כליאה.

עניינים הנוגעים לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: "הוראת השעה"): החוק המוזכר, מתייחס לאיסור שחל על כניסה ויציאה מישראל של תושבי האזור, וכן על האיסור שחל על "איחוד משפחות". כך קובע 2 לחוק, המגדיר את הכלל הבסיסי בהתאם לאותה הוראת שעה:

"בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור".

לבית הדין לעררים, הסמכות לדון בעררים מכוח החוק דנא למעט לגבי החלטות המפקד הצבאי לתת אישור שהייה בישראל לענייניי עבודה, עניינים הומניטריים, או טיפול רפואי, וכן לגבי החלטות של שר הפנים לתת היתר מיוחד לתושב האזור (כמו לדוגמא, במקרים שבהם ניתן היתר שהייה בישראל לתושב האזור שסייע למדינת ישראל).

בשולי הדברים, נעיר כי לבית הדין לעררים אין סמכות לדון בנושאים הנוגעים לבית הדין לביקורת משמורת, כלומר החלטות על כניסה למשמורת במתקן חולות או מתקני שהייה אחרים, שכן אלו סמכויות המוקנות לבית הדין לביקורת משמורת, בהתאם לסעיף 13י"א+ י"ב לחוק הכניסה לישראל. בנוסף, לבית הדין לעררים אין סמכות לדון בתוקפן של תקנות או החלטות ממשלה, ככל שעותר מבקש לתקוף החלטות מסוג זה, עליו לעתור לבית המשפט העליון, ביושבו כבג"ץ.

החלטות חשובות שניתנו בבית הדין לעררים:

במהלך השנים האחרונות בהם הוגשו עררים לבית הדין לעררים, ניתנו לא מעט החלטות חשובות, כאשר על החלטות אלו, אפשר לומר כיום בדיעבד, שהן מעצבות את פניהן של דיני ההגירה במדינת ישראל. הבה נציג מספר החלטות שניתנו בשנים האחרונות:

בפרשת ארטיום ברום, נדחה ערר שהוגש ע"י בני זוג שהחלו בהליך מדורג, להסדרת מעמד האישה. משרד הפנים טען כי קיים חשד שמא הקשר בין בני הזוג לא כנה, ולכן הורה על ביטול ההליך. בין הסיבות שהביאו את משרד הפנים למסקנתו, הייתה העובדה כי בן זוגה של מבקשת המעמד כמעט ולא נמצא בישראל. בית הדין לעררים דן בשאלה האם למרות שברוב הזמן שבו היו בני הזוג בהליך מדורג היה בן הזוג במדינה זרה, יש בכך כדי לפגוע במעמדה של העוררת. בית הדין מצא כי אין מקום להתערב בהחלטת משרד הפנים, בהתאם לפסיקה הנוהגת במקרים כאלו. כדלקמן:

"במקרים בהם עלתה סוגיה דומה של מרכז חיים ונמצא כי לא הוכח כי בני הזוג מנהלים מרכז חיים בישראל, עמדה על הפרק עצם שאלת נפקות ההליך ביחס לבני הזוג ובמקרים רבים נפסק כי העדר מרכז חיים בישראל, בשל היעדרות בן הזוג הישראלי מישראל תקופות ממושכות, מצדיק את הפסקת ההליך מניה וביה וביטול רישיון הישיבה של בן הזוג הזר".[2]

בפרשה אחרת, דחה בית הדין לעררים בקשה שהוגשה ע"י אישה שגורשה מן הארץ, לאחר שבבדיקה שנערכה בעניינה בעת שהגיעה ארצה, עלה חשד שמא בכוונתה להשתקע בישראל. בית הדין מצא כי העוררת העלימה פרטים במסגרת תשאול שנערך לה, ולכן לא מצא מקום להתערב בהחלטת משרד הפנים.[3]

בפרשה אחרת,[4] הוגשה בקשה ע"י עובד זר, להותיר לו להישאר תקופה נוספת בישראל, וזאת לאחר שעבד בישראל בעבר בענף הסיעוד. משרד הפנים דחה את הבקשה שלו, היות והוא נעצר בחשד לקטטה, וכן לאור העובדה שהוא שהה בישראל למעלה משלושה חודשים ללא עבודה (עובד זר יכול לעבור ממקום עבודה למקום עבודה, אך מעבר זה צריך להיעשות בתוך שלושה חודשים). בית הדין לעררים לא התערב בהחלטת משרד הפנים, מהטעמים הבאים:

"שילוב עניינים אלה, של שהות בת מספר חודשים שלא כדין בניגוד לנוהלי המשיב והשתתפות באירוע המפר את הסדר הציבורי ומצביע על מסוכנות פוטנציאלית של העורר, מוביל למסקנה לפי החלטת המשיב אינה חורגת ממתחם הסבירות המוקנה לו, וזאת על אף שהותו הקצרה באופן יחסי של העורר בישראל. לא הוכח בפני כי נפל פגם של חוסר סבירות או כל פגם מנהלי אחר בהחלטת המשיב".[5]

 

לסיכום:

בית הדין לעררים הוא ערכאה משפטית אשר תפקידה לעסוק בענייני הגירה וכניסה לישראל. מדובר בערכאה שיפוטית בעלת ידע ומקצועיות ייחודית בתחום ההגירה. אין ספק שבמבט לאחור, בתי הדין לעררים צברו גם יותר ויותר ניסיון באותו תחום עשיר ומורכב. את המאמר נבקש לסיים בהמלצה חמה, והיא כאשרי לפני הגשת ערר לבית הדין לעררים רצוי להסתייע בשירותיהם של עורכי דין אזרחות המיומנים בהופעות בפני בית הדין לעררים.

 

[1] דברי ההסבר, הצעת חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1951, תיקון מס' 11, בעמ' 312.

[2]ערר (י-ם) 1674-14 ארטיום ברון נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 27.

[3]ערר (ת"א) 15 – 2571 אינזביראמבקובה נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו).

[4] ערר (ת"א) 15- 1978 סוגאטריי נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו).

[5] שם, בפסקה 15.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך