מה הדין כאשר בני זוג מאותו המין, שהאחד מהם הוא אזרח ישראלי, והשני הוא נתין של מדינה זרה, אשר חיים יחדיו כידועים בציבור, מבקשים להסדיר את מעמדם בישראל? כיצד ניתן לעשות זאת? מהם החוקים והנהלים המסדירים את אופן הסדרת המעמד במקרים כאלו? ובכלל, כיצד כדאי להתנהל מול משרד הפנים במסגרת בקשות להסדרת מעמד מעין אלו? על כך, במאמר שלהלן.

מהו הדין לגבי כניסה ושהייה בישראל?

הכניסה לישראל היא לא זכות שמוקנית לכל אחד, אלא רק לאזרחי מדינת ישראל, והוא הדין גם לגבי שהייה בישראל. הכלל בכל הנוגע לכניסה ושהייה בישראל, קבוע בחוק הכניסה לישראל, התש"יב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). סעיף 1 לחוק זה קובע כי אדם שהוא לא תושב ישראלי, יוכל להיכנס ארצה או על פי אשרת עולה, או על פי אשרה הניתנת מכוח חוק הכניסה לישראל.

זאת ועוד, חוק הכניסה לישראל מקנה לשר הפנים את הסמכות להעניק אשרת שהייה או לשלול מאדם מסוים אשרה. כך לדוגמא, קובע סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל כי השר רשאי להעניק רישיון לישיבת מעבר (לרוב עד חמישה ימים), וכן אשרת ביקור (שמוגבלת לרוב לשלושה חודשים), אשרה לישיבה ארעית (עד שלוש שנים לרוב), וכן אשרה לישיבת קבע בישראל. בנוסף וכאמור, בסמכותו של שר הפנים גם לשלול אשרת שהייה, להורות על גירוש אדם שהפר את תנאי אשרת השהייה מישראל, וכן גם לקבוע תנאים מסוימים לשם קבלת אשרת שהייה.

חוק הכניסה לישראל הוא אחד מחוקי הליבה בתחום ההגירה במדינת ישראל, אפשר לומר כי מדובר בחוק המהווה צד אחד למטבע, מטבע המכונה כאמור "דיני ההגירה של מדינת ישראל". הצד השני של המטבע, בא לידי ביטוי בחוק האזרחות, התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק האזרחות") אשר תכליתו ותוכנו יוסברו להלן.

דרכי קבלת אזרחות בישראל:

החוק המשמעותי השני בתחום ההגירה במדינת ישראל הוא חוק האזרחות. זהו החוק המתייחס לאופן קבלת האזרחות בישראל, וגם הוא בדומה לחוק הכניסה לישראל, מקנה לשר הפנים סמכות מהותית בעניינים המוסדרים בו.

בין היתר, קובע חוק האזרחות מגוון דרכים לקבל אזרחות ישראלית. דרך אחת, היא באמצעות עלייה. עלייה היא זכות ששמורה ליהודים, בהתאם לחוק השבות, התש"י- 1950. דרך נוספת, היא באמצעות התאזרחות בישראל, וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק האזרחות. לאמור: אדם אשר חיי בישראל מספר שנים, דובר את השפה העברית, שוהה בישראל כחוק במהלך השנים, השתקע בישראל בכוונה לחיות בה ולעבוד ולהקים בה את מרכז חייו, יכול לקבל אזרחות בהתאם להוראות חוק האזרחות, בכפוף לתנאים רבים שלגביהם לא נרחיב במאמר דנא. כמו כן, אזרחות ישראלית יכולה להינתן גם מכוח לידה, מכוח אימוץ, וכן גם מכוח הענקה, היינו: כאשר שר הפנים מחליט להעניק אזרחות לאדם שתרם רבות למדינת ישראל.

אך האפשרות הקרובה והרלוונטית לעניינו של המאמר דנא, היא אפשרות הקיימת לקבל אזרחות בהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות. אפשרות זומתייחסת להתאזרחות של בעל ואישה, כלומר כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראלי, והשני הוא נתין של מדינה זרה. כך קובע סעיף 7 כאמור:

"בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)".

על תכליתו של סעיף 7 לחוק האזרחות, יפים הדברים שנכתבו ע"י בית הדין לעררים, כדלקמן:

"סעיף 7 לחוק האזרחות, נועד להקל על תהליך ההתאזרחות, מקום בו מדובר בבן זוג של אזרח או אזרחית ישראלים. ברם, אין פשוטו של דבר, שעל המשיב להעניק אזרחות לכל דורש, רק מכוח היותו בן זוג של אזרח ישראלי. […] אין כל ספק, והדברים נפסקו לא אחת, כי שיקול דעתו של המשיב למתן מעמד הינו שיקול דעת רחב ביותר".[1]

הוראה זו, מתייחסת לנישואין, ולבעל ואישה. מאמרנו עוסק בזוגות שהם "ידועים בציבור", ובפרט, בזוגות מאותו המין החיים יחדיו כידועים בציבור. עם זאת, כאשר מדובר בבעל ואישה, הרי שזכותם ככל שהם נשואים (גם אם הם נשואים בנישואין אזרחיים שנערכו במדינה אחרת) להסדיר את מעמדם בישראל. אופן הסדרת המעמד, נעשה בהתאם להוראותיו של נוהל הנקרא "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: "נוהל נישואין"). בהתאם לאותו הנוהל, על בני הזוג להגיש בקשה למשרד הפנים, לעבור ראיון, להוכיח את כשרות וכנות הנישואין שלהם, ולאחר מעבר שלב מקדמי (בו כאמור נבחנת כנות הנישואין, והיעדר מניעות ביטחונית) הם עוברים להליך הנקרא "הליך מדורג", ההליך הזה גם יהיה רלוונטי להמשך, כאשר נעמיק בנושא של הסדרת מעמד לידועים בציבור, וזוגות חד מיניים.

רק בנקודה זו נעיר כי במסגרת ההליך המדורג, בן הזוג שהוא לא אזרח ישראלי, מקבל אשרה לישיבה ארעית בישראל, המתחדשת כל שנה. בתום כל שנה, נבחנת שוב באמצעות ראיון במשרד הפנים, כנות וטיב הקשר הזוגי של בני הזוג. בהיעדר מניעה, ובהיעדר חשד שמא מדובר בנישואין פיקטיביים, בסופו של ההליך, ניתנת אזרחות לבן הזוג הזר. כך מתאר את ההליך המדורג, בית המשפט העליון:

"ההליך המדורג להתאזרחות מכוח נישואים מחולק לשלבים שבמסגרתם מוענק לבן הזוג הזר העומד בקריטריונים הנדרשים מעמד בישראל: תחילה ניתן לו רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1 למשך חצי שנה (לפי תקנה 5 לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974) (להלן: תקנות הכניסה לישראל); בהמשך רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 שניתן לחידוש מדי שנה עד לתקופה של ארבע שנים (לפי תקנה 6(ה) לתקנות הכניסה לישראל); ולבסוף, מקום שההליך מסתיים בהצלחה, ניתן לו מעמד של אזרח".[2]

היה וההליך המדורג נפסק כתוצאה מכשלים, או חשדות מסוימים, יכולים בני הזוג לערער על החלטות משרד הפנים, לבית הדין לעררים.

הסדרת מעמד לידועים בציבור וזוגות חד מיניים:

חוק האזרחות, נותן מענה להתאזרחות כאשר מדובר בזוגות נשואים כדין. אך נשאלת השאלה, איזה מענה ניתן לזוגות החיים יחדיו כידועים בציבור, ובפרט כאשר מדובר בבני זוג מאותו המין?.

המענה, בא לידי ביטוי בנוהל הנקרא "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: "נוהל ידועים בציבור"). הנוהל דנא, הותקן לא מכוחו של סעיף 7 לחוק האזרחות שהוזכר לעיל, אלא מכוח חוק הכניסה לישראל, ומתוקף סמכותו של שר הפנים, לקבוע מי יהיה זכאי להיכנס ולשהות בישראל, ומי לאו.

אך בטרם נדון בנוהל לגופו, נסביר מי הם ידועים בציבור, ומה הדין לגבי זוגות חד מיניים. כדלקמן:

ידועים בציבור, הם בני זוג שלמעשה בהתנהגותם, וברצונם, קשרו את גורלם יחדיו. אין הלכה למעשה הבדל מבחינה מהותית בין זוג נשוי, לזוג החיי יחדיו כידועים בציבור. מדובר בזוגות שחיים יחדיו, מקיימים משק בית משותף, וזוגיות קבועה ורגילה, כאשר הפער היחידי ביניהם לבין זוג הנשוי באופן פורמאלי, הוא קיומה של "תעודת נישואין". ניתן לסכם את ההגדרה לידועים בציבור, באופן הבא:

"מוסד הידועים־ בציבור מאפשר למי שמקיים קשר זוגי דמוי נישואים ליהנות ממרבית התוצאות המשפטיות האזרחיות של מוסד הנישואים ובכלל זה כמעט מכל הזכויות והחובות הכלכליות של בני זוג נשואים. בכך מספק מוסד הידועים־בציבור מענה כלשהו למצוקתם של מנועי החיתון ושל המתנגדים האידיאולוגיים לטקס הנישואים הדתי ולתכנים של דיני הנישואים הדתיים. היבט זה של דיני הידועים בציבור מתקשר למגמה נרחבת יותר של טיפוח תחליפי נישואים אזרחיים, כגון: נישואים קונסולריים, נישואים אזרחיים מחוץ לישראל, ובמקרים מסוימים אף נישואים פרטיים".[3]

באשר לזוגות חד מיניים, יש להסביר כמה אמות מידה בישראל. בישראל, נישואין וגירושין יכולים להיערך רק על פי הדין הדתי- אישי שחל על בני הזוג. כלומר, רק בני זוג מאותה דת, בעל ואישה, יכולים להתחתן, וגם כאשר הם מתחתנים, הם יהיו כפופים להוראותיו של הדין הדתי. בהתאמה, בני זוג ישראלים, שכל אחד מהם הוא בן דת שונה, אינם יכולים להינשא בישראל, משום ששום דת מוכרת, אינה מכירה בתוקפם של נישואין בין בני דתות שונות. הוא הדין מקל וחומר, כאשר מדובר בבני זוג מאותו המין, לא הדת היהודית, לא המוסלמית ולא הנוצרית, מכירות בזוגיות חד מינים, אלא להיפך.

לכן, בישראל, זוגות מאותו המין יכולים לחיות כידועים בציבור לכל דבר ועניין כמובן, אך אין להם אפשרות להינשא בישראל. יחד עם זאת, בישראל, קיימת אפשרות להינשא במדינה זרה, ואז להירשם בישראל כנשואים. הזכות הזו בוודאי עומדת לבני זוג רגילים (כלומר לא חד מיניים), וכן היא עומדת גם לזוגות מאותו המין, ובלבד שהמדינה שבה נישאו, מכירה בתוקף הנישואין.

פסיקת בית המשפט העליון בישראל, לא הכירה עד היום מפורשות בתוקף המהותי של נישואין בין בני זוג מאותו המין, אך אפשרה לזוגות מאותו המין להירשם בישראל בתור נשואין, בפני פקיד הרישום של משרד הפנים. כך הסביר זאת בית המשפט העליון, בפרשת בן ארי:

"בטרם נסיים נחזור ונדגיש במה אנו מחליטים היום, ובמה איננו מחליטים היום. הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין, ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (בין בין תושבי ישראל ובין בין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה […] יש לקוות כי הכנסת תוכל ליתן עליהן, או על חלקן, את דעתה".[4]

מכאן, לשאלה בה פתחנו, כיצד יכולים בני זוג מאותו המין להסדיר את מעמדם?

התשובה היא מכוח נוהל ידועים בציבור שהוזכר לעיל. בדומה לנוהל נישואין, גם מכוח נוהל ידועים בציבור, על בני הזוג להוכיח את כנות הקשר הזוגי שלהם, וזאת במסגרת הגשת בקשה להסדרת מעמד. בכלל, נעיר כי כאשר מדובר בידועים בציבור הנטל להוכיח את כנות הקשר הוא אף מוגבר מהנטל הרובץ לפתחם של זוגות נשואים.

עם הגשת הבקשה למשרד הפנים, יזומנו בני הזוג לראיון ראשון, במסגרתו יתבקשו להציג שלל ראיות ואסמכתאות המעידות על כנות הקשר. לאחר מכן, לרוב, תיערך בדיקה ביטחונית כדי לבחון שמא אין מניעה לאשר לבן הזוג הנתין הזר לשהות בישראל. כלומר, בשלב הראשון על בני הזוג להוכיח: כנות קשר, היעדר מניעה ביטחונית, וכן גם שמרכז חייהם נמצאבישראל, וכך הוא עתיד להישאר. כל התנאים הללו, הם תנאי למעבר להליך המדורג, שהזכרנו לעיל, שהוא משותף גם לבני זוג נשואים המסדירים את מעמדם.

כאשר בני זוג עוברים לשלב ההליך המדורג, בן הזוג שהוא לא אזרח ישראלי, מקבל אשרת שהייה לשנה אחת, האשרה מתחדשת בכל שנה למשך 4-3 שנים לרוב, כאשר בסוף ההליך, עשוי בן הזוג לקבל אשרת שהייה של תושב ארעי. נזכיר, שבכל שנה, במסגרת ההליך המדורג, תיערך בחינה מחודשת של טיב וכנות הקשר של בני הזוג, והכל במטרה למנוע ניצול לרעה של הקשר הזוגי, וכן למנוע קשרים פיקטיביים. ככל שההליך המדורג צלח, יקבל בן הזוג שהוא לא תושב ישראל, אזרחות ישראלית, אך המדובר בתהליך שנמשך כאמור מספר שנים.

עמדת הפסיקה:

במהלך השנים ניתנו פסקי דין רבים העוסקים בהסדרת מעמד של בני זוג חד מיניים, הידועים בציבור, הן ע"י בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון, והן ע"י בתי הדין לעררים שהוקמו מכוח חוק הכניסה לישראל, האמונים על שפיטה גם מכוח נוהל ידועים בציבור. הבה נסקור חלק מהם:

בפרשה שבה שני זוג ידועים בציבור מאותו המין, עתרו נגד החלטת שר הפנים להוציא את אחד מבני הזוג מישראל, נטען ע"י בני הזוג כי משום שהם ידועים בציבור, אין כל סיבה והצדקה להגיש בקשה מוקדמת (כאשר בן הזוג הנתין הזר נמצא בארץ מוצאו) להסדרת מעמד, אלא יש לאפשר לו להגיע לישראל, ואז להגיש את הבקשה. בית הדין לעררים דחה את הערר, ובחר שלא להתערב בשיקול דעתו של פקיד משרד הפנים בנסיבות העניין, כדלקמן:

"אין ללמוד מהעדרה של הוראה מתאימה בנוהל ידב"צ, כי נתונה הרשות לבני זוגם הידועים בציבור של ישראלים, להגיע לישראל למטרת השתקעות ללא הגשת בקשה. ודוק, יש לזכור כי אין עסקינן בהוראות חוק או תקנות, כי אם בהוראות מינהל אשר נועדו בכדי להתוות את שיקול דעת פקידי המשיב עת מוגשות לפניו בקשות בנוגע לעניינים שונים המצויים תחת גדרי סמכותו […] אף מקום בו קיים נוהל, אין משמעות הדבר כי אין עוד צורך להפעיל שיקול דעת ולבחון את המקרה על נסיבותיו הפרטניות". […] משכך, וגם אם אניח שצריכה היתה להיות במסגרת נוהל ידב"צ הוראה המסדירה הגשת בקשות להגעה לישראל מראש, ברי כי העדר הוראה מעין זו אינה מלמדת על הסדר שלילי כלשהוא, אלא אך מותירה את העניין לשיקול דעת הפקיד המטפל".[5]

בפרשה אחרת, דחה בית הדין לעררים את טענת בני הזוג (מאותו המין) כי הם זכאים להתאזרח מכוח חוק האזרחות, משום שהם נישאו במדינה זרה. בית הדין לעררים, תוך יישום פסיקת בית המשפט העליון, קבע כי הנישואין אינם מוכרים בפן המהותי, לאמור:

"עולה, כי אין מקום להחיל על העוררים את נוהל התאזרחות, והעורר 2 אינו זכאי להתאזרח לפי סעיף 7 לחוק האזרחות. יובהר, כי העורר 2 יהיה זכאי במועד זכאותו למעמד של תושב קבע, להתאזרח לפי סעיף 5 לחוק האזרחות (אשר אינו בסמכותו של בית דין זה). כל עוד נישואי העוררים אינם מוכרים בישראל, אין מקום לטענתם בדבר אפלייתם מול בני זוג שנישואיהם מוכרים בישראל. במישור העקרוני, הערר נדחה".[6]

לסיכום:

הסדרת מעמד בישראל ככלל, ובפרט כאשר מדובר בהסדרת מעמד לידועים בציבור, לרבות זוגות חד מיניים, היא נושא מורכב, סבוך, המצריך ידע וניסיון בסבך הבירוקרטי של משרד הפנים ובתי המשפט. עם זאת, הסדרת המעמד נעשית מכוח נוהל ידועים בציבור, הקובע הליך ארוך.אך יוער כי אפילו אם צלחתם את המשוכות הראשוניות, ההליך המדורג הוא הליך ארוך שבמסגרתו יכולים להתרחש אירועים בלתי צפויים, המצריכים תמיד ליווי של עורך דין הסדרת מעמד מיומן ובעל ניסיון בתחום ההגירה.

[1]ערר (י-ם) 1674-14 ארטיום ברון נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 15.

[2]עע"מ 9102/12 טטיאנהקוזמינה נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעבריהגבול, (פורסם בנבו).

[3]שחר ליפשיץ, הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה, (2005) נבו הוצאה לאור. בעמ' 65

[4]בג"ץ 05/3045 יוסי בן ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין (פורסם בנבו).

[5]ערר (ת"א) 15-2408 דן סטולרו ואח' נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו), פסקה 15.

[6]ערר (י-ם) 2316-15 גלבוע ואח' נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 9.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך