הסדרת מעמד לבן זוג זר בישראל הוא נושא מורכב, בין אם מדובר בהסדרת מעמד בגין טעמים הומניטריים, ובין ובמיוחד כאשר מדובר בהסדרת מעמד מכוח נישואין או חיים משותפים כידועים בציבור לאזרח ישראלי.

אך קשה אולי אף כמה וכמה הסדרת מעמד לילדים של נתין זר הנשוי לישראלי. קיימות הגבלות רבות בנושא, שמחייבות ייצוג משפטי. אך במאמר דנא, נעמוד על הקשיים, ונסביר את התהליך שמתייחס להסדרת מעמד לילדים של בן זוג שהוא איננו תושב ישראל.

הדין לגבי כניסה ושהייה בישראל:

כניסה ושהייה בישראל היא זכות שמוקנית לאזרחיה, אך היא איננה מוקנית לכל נתין של מדינה זרה. יותר מכך, ישנן מדינות שאזרחיהן נדרשים לקבלת אשרה אשר ניתנת מראש כדי להיכנס לישראל,[1] וכן גם במדינות שבהן אין צורך לקבל אשרה מוקדמת (כלומר במדינת האם), עדיין יש לקבל אשרת שהייה כדי להיכנס לישראל בתחנת הגבול בישראל (נתב"ג או נמל ימי). מכאן, שהזכות להיכנס לישראל, מותנית כך או אחרת באשרת שהייה, כך קובע חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). החוק קובע בסעיף 1 כי "(א) מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה. (ב) מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". זאת ועוד, סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל קובע מהן האשרות שיכולות להינתן לנתין זר, לדוגמא: אשרה יכולה להינתן לתקופה של עד 5 ימים (לשם מעבר), לתקופה של עד שלושה חודשים (דהיינו: אשרת תייר), אשרה יכולה להיות לישיבה ארעית בישראל ואז היא מוגבלת לשלוש שנים, וכן אשרה יכולה להינתן לישיבת קבע בישראל.

הסמכות לאפשר כניסה לישראל, היא סמכותו הבלעדית של שר הפנים. הלה רשאי להעניק אשרה, להאריך תוקף לאשרת שהייה,[2] ובין היתר גם בסמכותו להורות על גירוש של אדם הנמצא בישראל שלא כחוק. אך יבואר כי סמכותו של שר הפנים, רחבה ככל שתהיה, כפופה לביקורת שיפוטית של בתי המשפט, והשימוש בסמכותו אמור להיעשות בסבירות ובמידתיות. זו הלכה קבועה של בתי המשפט בנושא, לאמור:"בבית משפט זה נשנה העיקרון, לפיו סמכות זו של שר הפנים רחבה היא, וכך גם מתחם שיקול הדעת המוענק עמה".[3] נעיר גם כי שהייה בישראל שלא כחוק, היא עבירה פלילית שעונשה עשוי להגיע לשנת מאסר אחת.[4]

התאזרחות והסדרת מעמד בישראל:

עד כאן, עסקנו בעניינים הנוגעים לדין באשר"לכניסה לישראל". אך לאחר שנתין זר נכנס לישראל, ומבקש להסדיר את מעמדואו לפעול לשם קבלת זכות לשהות בישראל שהיית קבע, או אז בנושא הזה, החוק הרלוונטי הוא חוק האזרחות, התשי"ב- 1953 (להלן: "חוק האזרחות"). חוק האזרחות מונה מספר מקרים שבהם יכול נתין של מדינה זרה להתאזרח בישראל. כמו לדוגמא בסעיף 5, הקובע את התנאים לאזרחות מכוח שהייה בישראל. כמו כן, קובע חוק האזרחות כי אף בני זוג יכולים להתאחד בישראל יחדיו ולהסדיר את מעמדם, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 7 לחוק האזרחות, הקובע: "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א". זאת ועוד, גם ילדיהם של בן או בני זוג יכולים להתאזרח בישראל, וזאת בהתאםלקבוע בסעיף 8 לחוק האזרחות. סעיף זה קובע: "(א) התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל או תושב של אזור המוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל והמתאזרח היה רשאי להחזיק בו. (ב) היה הקטין אזרח חוץ ושני הוריו היו רשאים להחזיק בו ורק אחד מהם התאזרח, לא תוקנה לקטין אזרחות לפי סעיף קטן (א) אם הצהיר אחד ההורים שאין ברצונו שהקטין יהיה אזרח ישראלי".בנושא של הסדרת מעמד לילדים וילדי בני זוג, נרחיב בהמשך.

אך בנקודה זו, נעיר כי על מנת שבני זוג נשואים יוכלו להסדיר את מעמדם בישראל, במקרים שבהם רק אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראלי, אז עליהם לפעול מכוח נוהל שהותווה ע"י משרד הפנים. זהו למעשה נוהל העוסק בהסדרת מעמד לבני זוג נשואים, אשר נקרא: "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: "נוהל נשואים" או "הנוהל").בהתאם לנוהל, לאחר שלב מקדמי הכולל ראיון והצגת אסמכתאות, בני הזוג המבקשים להסדיר את מעמדם (ואת מעמד ילדיהם לרבות ילדים מנישואין או זוגיות קודמת) מתחילים הליך מדורג, אשר נמשך מספר שנים, שבסופו תינתן אשרת שהיית קבע בישראל.

ההליך המקדמי, כולל הגשת בקשה, תשלום אגרה, הצגת מסמכים וראיות המתייחסות לטיב הקשר וכנות הקשר. כמו כן, כולל ההליך המקדמי ראיון, בדיקה ביטחונית, וגם בדיקה בלשכת הקשר (כאשר מדובר בעולי ברית המועצות לשעבר). בעת מעבר השלב המקדמי, יעברו בני הזוג כאמור להליך מדורג, שכולל בדיקות תקופתיות של טיב הקשר וקיומו. כמו כן, כאמור, עם סיום ההליך המדורג והארוך, אז תינתן לבן הזוג שאין לו מעמד בישראל, אשרה לשהיית קבע.

נעיר גם כי במסגרת ההליך המקדמי והמדורג, משרד הפנים רשאי לדחות את הבקשה להסדרת מעמד, ולא אחת הוא עושה כן. בין אם בשל דיווחים כוזבים, או בין אם בשל חשש למרמה או קשר זוגי לא כנה. החלטות משרד הפנים בעניינים אלו כפופים לערעורים לבית דין לעררים, שלאחריו ניתן גם לפנות לבית המשפט המחוזי.

בשולי הדברים נציין כי אפשר להסדיר מעמד במדינת ישראל גם מטעמים נוספים, כגון: מכוח נוהל הנקרא "הורה קשיש", טעמים הומניטריים, אך לא בכך עוסק המאמר דנא.

הסדרת מעמד לילדים של בן זוג מכוח נישואין קודמים:

הסדרת מעמד היא בוודאי לא נושא פשוט, המדינה אינה נאותה לאפשר לכל מאן דהוא לשהות בישראל, ולא בנקל מאפשרת לבני זוג להתאחד במדינת ישראל. קל וחומר, כאשר מדובר בבני זוג שלאחד מהם ילד מנישואין קודמים. כמו כן, גם ילדים כפופים למעשה לאמור בחוק הכניסה לישראל, ובמיוחד לאמור בסעיף 1 לחוק זה, הקובע כאמור כי כניסה לישראל תיעשה מכוח אשרת שהייה.

בנוסף, נבהיר למען הסר ספק, בניגוד לסברה רווחת, כי עצם העובדה שלאדם המבקש להסדיר את מעמדו ילדים מבן זוג אחר, לא מקנה אזרחות אוטומטית לילדיו, לכל היותר ילדיו יכולים להתלוות לתהליך קבלת המעמד (כלומר: ההליך המדורג). הכלל דנא, נובע מכוח תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, הקובעת כי ילד שלא נולד בישראל, מעמדו יהיה כמעמד ההורה שלו. לאמור: הילד תלוי בהורה, וככל שההורה מקבל בישראל מעמד, כך גם ילדו.

יתר על כן, במקרה בו מוגשת בקשה להסדרת מעמד הילד הנלווה להורה המבקש להסדיר את מעמדו, יש לצרף לבקשה להסדרת מעמד תעודת לידה של הקטין, ודרכון בתוקף. בנוסף, יש לפעול לקבלת עמדתו של ההורה השני (ההורה שחיי במדינה הזרה). נוהל נשואין, קובע כי יש להמתין תקופה של חצי שנה עד לקבלת עמדת ההורה השני, וכן ככל שלא מתקבלת תגובה, המדינה רואה בכך התנגדות של ההורה השוהה במדינה הזרה לכך שהילד יקבל מעמד בישראל ובכלל זה יתלווה להורה השני. בנסיבות כאלו, לא תחודש האשרה של הקטין והוא ייאלץ לעזוב את הארץ. אך בכך לא דיי, במסגרת הבקשה יש להציג תעודה מקורית המעידה על כך שההורה המבקש להסדיר את מעמדו בישראל, משמורת חוקית על הילד.

נעיר כי הכללים המתוארים רלוונטיים בעיקר לילדים שטרם מלאו להם 15 שנים. עם זאת, כאשר מדובר בילדים שעברו את הגיל המתואר, יש אומנם להציג אסמכתאות לכך שהילד מצוי במשמורת ההורה המבקש מעמד, אך ההליך המתייחס להתנגדות ההורה השני פחות רלוונטי.

ככל שהקטין והורהו הגישו בקשה להסדרת מעמד מכוח הנוהל, וצלחו את השלב הראשון, אז עדיין יהיה עליהם לעבור שלב מקדמי של זיהוי, בדיקה ביטחונית, ועוד. עם סיום ההליך המוקדם, יועברו הילד וההורה לשלב המדורג בהתאם לקווים המנחים שתוארו לעיל. כמו כן, כפי שגם הוסבר לעיל, מדובר בשלב ארוך, הנמשך מספר שנים. במהלך השלב המדורג, יקבל ההורה והקטין אשרת שהייה שמחודשת כל שנה כאשר על מבקשי המעמד לפנות מראש למשרד הפנים בבקשה להאריך את אשרת שהייתם בארץ.

יוער גם כי בכל שלב ההליך המדורג, כבול בעצם הילד מהנישואין הקודמים לכנות הקשר וקיומו, של הורהו עם האזרח הישראלי. שכן תכליתו של ההליך המדורג היא בדיקה תקופתית של קיומו של הקשר וכנותו.

המסקנה מכל האמור, היא כי ילדים מנישואין קודמים יכולים לקבל מעמד בישראל, ככל שהם קטינים לרוב (ובהמשך נציג גם מקרים רבים של ילדים שאינם קטינים שסורבו לקבלת רישיון שהייה קבוע בארץ), וכן במקרים שבהם הם מתלווים להורה שלהם, המבקש להסדיר את מעמדו מכוח נישואין לאזרח ישראלי (וגם מכוח חיים משותפים).

המסגרת הנורמטיבית:

אחת הפרשות המפורסמות העוסקות בהסדרת מעמד לילדים מנישואין, היא פרשת דימיטרוב.[5] פרשה זו עסקה בתושב זר שהתחתן עם אזרחית ישראלית. נולדה להם בת, ובד בבד הוענקה לעותר אשרת שהייה בישראל כל עוד נטל חלק בהליך המדורג. אך ביום אחד בני הזוג התגרשו או אז בוטלה האשרה שניתנה לתובע. העותר טען כי יש לתת לו אשרת קבע היות והוא אב למי שנולדה בישראל והיא אזרחית בישראל. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקבעו: "הנחת המוצא שהוכרה בפסיקה היא, כי בשאלה אם להעניק לזר מעמד של תושב קבע בישראל – שהכרעתה נגזרת, בין היתר, ממדיניות ההגירה של המדינה – נתון לשר הפנים שיקול-דעת רחב; וההתערבות השיפוטית בהחלטות שר הפנים בנושא זה היא בהכרח מצומצמת. בהקשר הקרוב לענייננו, כבר נפסק, כי הענקת תושבות קבע ובעקבותיה אזרחות ישראלית לבן-זוג זר של אזרח מותנית בהמשך קיומו של קשר הנישואין. בדומה נפסק, שככלל, הורים אינם זכאים להיבנות מזכויות ילדיהם הקטינים לצורך קבלת מעמד בישראל. […] עקרון טובת הילד הוכר זה מכבר כערך מרכזי בשיטתנו המשפטית, ועל חשיבותו אין צורך להכביר מילים. אכן, ככלל "אין כל אפשרות לעסוק בעניינם של קטינים בלא לבחון את טובתם". אף בגיבוש החלטתו, הגוזרת את גורל מעמדו בישראל של הורה זר, מוטל על שר הפנים לשקול, בין היתר, את טובת ילדו של ההורה ואת השפעת ההחלטה על מצבו. […] בדין סבר המשיב שהן אינן מצביעות על קיומו של צורך הומניטרי מיוחד המצדיק להעניק לעותר מעמד בישראל".

בפרשת אנקין,[6] דובר על תושב בילורוסיה נוצרי שמלאו לו 18. אמו נישאה לאזרח רוסי יהודי שיכול היה לעלות ארצה מכוח חוק השבות, תש"י- 1950. האחרון אכן עלה ארצה ואמו של העותר (אנקין) גם כן. אך העותר לא עלה ארצה עם אמו, אך עם סיום לימודיו הגיע ארצה כתייר לבקרה. הוא ביקש לקבל רישיון לשהיית קבע בישראל, אך בקשתו נדחתה. בית המשפט העליון מצא כי אין סיבה להתערב בהחלטת שר הפנים בנסיבות. לאמור: "בסופו של יום לא ראינו מקום להתערב ולשנות מהחלטת המשיב, שכן לא מצאנו בה כל עילה שיש בה כדי להצדיק התערבותנו. לא מצאנו פגם במדיניות הכללית המסורה בידיו של שר הפנים ואף לא ביישומה תוך הפעלת שיקול^–דעת פרטני בהתאם להנחיות שקבע השר לעצמו. מטיבה של מדיניות כזו, שהתוויית הקו התוחם את גבולותיה קשה היא. כל מקרה לעצמו הוא עולם ומלואו, והכללתו בגדר המדיניות הכללית פוגעת בציפיותיו, תקוותיו ורגשותיו של כל מבקש. כך הוא גם עניינו של העותר שלפנינו, איש צעיר לימים שהגיע לישראל כקטין ובשהותו הקצרה כאן מלאו לו 18 שנים. […] הבירור העובדתי בעניינו של העותר העלה כי יש לו משפחה תומכת במינסק שבבילורוסיה. סב וסבתא שעמם חי במשך שלוש שנים בתקופת לימודיו, וכן דודה, אחות אמו, המתגוררת עמם. אביו מולידו מתגורר אף הוא עם משפחתו במינסק. במשך שנות שהותו בבית סבו, לא הגיעה אמו לבקרו שם. גיוסו של העותר לצבא בילורוסיה נדחה בשל הלימודים האוניברסיטאיים שהוא מתעתד ללמוד שם. על^–פי הודעת משרד הפנים שלפנינו, הוא יוכל להגיע לישראל כדי לבקר את אמו, לתקופות החורגות ממשך השהייה של תייר רגיל, כמקובל במקרים דומים".

בפרשת הררי, דובר על עובדת זרה שעבדה בישראל, הכירה בחור ישראלי ונישאה לו. לימים ילדיה ממדינתה (בורמה) הגיעו גם הם לישראל, וביקשו לקבל מעמד של תושבי קבע. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקבעו כי אומנם על שר הפנים לשקול שיקולים רחבים במקרים כאלו, אך קבע גם: "ענייננו בעותרים בוגרים, העומדים ברשות עצמם. ככאלה לא ניתן לומר עליהם כי זכותם האלמנטרית לגור עם אמם, וכי מחובתה שלה גם כיום לחנכם ולתמוך בהם נפשית וכלכלית כשהם לידה. בכך כי שר הפנים אינו מתיר את ישיבתם קבע בארץ, אין על-כן, משום פגיעה בכבוד האדם. כנגד האינטרס של העותרים לגור בצוותא בארץ, עומד לנגד עיניו של שר הפנים השיקול שלא לפתוח פתח לכניסתם של זרים רבים, שמצבם כמצב העותרים, המתדפקים אף הם על שערי המדינה. בהחלטתו של שר הפנים שלפיה לא התקיימו בעותרים, ובאחרים דוגמתם, טעמים מיוחדים, המכניסים אותם בגדר החריגים למדיניותו הכללית, לא ניתן למצוא פגם מן הפגמים המצדיקים את התערבותנו"[7].

סיכום:

הסדרת מעמד בישראל היא נושא סבוך, ועל אחת כמה וכמה כאשר מבוקש להסדיר מעמד לילד מנישואין קודמים של הורהו. במאמר דנא הסברנו כי הילדים במקרים כאלו, תלויים בהוריהם, וככל שאלו יכולים או מסדירים את מעמדם, גם מעמדם שלהם (הילדים) יוסדר בהתאמה. עם זאת, משרד הפנים מעניק אשרות שהייה ככלל, במשורה, ולכן חשוב מאוד להיעזר בעורך דין המיומן בדיני הגירה והסדרת מעמד בישראל, במקרים בהם מתבקשת הסדרת מעמד.

[1] תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד- 1974. (להלן: "תקנות הכניסה לישראל").

[2] סעיפים 3 ו- 6 לחוק הכניסה לישראל.

[3]עע"מ 8642/12 ‏סנאיטטספהונה נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו). פסקה 5.

[4] סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל.

[5]דנג"ץ 8916/02 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים – מינהל האוכלוסין, (פורסם בנבו).

[6]בג"ץ 3403/97‏ אנקין ואח' נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522.

[7]בג"ץ 94\1689 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך