כולנו רוצים שלקראת גיל הזהב, הורינו יזכו לנחת, ובין היתר להיות מסוגלים לדאוג להם ולצרכיהם. עם זאת, במציאות, לא תמיד רצונותינו מתגשמים. זאת במיוחד כאשר הורינו הם אזרחים במדינה זרה, ואנו רוצים שהם יעברו לישראל להתגורר בקרבנו. לשם כך, קיים נוהל הנקרא "נוהל הורה קשיש", אשר יש לעמוד בו בקפדנות, במאמר שלהלן, נסביר מהו נוהל הורה קשיש, מה הדין לגביו, כיצד ניתן לקבל מעמד לטובת הורה קשיש במדינת ישראל, וכן מה קובעת פסיקת בית המשפט בנוגע לאותו נוהל.

מהו נוהל הסדרת מעמד להורה קשיש?

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") קובע כי אדם שהוא לא אזרח ישראלי, יהיה רשאי להיכנס לישראל ולשהות בה בכפוף לקבלת אשרה לתקופה מסוימת, והכל בהתאם לסמכויות המוקנות לשר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל. לכן, מכוח הסמכות המוקנית לשר הפנים בחוק הכניסה לישראל, וכדי לענות לצורך שעולה לא אחת- להסדיר את מעמדם של אנשים קשישים שאינם יהודים (ואינם יכולים לעלות ארצה מכוח חוק השבות, תש"י- 1950, להלן: "חוק השבות"), אשר ילדיהם אזרחים ישראלים, נקבע נוהל ע"י משרד הפנים שמספרו 5.2.0033, ושמו הוא "נוהל הטיפול בבקשות למעמד בישראל להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי" (להלן: "הנוהל" או "נוהל הסדרת מעמדו של הורה קשיש"). תכליתו של הנוהל היא: "לקבוע את אופן הטיפול בבקשות למתן והארכת רישיון ישיבה בישראל להורה קשיש ובודד (שאין לו ילדים נוספים ו/או בןזוג בחו"ל של אזרח ישראלי. הגשת בקשות בהתאם לנוהל זה תתאפשר לאב של אזרח ישראלי שגילו 64 ומעלה ולאם של אזרח ישראלי שגילה 62 ומעלה".

כלומר, הנוהל קובע למעשה כי רק הורה קשיש, בגילאים 64 (כאשר מדובר באב) או 62 (כאשר מדובר באם), שאין לו ילדים נוספים החיים עמו במדינת המוצא או לחלופין בן או בת זוג במדינת המוצא, יוכלו לקבל בישראל מעמד של תושב קבע (בסיום ההליך), ולמעשה להסדיר את מעמדם כחוק, בהתקיים שני התנאים החלופיים לעיל (בדידות וגיל). המשמעות היא שהורים מבוגרים יוכלו לחיות בקרבת ילדיהם בערוב ימיהם. הסיבה לכינונו של הנוהל היא הומניטארית, ונובעת מהרצון להקל ולאפשר לאזרחים ישראלים לסייע להוריהם בגיל מבוגר. עם זאת, יודגש כבר בשלב זה, כי הנוהל מצומצם מאוד הלכה למעשה, וכן ניסיון החיים מלמד כי נציגי משרד הפנים לא אחת מערימים קשיים רבים ביישומו, תוך הקפדה מדוקדקת ולעיתים אף מופרזת בכל הנוגע לטיפול בבקשות מסוג זה. בין היתר, אחת הסיבות שנטענות לא אחת ע"י משרד הפנים היא כי להורה המבקש הסדרת מעמד, בני משפחה במדינת המוצא, ולכן הוא לא מוגדר בתור "בודד" כפי שמחייב הנוהל, וכן מציאות החיים לעיתים מלמדת שהחיים הם אינם בבחינת "שחור ולבן", כפי שעלה במסגרת פסקי דין שיוצגו בהמשך.

ככל שמשרד הפנים מאפשר להורה מבוגר לקבל אשרת שהייה בישראל (קרי: רישיון ישיבה), או אז ככל שמדובר בזכר, מבוגר בין הגילאים 67-64 יקבל רישיון ישיבה "ב\2" למשך שנה, ולאחר מכן ניתן יהיה להאריך את הרישיון לתקופה של 27 חודשים. ככל שמדובר בהורה מעל גיל 67, מאפשר הנוהל להאריך את רישיון הישיבה לתקופה נוספת. ככל שמדובר בהורה שגילו 70 ומעלה, אפשר להאריך את רישיון השהייה למשך שנה נוספת, ולבסוף, יוענק מעמד של תושב "קבע" בישראל. ככל שמדובר בהורה (אישה), בין הגילאים 65- 62 רישיון הישיבה גם כן לתקופה כוללת של 27 חודשים. מעל גיל 65, ניתן להאריך את רישיון השהייה למשך שנתיים נוספות, ולאחר גיל 70, אפשר להאריך את הרישיון לעוד תקופה שלאחריה, בדומה לנוהל החל על "גברים", יינתן רישיון ארעי, ולאחר מכן יינתן מעמד של תושב קבע במדינת ישראל.

מה יש לצרף לבקשה להסדרת מעמדו של הורה קשיש?

למעשה, תחילתו של ההליך היא במפגש ראשוני במשרד הפנים, ובהגשת בקשה בכתב. הנוהל דורש את התייצבות מבקש הסדרת המעמד, וכן הצגת תמונת "פספורט". בין היתר, יש לצרף ולמסור במסגרת הגשת הבקשה ערב רב של מסמכים, לדוגמא: תעודת לידה (ככל שהיא מקורית, אין צורך "באפוסטיל" או באימות נוטריוני), בתעודה ציבורית שנקראת "תמצית רישום"  או אישור על מעמד אישי במדינת המוצא של ההורה, יש צורך גם בתעודת יושר של המבקש (מטעם מדינת המוצא). כמו כן, על המבקש הסדרת מעמדו, להציג גם דרכון זר בתוקף לפחות לחצי שנה בעת הגשת הבקשה. יש לחתום גם על תצהיר בו מתחייב מבקש ההסדרה כי אין לו בני משפחה או ילדים במדינת המוצא.

על מבקש את הסדרת מעמדו לצרף גם מכתב מטעמו, בו יפרט מה הוא עושה בחייו, היכן התגורר ועם מי, מהו משלח ידו, להציג פרטים על חברים או מכרים, להסביר היכן ועם מי חגג חגים וסופי שבוע, ולנמק מדוע הוא מבקש לקבל מעמד במדינת ישראל. עוד עליו לצרף מכתב מנומק, שבו יסביר היכן בכוונתו להתגורר במדינת ישראל, והאם יש מישהו שידאג לצרכיו. בנקודה זו, יוער גם כי ילדיו של מבקש המעמד (דהיינו- ההורה) צריכים למסור התחייבות מפורשת בכתב, ולהצהיר כי הם (או "הוא" ככל שמדובר בבן או בת יחיד\ה) שידאגו לכל מחסורו וצרכיו של ההורה מבקש המעמד. בנוסף, במסגרת הגשת הבקשה להסדרת מעמדו של ההורה, יש גם לשאת בתשלום אגרה.

מהו הליך הטיפול במסגרת נוהל הורה קשיש?

עם הגשת הבקשה, על פקיד משרד הפנים לבחון את פרטיו של המבקש ואת מסמכיו (בדיקה ראשונית ובסיסית), בין היתר עליו לבחון את כניסותיו ויציאותיו של המבקש. כבר בשלב הראשון של הגשת הבקשה, יכול פקיד משרד הפנים לדחותה במקרים שבהם מתברר שהמבקש שוהה כבר בישראל מעל חצי שנה. במקרה כזה יהיה על המבקש מעמד לעזוב את הארץ, ורק לאחר חזרתו ארצה, יוכל הלה להגיש בקשה חדשה. בנוסף, כבר בשלב הגשת הבקשה הראשונית, יכול פקיד משרד הפנים לדחותה אם מתברר שהמבקש נכנס לישראל שלא כדין או על סמך מסמכים או מסירת מידע כוזב.

ככל והשלב הראשוני במסגרת בקשת ההסדרה לפי הנוהל צלח בהצלחה, או אז על עובד משרד הפנים לערוך בדיקה ביטחונית במקרים מסוימים, וכן לערוך בירורים לעניין הקשר המשפחתי של מבקש המעמד וילדו-האזרח הישראלי. בין היתר, איש משרד הפנים יבחן היכן מתגורר גם ילדו של מבקש המעמד, והאם מרכז חייו הוא אכן במדינת ישראל. כמו כן, ככל שהמוזמן הוא אזרח אחת ממדינות חבר העמים, יהיה על פקיד משרד הפנים להפנותו ללשכת הקשר במשרד רה"מ (לשם קבלת פרטים נוספים לגבי המזמין לרבות פרטים בטחונים).

ככל שנמצא כי אין מניעה להעניק אשרה זמנית למבקש המעמד, תינתן אשרה בהתאם לקווים המנחים שהוצגו לעיל. לחלופין, ייתכן שלאחר בחינת הבקשה, ימצא משרד הפנים כי יש לדחותה. במקרים כאלו, יהיה על משרד הפנים לזמן את מבקש המעמד פיזית, ולמסור לו מכתב "סירוב" הכולל גם נימוקים לדחיית הבקשה, במקרה כזה יהיה על מבקש המעמד לעזוב את מדינת ישראל בתוך 30 ימים מיום קבלת המשרד (בהנחה והוא לא יתייצב, ישלח המכתב בדואר לכתובת המגורים של ילדו של מבקש המעמד).

חשוב להדגיש, כי ייתכנו מקרים שבהם מבקש מעמד לא עומד בקריטריונים שהוצגו לעיל, ואשר נקבעו בנוהל עצמו. עם זאת, הנוהל מקנה למנהל לשכה במשרד הפנים סמכות במקרים "הומניטריים" שבהם מבקש המעמד לא מוגדר בתור "הורה בודד", להעביר את ההחלטה לגוף הנקרא "וועדה בין-משרדית", אשר בסמכותה להורות על הענקת מעמד למבקש בנסיבות חריגות כאמור. (כמו לדוגמא: מקרים רפואיים חריגים, או נסיבות אישיות יוצאות דופן).

בעבר, יכול היה מבקש מעמד להגיש עתירה מנהלית נגד החלטת משרד הפנים שלא להעניק מעמד בהתאם לנוהל הסדרת מעמדו של הורה קשיש. כיום, ניתן להגיש ערר לבית דין לעררים במקרים כאלו. ככל שהערר נדחה, אפשר להגיש עתירה מנהלית על החלטת בית הדין לעררים, לבית המשפט המחוזי.

המסגרת הנורמאטיבית:

ככלל נקודת המוצא של משרד הפנים בפרשנותו את חוק הכניסה לישראל, וכן את נוהל הסדרת מעמדו של הורה קשיש, היא שיש לפעול בצמצום בכל הנוגע ליישומו. את נקודת המוצא הזו קיבל ואישרר בית המשפט העליון, כפי שעלה בפרשת אלכסנדרובה:

"חוק הכניסה לישראל מתנה את שהייתם בישראל של מי שאינם אזרחים ישראלים או בעלי אשרת עולה או תעודת עולה, ברישיון ישיבה שהסמכות להענקתו מסורה לשר הפנים על פי החוק. לצורך הפעלת סמכות זו נתון לשר הפנים שיקול דעת רחב והמדיניות שאותה מיישם משרד הפנים לעניין הענקת אשרות ורישיונות ישיבה בישראל כאמור היא מדיניות מצמצמת לפיה תוענק לזרים אשרה לישיבת קבע בישראל במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים ככלל, רצונו של תושב זר להימצא בקרבת בן משפחתו שהינו אזרח או תושב ישראל לא ייחשב כטעם המצדיק מתן רישיון לישיבת קבע בישראל. כחריג למדיניות זו נקבע "נוהל הורה קשיש", המאפשר לתושב זר שגילו מעל שישים שנים והוא הורה של אזרח ישראלי לקבל אשרה לישיבת קבע בישראל ובלבד שאין לו ילדים אחרים או בן זוג מחוץ לישראל.[1]

עם זאת, בית המשפט העליון גם קבע כי תכלית הנוהל היא הומאנית, ונועדה לאפשר מעין איחוד משפחות, כאשר מדובר בהורה קשיש, המתגורר בגפו, וכן על מנת להעניק מענה הולם במקרים כאלו. כך נקבע בפרשת נטסיוב, שם נדחה ערעורה של המבקשת, שהייתה בת 51 בעת הגשת בקשה לקבלת מעמד ממשרד הפנים בהתאם לנוהל. בין היתר, נקבע כי אין בעובדה שהנוהל קובע קריטריון של גיל כדי אי סבירות, שמצדיקה את ביטולו, כך נכתב:

"נוכח תכליתו של הנוהל עליה עמדנו לעיל, נראה כי העובדה לבדה שהבת במקרה שלפנינו היא זו הנזקקת לקרבת האם ולעזרתה אין בה כדי להצדיק סירוב לבקשה. דא עקא שבמקרה דנן האם, שהיא ילידת שנת 1953, אינה עונה לקריטריון הגיל הקבוע בנוהל וזהו בהחלט טעם המצדיק סירוב. המערערות העלו בעתירתן השגות באשר לעצם קביעת קריטריון של גיל במסגרת הנוהל אך טענות אלה דינן להידחות. מדובר בנוהל סביר וענייני אותו יש לבחון על רקע המדיניות המצמצמת שמפעיל המשיב בעניין אשרות שהייה בישראל וכן על רקע העובדה ש"נוהל הורה קשיש" הוא מלכתחילה חריג הומניטארי לאותה מדיניות".[2]

ובהמשך:

"מכאן עולה המסקנה כי מתן אפשרות לבן או לבת לטפל בהורה קשיש ובודד איננה התכלית הבלעדית שביסוד הנוהל ונראה כי התכלית ההומאנית שביסודו רחבה יותר. היא מכוונת לאפשר להורה, עם הגיעו לגיל מתקדם, לחיות במחיצת או בקרבת בנו או ביתו על מנת שלא יכלה את שארית ימיו בגפו ובארץ אחרת וכמו כן היא מכוונת לאפשר לבן או לבת, אזרחי ישראל, לממש את הצורך הטבעי שלהם כילדיו של אותו הורה לחיות בקרבתו ולו עם הגיעו לגיל שישים".[3]

כפי שצוין לעיל, ישנם מקרים הומניטריים שמצדיקים מתן אשרה בהתאם לנוהל, גם כאשר המבקש לא עונה לקריטריונים. כך למשל, בעניין בושניאק, נדונו נסיבות של אם שהתגוררה ברומניה, ובתה בישראל. האם הייתה גרושה, והיה לה בן נוסף ברומניה, שמצבו הכספי לא אפשר לו לסייע או לטפל בה, וכן בנה אף לא היה עמה בקשר. שתי בקשות להסדרת מעמדה נדחו, היות והיא למעשה לא הוגדרה בתור "בודדה" בהתאם לנוהל. לאחר מכן, ועדה בין- משרדית גם כן דחתה את בקשתה. מכאן, למרות שבית המשפט העליון מאוד הזדהה עם נסיבות המקרה, הוא עדיין דחה את הערעור בקבעו שההכרעה שניתנה ע"י הוועדה בין-משרדית הייתה מבוססת, וכי החלטתה הייתה לדידו- סבירה בנסיבות העניין, כך נכתב:

"אין זה אומר כי לשונו של הנוהל היא בבחינת "כזה ראה וקדש", באופן המייתר הפעלת שיקול דעת על ידי המשיב. […] מורכבות המציאות טופחת על פני קביעת כללים נוקשים והרמטיים. אף אם יש לפתוח בזהירות את הדלת לחריג לחריג, האפשרות קיימת. רעיון זה עומד בבסיס קיומה של וועדה לעניינים הומניטאריים. אין צורך במקרה זה להידרש לשאלה מתי יהיה זה נכון שהרשות תקבל בקשה מעין זו על ידי הוועדה לעניינים הומניטאריים במצב בו הנסיבות אינן עונות על הדרישות של הנוהל. הטעם לכך הוא, שכפי שעולה מהחלטתו האחרונה של המשיב, נבחנו היטב נסיבות המקרה לגופן, על בסיס המלצות הוועדה הבין-משרדית, והתוצאה אליה הגיע המשיב נשענת על הנמקה מפורטת המצויה במתחם הסבירות. מסקנת הדברים הייתה כי אין במקרה הנוכחי הצדקות לחרוג מהנוהל האמור בשל המארג העובדתי של המקרה לאחר שנבדק כדבעי".[4]

מנגד, ישנם גם מקרים שבהם עשוי בית המשפט להתערב בהחלטת משרד הפנים או בית הדין לעררים, בכל הנוגע למתן אשרות והסדרת מעמד בהתאם לנוהל. כך אירע בעניין בורביק, שם דובר על אם בת 80, אזרחית אוזבקיסטן, שמבחינת גיל ובדידות, מצבה עלה בקנה אחד עם דרישת הנוהל. עם זאת, בקשתה לקבלת מעמד נדחתה, בשל חשש למסירת תעודת לידה מזויפת בהליך אחר, שאירע מספר שנים לפני, אז ביקשה האם לקבל מעמד מכוח חוק השבות. בית המשפט המחוזי, קבע כי לא הוצגו ראיות מנהליות מבוססות לשם הוכחת טענת זיוף מטעם משרד הפנים, וכך או אחרת, נקבע שגם אם עלה חשש לזיוף בהליך אחר, אין בכך כדי להשליך על העובדה שעתה, המבקשת מבקשת לקבל מעמד מכוח נוהל וחוק אחר.[5] כך נכתב:

"מכל מקום, לא הוצגו על-ידי המשיב ראיות מנהליות, בדבר היות תעודת הלידה של מערערת 1 מזויפת או כוללת פרטים כוזבים; ובפרט, כאשר התעודה מוחזקת ברשות המשיב, או בידי "נתיב", מזה כ-13 שנה. בנסיבות האמורות, אף אם התעורר חשד לפני למעלה מעשור, לפיו בקשה שהגישה מערערת 1 לקבלת מעמד מכוח חוק השבות נסמכה על תעודת לידה שאינה אותנטית, הרי שההחלטה לדחות את בקשתה לקבלת מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, אינה סבירה, ומכל מקום – אינה מידתית".[6]

סיכום:

דומה כי קבלת מעמד מכוח נוהל הסדרת מעמדו של הורה קשיש היא אינה פשוטה כלל, מה גם שהביקורת השיפוטית על יישומו של הנוהל מטעם משרד הפנים, היא מצומצמת עד מאוד. לכן, ערכו של סיוע משפטי מטעם עורך דין משרד הפנים בעת ניהול הליך קבלת המעמד, לא יסולא בפז.

[1]ע"עם  7422/07לודמילה אלכסנדרובה נ' משרד הפנים -מנהל האוכלוסין, (פורסם בנבו), בפסקה 7.

[2]עע"מ 11538/05‏ זינאידה נטיוסוב נ' שר הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 6.

[3] שם, בפסקה 7.

[4]עע"מ 10931/08 ‏ויאולטה בושניאק נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין‏, (פורסם בנבו), בפסקה 6.

[5] יוער, כי חוק השבות, הוא דין ספציפי שרלוונטי להסדרת מעמד של יהודים שזכאים לעלות ארצה. חוק הכניסה לישראל לא רלוונטי לעולים שיכולים לעלות לישראל מכוח חוק השבות.

[6]עת"מ 15- 05- 23732 ולנטינה בורביק נ' מדינת ישראל- משרד הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 10.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך