ידועים בציבור תהליך:

כאשר בני זוג נישאים, הרי שלרוב מספיקה תעודת נישואין כדי להוכיח שבני הזוג נשואים. את פקיד הרישום במשרד הפנים לא מתעניין בטיב קשר הנישואין של בני הזוג לרוב. עם זאת, כאשר מדובר בידועים בציבור, לפתע כנות וטיב הקשר כן "משחקים תפקיד". לפתע, בני הזוג צריכים להוכיח שהם אכן ידועים בציבור, שהם אכן קשרו את גורלם בזוגיות מחייבת ועוד. האם הסיטואציה הזו ראויה? דומה שהתשובה היא בשלילה. לכן, נדון להלן בשאלה מהם הקשיים שמערים משרד הפנים בכל הנוגע לידועים בציבור, וכיצד אותם קשיים משפיעים על שאלות של הסדרת מעמד (כאשר אחד מבני הזוג אינו תושב ישראלי).

הסדרת זוגיות במדינת ישראל:

בישראל מספר דרכים בהם בני זוג יכולים להסדיר את מעמדם כבני זוג. הדרך האחת היא להינשא. הדרך השניה היא לחיות בצוותא במתכונת של ידועים בציבור. עם זאת, "על הנייר" האפשרויות העומדות נראות לכאורה ידידותיות "למשתמש". אך למעשה, כל אחת משתי הדרכים הללו מורכבת בפני עצמה, וננמק:

נישואין: כפי שרבים יודעים, בישראל לא ניתן להינשא באמצעות טקס אזרחי רגיל ופשוט, כפי שניתן לעשות ברוב מדינות העולם. זאת מן הטעם הפשוט, בישראל אין הפרדה בין דת למדינה, ובמיוחד לא בתחום דיני האישות. חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, (נישואין וגירושין), התש"ג- 1953, קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים ייערכו על פי הדין הדתי- אישי שחל על בני הזוג. הדין זהה גם לבני הדתות האחרות בישראל, לרבות: מוסלמים, נוצרים ודרוזים. המשמעות היא שבני זוג יכולים להתחתן על פי דיני דתם האישית. המשמעות היא שכאשר מדובר בבני זוג בני דתות שונות, או בני זוג חד מיניים, או בני זוג שפסולים לחיתון על פי דתם (למשל: ממזרים, או ספק יהודים), הם אינם יכולים להינשא במדינת ישראל. מעבר לכך, הדין הדתי גם ידוע בנוקשותו בנושאים מסוימים. כמו לדוגמא: בכל הנוגע לזכויות נשים, ועוד. משכך, החובה להינשא רק על פי הדין הדתי, מביאה גם לא מעט בני זוג להימנע מכך מטעמים אידאולוגיים.

יתרה מכך, כדי "לעקוף" את הדין הדתי, קיימת אפשרות להינשא בחתונה אזרחית, אך לא במדינת ישראל אלא במדינה זרה. האפשרות הזו מיושמת גם כן ע"י לא מעט בני זוג, בין אם מטעמים אידאולוגיים ובין אם בשל קשיים דתיים (כמו לדוגמא: נישואין חד מיניים, נישואין בין בני דתות שונות ועוד). כדי להינשא בחתונה אזרחית, יש להינשא במדינה זרה, ולאחר מכן להירשם בישראל בתור נשואים- במשרד הפנים. עם זאת, כאשר מדובר בבני זוג בני אותה דת, שאינם פסולים לחיתון, הגירושין בישראל ייעשו על פי הדין הדתי- אישי שלהם. כך שאם בני זוג יהודים למשל התחתנו במדינה זרה, ועתה מעוניינים הם להתגרש, יהיה עליהם לעשות זאת באמצעות הגשת תביעת גירושין – לבית הדין הרבני.

ידועים בציבור: הדרך השנייה העומדת לבני זוג המעוניינים להסדיר את מעמדם בישראל, קרי: מעמדם הזוגי, היא לחיות בצוותא במתכונת הנקראת "ידועים בציבור". על המתכונת הזו נרחיב:

מהי ההגדרה לידועים בציבור:

ההגדרה המוכרת למונח "ידועים בציבור" מתייחסת לבני זוג אשר חיים יחדיו בצוותא, ומקיימים משק בית משותף, מתוך כוונה לקשור קשר זוגי מחייב. למעשה, אין בישראל הגדרה חוקית פורמאלית לשאלה מי הם ידועים בציבור. ההגדרה "הכוללת" למונח התפתחה עם השנים באמצעות תוכן שיצר בית המשפט העליון. כך יפים הדברים הבאים בעניין: "ההכרה בבני זוג כידועים בציבור נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים. נדמה כי ההכרה זו מקורה בקשיים שהתעוררו לגבי בני זוג מסוימים להינשא בהתאם לחוקי מדינת ישראל (מעוכבי גט בני דתות שונות חד מיניים ועוד), וכן בצורך ליתן מענה לאותם בני זוג אשר בחרו במודע שלא להינשא, מטעמים אלה או אחרים וחיים כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, ללא האלמנט של קשר נישואין פורמאלי. בתי המשפט הרחיבו עם השנים את הפסיקה והכירו בבני זוג כידועים בציבור גם לגבי בני זוג שחיו יחד כחברים במובן הרגיל של המילה וגם כאשר מדובר היה בבני זוג מאותו המין".[1]

במהלך השנים, השאלה האם יש להכיר בידועים בציבור כזהים במעמדם לבני זוג נשואים עלתה ביתר שאת, בכל מקרה ומקרה נטען כי ההכרה, עשויה להביא להשוואה בין זכותם של נשואים, לידועים בציבור. כך שעם השנים, בית המשפט הכיר בזכויות השוות המוקנות לידועים בציבור, אל מול זוגות נשואים, לאמור: "במהלך השנים עדים אנו להכרה גוברת והולכת של המחוקק ושל בתי^–המשפט במוסד של "הידועה בציבור" לצורך הענקת זכויות סוציאליות וטובות הנאה חומריות שונות. עשרות חוקים מכילים הוראות המחילות עצמן על ידועה בציבור. "דפוס החיים של בני^–זוג החיים כידועים בציבור הפך למציאות בת^–קיימא, שקיבלה גושפנקה בשיטתנו המשפטית בהקשרים שונים. דברי חקיקה רבים מעגנים באופן מפורש את מעמדם של הידועים בציבור כבני^–זוג לצרכים שונים… אף תקנת הציבור הישראלית רואה במסגרת החיים של ידועים בציבור דפוס חיים לגיטימי ואפשרי ואין מקום לקבוע כי תקנת הציבור משקיפה בשלילה על כל ניסיון להקטין את הפער בין בני^–זוג נשואים ובין אלו החיים יחדיו כידועים בציבור".[2]מכאן, שהמצב המשפטי כיום הוא שבני זוג ידועים בציבור נהנים משוויון זכויות. לדוגמא: ידועים בציבור זכאים לרשת כחוק, לאמץ כחוק, לקבל קצבאות שארים או אלמנות, לתרום איברים, ועוד.

אך להבדיל מזוגות נשואים, בכל הנוגע לידועים בציבור עדיין קיימת "הנחה" מסוימת שמדובר בקשר פחות מחייב. זאת מן הטעם הפשוט, שידועים בציבור אינם נרשמים בתור בני זוג, וכן בשל הקלות בה ניתן לטעון כי בני זוג הם ידועים בציבור. כך אף הסביר זאת בית המשפט העליון: "טעמו של השוני נעוץ בהבדל שבין רמת המחויבות ההדדית המאפיינת את קשר הנישואים לבין זו המאפיינת את הקשר שבין ידועים בציבור; שהמחויבות הגבוהה הכרוכה בנישואים טבועה במוסד הנישואין עצמו, ולא בנקל יכול מי מבני^–הזוג להשתחרר ממנה, ואילו רמת המחויבות שבין בני^–זוג ידועים בציבור נובעת מנסיבותיו של הקשר במקרה הנתון ותלויה, כל כולה, ברצונותיהם המשתנים של בני^–הזוג"[3].לכן, עם השנים התפתחה פרקטיקה לפיה כדי לקבוע האם בני זוג הם ידועים בציבור, יש לבחון בכל מקרה נדון את מערכת היחסים בהתאם למספר מבחנים, ובהתאם לכללי שכל ישר. אלו עיקר המבחנים:

קיום משק בית משותף: כדי לקבוע האם בני זוג הם ידועים בציבור, יש לבחון האם הם מקיימים משק בית משותף. דהיינו, האם בני הזוג חיים יחדיו? האם הם מנהלים את כספיהם במשותף כפי שנהוג בין בני זוג הקושרים את גורלם?, האם בני הזוג מגדלים ילדים משותפים? האם הם מקיימים חיי זוגיות שאינה שונה מחיי זוגיות של זוגות נשואים?. כך סיכם זאת בית המשפט בפרשה מסוימת: "משק בית משותף" פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו… היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף פעולה במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתיה, לבוש וכו') ולעניין זה אין נפקא מינה אם יש לבן הזוג חשבון נפרד".[4]

כיצד החברה רואה את בני הזוג: מבחן נוסף בו בוחנים את מערכת היחסים, הוא השאלה הפשוטה לכאורה, כיצד בעצם החברה הקרובה לבני הזוג רואה את מערכת היחסים ביניהם. האם בני הזוג מופיעים יחדיו בפרהסיה כבני זוג? האם הציבור הקרוב מכיר בהם בתור בני זוג? האם הם הולכים לארוחות משותפות אצל המשפחות המורחבות של בני הזוג? האם משפחתם של בני הזוג כלל מכירה אחד את השני? (ואכן יש מקרים שלא).[5]

חיים תחת קורת גג אחת: אין ספק שבני זוג שחיים יחדיו באותה הדירה, "משדרים" לכאורה לציבור מסר ברור ומובהק יותר, לפיו הם אכן ידועים בציבור. לכן, אחד המבחנים לאורם נבחנת מערכת היחסים בין בני הזוג, היא האם הם חיים תחת קורת גג אחת. אך יוער, שלא מדובר בהכרח במבחן פיזי, אלא במבחן "מהותי". ייתכנו מקרים למשל שבני הזוג יתגוררו בנפרד בשל נסיבות מסוימות, אך אין בכך כדי לפסול את העובדה שמדובר בידועים בציבור.[6]

שהייה בישראל והסדרת תושבות לידועים בציבור:

שאלת הסדרת מעמדם של ידועים בציבור, נוגעת אף ביתר שאת, כאשר מדובר בבני זוג שאחד מהם הוא אזרח ישראלי, והשני הוא לא, על הקשיים העומדים בפני בני זוג במקרים כאלו, נעמוד בהמשך. אך בטרם, נדגיש כי הדין הוא שכניסה ושהייה בישראל מותנית באשרת שהייה מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). מי שהוא לא אזרח ישראלי, יהיה זכאי לשהות בישראל מכוח אשרת מעבר, אשרת תיירות, אשרה זמנית או אשרת קבע.[7] על מנת לקבל אשרת קבע בישראל במיוחד כאשר מדובר בבני זוג, אז לשר הפנים סמכות לכך בהתאם לסעיף 6 לחוק האזרחות, התשי"ב- 1952. עם זאת, סמכותו של שר הפנים בכל הנוגע למתן מעמד בישראל, מיושמת בהתאם "לנהלים". כמו כן, נעיר ששהייה בישראל בהיעדר אשרה, או תחת אשרה שזמנה תם, היא עבירה פלילית, בהתאם לחוק הכניסה לישראל.[8]

כאשר מדובר בידועים בציבור שאחד מהם הוא לא אזרח או תושב ישראל, עומדת בפניהם הדרך להסדיר את מעמדם בהתאם לנוהל הנקרא "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין"(להלן: "הנוהל"). הנוהל למעשה נועד ליישם את התפיסה המשפטית הרווחת בישראל לגבי ידועים בציבור, כפי שהוסבר לעיל, וכפי שגם תיאר בית המשפט העליון:"מדינה מאפשרת לזרים להסדיר מעמדם בישראל גם מכוח היותם ידועים בציבור של אזרחים ישראלים ולא רק מכוח נישואיהם לאזרחים ישראלים. בעמדתה זו מכירה, למעשה, המדינה בכך כי גם תא משפחתי המבוסס על קשר של ידועים בציבור ולא על קשר של נישואין ראוי להגנה ויש לאפשר לבני הזוג המרכיבים אותו לחיות יחדיו תוך המשך מגורים בארץ".[9]

במסגרת הנוהל, ידועים בציבור המבקשים להסדיר את מעמדו של מי מהם שהוא לא תושב ישראלי, צריכים להגיש בקשה ואף לשאת בתשלום אגרה. על מנת שמשרד הפנים יבחן את כנות הקשר, יש לצרף מסמכים רבים המעידים כאמור על כנותו, וכן גם מסמכים פורמאליים יותר כגון: תעודת לידה, תעודה על מצב אישי, תעודה מזהה של בן הזוג ועוד. תהליך הסדרת המעמד לוקח מספר שנים (לרוב בין 7-6 שנים), והוא כולל ראיון במשרד הפנים (רצוי לאחר יעוץ עם עורך דין משרד הפנים), בדיקה ביטחונית ועוד. עם סיום הבדיקה המקדמית, בני הזוג נכנסים להליך שנקרא "הליך מדורג", שכולל בדיקה תקופתית של כנות הקשר. בנוסף, נדגיש כי בעת בדיקת מעמדו של בן הזוג, תינתן אשרת שהייה שמתחדשת מפעם לפעם. אך עם סיום ההליך (לאחר מספר שנים כאמור), תינתן אשרה לשהיית קבע בישראל.

הקשיים הנוגעים לידועים בציבור בעת הסדרת מעמד במשרד הפנים:

על פניו, נראה שתהליך הסדרת המעמד הוא יחסית פשוט, אך המציאות מעידה כי ההיפך הוא הנכון. הסדרת מעמד במדינת ישראל, במיוחד כאשר מדובר בבני זוג הידועים בציבור, היא משימה קשה, מייגעת, ביורוקרטית ולא פשוטה כלל. המציאות גם מעידה על כך שמשרד הפנים מערים קשיים רבים, ובמיוחד כאשר מדובר בידועים בציבור. הקשיים הללו נובעים בין היתר, מעצם הגישה הרווחת (ולצערנו המוטעית לא אחת) כלפי ידועים בציבור לפיה לא בהכרח מדובר בקשר מחייב לגמרי, זאת להבדיל מבני זוג נשואים, כפי שצוטט לעיל. להמחשה, נציג להלן את הקשיים והפערים בין ידועים בציבור לזוגות נשואים בכל הנוגע להסדרת מעמד בפני משרד הפנים:

דרישת הוכחה: הנטל הוא על הידועים בציבור להוכיח את כנות הקשר שלהם. לא דיי בהוכחת הקשר, אלא שבמסגרת הנוהל, על בני הזוג להציג ראיות המעידות על כנות הקשר. לדוגמא: קיימת דרישה להציג מכתבים ממכרים שיכולים להעיד על הקשר, להציג תמונות משותפות, תכתובות סמס, ועוד. כך לדוגמא, בעת בקשת הסדרת מעמד, קיימת דרישה להוכיח שבן הזוג הישראלי הוא "פנוי" אף באופן פורמאלי ולא רק מהותי. הגם שהתנהלות זו זכתה לביקורת מבית המשפט, במקרה שבו ביקשו בני זוג להסדיר את מעמדם כידועים בציבור, אך בד בבד, בן הזוג קיים הליך גירושין: "התכלית המרכזית שהציב לעצמו המשיב,  העולה מסמכותו על פי החוק, היא למנוע מצב של תרמית המאפשר לאזרח הישראלי לנהל – בו בזמן – שתי מערכות של יחסי משפחה, תוך שהמשיב כביכול נותן גושפנקה לקיומו של "תא משפחתי משולש". שאלת קיומו או אי קיומו של "תא משפחתי משולש" היא עניין עובדתי הניתן להוכחה. כדי להוכיח פרידה אמתית ואי קיומו של קשר חיי משפחה עם בן הזוג הנשוי לא נדרשת דווקא תעודה פורמאלית של גירושין. יתכנו מצבים, כפי שעולה בבירור מעניינם של העותרים, בהם חיי הנישואים הסתיימו, אף אם בלא שניתנה לכך תעודה פורמאלית של גירושים".[10]

נטל הוכחה מוגבר: על ידועים בציבור המבקשים להסדיר את מעמדם, עומד נטל הוכחה מוגבר. גם זאת, בשל החשש למרמה, או היעדר כנות הקשר. כך תיאר זאת בית המשפט המחוזי: "מדיניות משרד הפנים בעניין זה ראויה ונכונה ויש בה מימוש נכון ומידתי של המטרה המרכזית העומדת בבסיס הנוהל. אין ספק כי העובדה שמדובר במערכת יחסים שאינה מעוגנת במעמד פורמלי של נישואין, מחייבת בחינה מעמיקה, יסודית וחודרנית יותר של המצב העובדתי הקיים בין בני הזוג, במטרה להתחקות אל נכונה אם מדובר במערכת יחסים כנה ואמתית ואם בני הזוג מקיימים את שני היסודות המרכזיים שנמנו בפסיקה לצורך הכרה בהם כ"ידועים בציבור" – חיי אישות וניהול משק בית משותף, המעידים על כך שבני הזוג קשרו את גורלם זה בזה. בחינה עובדתית, עמוקה ויסודית ככל שתהיה, נדרשת למנוע ניצול לרעה על ידי אלה המבקשים לקנות לעצמם מעמד שלא מגיע להם בדרך לא דרך".[11]

מכאן, המסקנה היא שידועים בציבור מופלים יחסית לעומת נשואים. התפיסה הכללית, לרבות זו של משרד הפנים, בוחנת בעין ביקורתית ביותר בקשות להסדרת מעמד בעת שמדובר בידועים בציבור.

לסיכום:

ידועים בציבור הוא סטטוס מהותי, שהרי בני זוג הבוחרים לחיות במתכונות זו, נהנים למעשה מכל זכות המוקנית לבני זוג נשואים. עם זאת, לעומת זוגות נשואים, ידועים בציבור תמיד צריכים איכשהו להוכיח שהם אכן קשרו את גורלם. הדברים אמורים גם לגבי הסדרת מעמד במדינת ישראל מכוח חוק הכניסה לישראל. כפי שהוסבר במאמר, מדובר בהליך לא פשוט, ולכן  מומלץ מאוד להיעזר בשירותיו של עורך דין הבקיא בדיני הגירה לצורך ליווי, נקיטת אסטרטגיית טיפול מול משרד הפנים וייעוץ פרטני לגבי דרכי הפעולה המעשיות.

 

[1] עו"ד איריס מרקוביץ, ידועים בציבור דין ומעשה, אוצר המשפט (2013), בעמ' 14.

[2]ע"א 2622/01‏ מנהל מס שבח מקרקעין נ' לבנון, פ"דנז(5) 309, בפסקה 4.

[3]ע"א 4385/91‏ סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337, בפסקה 14.

[4] ע"א 87\107 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431.

[5] לדוגמא: ק"ג (ת"א) 3438-09 דניאל אדרי נ' עירית תל אביב, (פורסם בנבו). בפסקאות 55-54.

[6] למשל: ע"ע (ארצי) 1232/04‏ ‏שושנה פרלמוטר נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, (פורסם בנבו).

[7] זאת בהתאם לסעיף 2 לחוק הכניסה לישראל.

[8] סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל.

[9]עע"ם 05\4614 אורן אבנר נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו), בפסקה 20. (להלן: "פרשת אורן").

[10]עת"מ 07\139 משה כהן נ' שר הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 53.

[11]עת"מ (ת"א) 25158-07-12  מוהן קומר שרסטה נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 40.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך