רבים מאתנו שומעים לעיתים תכופות את המונח "ידועים בציבור", אנו שומעים את המונח בהקשרים של מחלוקות כספיות, בהקשרים של הורות ומזונות, ואפילו בהקשרים של הסדרת מעמד, כאשר מדובר בבני זוג שאחד מהם הוא לא אזרח או תושב ישראלי. אך נשאלת השאלה המקדמית, מי הם ידועים בציבור? אילו זוגות נחשבים כידועים בציבור? האם יש הבדל בין חיים משותפים לבין ידועים בציבור? האם לפער בין המונחים קיימת השפעה כאשר בני זוג מבקשים להסדיר את מעמדם האזרחי במדינת ישראל? על כל אלה – להלן.

זוגיות במדינת ישראל:

אם ברוב מדינות העולם, נישואין גירושין וזוגיות בכלל הם נושא אישי ופשוט. בישראל, הנושא מקבל נופח מורכב ביותר, היות ובישראל בניגוד לשאר מדינות העולם הדמוקרטיות והמתוקנות, לא ניתן להינשא או להתגרש אלא מכוח הדין הדתי- אישי. כלומר, בני זוג המבקשים להינשא או להתגרש, כפופים לדין הדתי שחל עליהם, בהתאם למצבם האישי. המקור לכך, הוא עוד מימי המנדט הבריטי, אשר העניק פררוגטיבה מוחלטת בענייני אישות, לעדות הדתיות בישראל (יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים). החוק הבריטי על ארץ ישראל המנדטורית, נקרא "דבר המלך במועצתו, 1922- 1947. סעיף 51 לאותו חוק, קבע כי "השיפוט בענייני המעמד האישי, בהתאם להוראות חלק זה, מסור לבתי דין העדות הדתיות".

בעת הקמת המדינה, כדי שלא להגיע לסיטואציה של אנדרלמוסיה חוקית, קבעה המועצה הזמנית (הכנסת לימים) בחוק שנקרא פקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח- 1948, כי הדין שהיה חל על ארץ ישראל עד הקמת המדינה, הוא הדין אשר ימשיך לחול, בשינויים מתבקשים. כך שהדין בנוגע לדיני האישות, המשיך לחול על פי הדין הדתי, עד לשנת 1953. אז חוקקה הכנסת את חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953. החוק דנא, המשיך למעשה את המצב החוקי שקדם, אך הפעם היה זה חוק שחוקק ע"י כנסת ישראל, אשר החיל על אזרחי ישראל את הדין הדתי- אישי. סעיף 1 לחוק זה קובע עד היום "שענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים". זאת ועוד, סעיף 2 לחוק קובע כי "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". גם באשר לשאר הדתות בישראל, כגון: נוצרים, דרוזים ומוסלמים, נותר הדין האישי על כנו. דהיינו, גם בני זוג מוסלמים מתחתנים במדינת ישראל מכוח הדין המוסלמי.[1]

היות והמצב האישי של בני הזוג הוא אשר קובע את אפשרות הנישואין או הגירושין, הרי שבמדינת ישראל קיים קושי מובנה בכל הנוגע לנישואין וגירושין. לדוגמא: אין אפשרות לבני דתות שונות להינשא במדינת ישראל. כך גם בהתאמה, בני זוג מאותו המין, אינם יכולים גם כן להינשא, שכן הדין הדתי- אישי לא מכיר במתכונת של נישואין מעין זו.

מכאן, שכדי לעקוף את הדין הדתי, אפשר לפעול בשתי דרכים. הדרך האחת היא להינשא בחתונה אזרחית. קרי: להתחתן במדינה זרה על פי החוק החל באותה מדינה, ואז להירשם במדינת ישראל בתור בני זוג נשואים. אך אפשרות זו היא גם בבחינת אליה וקוץ בה, היות ואם בני זוג שכשרים להתחתן על פי הדין הדתי במדינת ישראל נישאים בחו"ל, ומבקשים להתגרש לאחר מכן, יהיה עליהם להתגרש בפני בית הדין הדתי הרלוונטי. למשל, יהודים יתגרשו במקרה כזה בבית הדין הרבני. מנגד, ככל שמדובר בבני זוג שאינם יכולים להינשא בישראל על פי דת, אז הם יתגרשו באמצעות הליך הנקרא "התרת נישואין". הדרך השניה, היא לחיות במתכונת של ידועים בציבור. על כך, בהמשך.

מהי ההגדרה לידועים בציבור?

בישראל ההגדרה המוכרת לידועים בציבור היא: בני זוג החיים יחדיו ומקיימים משק בית משותף. יודגש, שידועים בציבור יכולים להיות גם בני זוג מאותו המין. בנוסף, זוגות ידועים בציבור אשר מוגדרים ככאלו ומוכרים ככאלו, זכאים לכל זכות להם זכאים בני זוג נשואים. כמו לדוגמא: זכות לרשת את בן הזוג, זכות להנחות והקלות בפני כל מוסד ממוסדות המדינה, זכות להיות מוטבים בביטוח חיים, זכות לאמץ ילד משותף ועוד. כך יפים הדברים שהובאו בספרה של עו"ד איריס מרקוס: "כדי שאישה תיחשב על פי הפסיקה כידועה בציבור של מאן דהוא או להיפך, על בני הזוג לקיים חיי משפחה המבוססים על חיבה ואינטימיות. מערכת היחסים בין בני הזוג תעיד על קשירת גורל וניהול משק בית משותף, כאשר ניהול משק הבית הוא כפועל יוצא וטבעי מניהול חיי משפחה משותפים וכנהוג בין בעל לאישה הדברים זו בזה".[2]על מנת לבחון האם בני זוג הם ידועים בציבור, לרוב יש לפעול בהתאם למבחנים של שכל ישר, וכן לבחון את השאלה על פי מספר מבחני משנה, לדוגמא:

קורת גג אחת: כאשר מבקשים לבחון מערכת יחסים של זוגות ידועים בציבור, המבחן המהותי ביותר (אך לא הבלעדי) הוא האם בני הזוג חיים יחדיו תחת קורת גג אחת, כמשמעותה. הרי ככל שמדובר בבני זוג שחיים כל אחד בדירות נפרדות, המציאות בדרך כלל תלמד כי מדובר בקשר זוגי אולי, אך לא משמעותי ולא מחייב ביותר. עם זאת, נעיר ונזהיר כי אין זה מבחן בלעדי, והיו מקרים שבהם גם אם בני זוג חיו בנפרד, הם עדיין הוכרו כידועים בציבור.[3]

קיום משק בית משותף: כדי לבחון האם מערכת יחסים היא מערכת יחסים של ידועים בציבור, יש לבחון בין היתר האם בני הזוג אכן מקיימים משק בית משותף. דהיינו, האם הם מתגוררים יחדיו? האם הם חוסכים כספים יחדיו? האם הם משקיעים בכספים יחדיו (לדוגמא: האם קנו יחדיו דירה להשקעה האם פתחו קרן חיסכון משותפת). כיצד בני הזוג עורכים קניות? במשותף? בהפרדה? האם לבני הזוג חשבון בנק משותף או חשבונות נפרדים? כיצד בני הזוג מתנהלים בחיי היומיום? שמא הם עורכים חישוב על כל הוצאה כספית או שמא הם חיים יחדיו מבלי לערוך חשבונות כגון אלו (מה שמעיד על מערכת יחסים מוצקה של ידועים בציבור). כך תיאר את הדרישה למשק בית משותף, בית המשפט העליון: "משק בית משותף" פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו… היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף פעולה במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתיה, לבוש וכו') ולעניין זה אין נפקא מינה אם יש לבן הזוג חשבון נפרד".[4]

האופן בו החברה רואה את בני הזוג: המדובר למעשה במעין מבחן חיצוני. קרי: כיצד החברים של בני הזוג רואים את בני הזוג. כיצד הוריהם של בני הזוג רואים ותופסים את הזוגיות של השניים מהצד. כיצד בני הזוג מוצגים בחברה, האם הם מגיעים יחדיו לאירועים, האם הם חוגגים יחדיו אירועים, או שמא הם חוגגים בנפרד. כאשר ישנם ילדים משותפים, החגיגה לכל ילד נערכת בנפרד ללא בן הזוג?. אלו אומנם שאלות טריוויאליות, אך בתי משפט כאשר הם בוחנים את השאלה האם בני זוג הם ידועים בציבור או לאו, בוחנים את מערכת היחסים גם באמצעות שאלות כאלו.

הבה נציג דוגמא, שיכולה לכסות את עיקר מבחני המשנה שהוצגו לעיל. הפסיקה למשל קבעה שגם במקרה שבני זוג מסתירים את העובדה שהם בני זוג, בשל התנגדות המשפחה, עדיין אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שככל שהם קיימו משק בית משותף כהלכתו, הרי שדיי בכך כדי להראות שדובר על ידועים בציבור. כך היה בפרשת אדרי, שם טען התובע כי הוא זכאי לקצבת שארים לאחר מותו של בן זוגו. כך יפים דבריו של בית הדין לעבודה באותו המקרה: "התמונה הנפרשת בפנינו כעולה מעדות התובע וכתבי המנוח מלמדת כי התובע והמנוח ניהלו משק בית משותף, התגוררו יחדיו, ערכו קניות יחדיו, אכלו ארוחות משותפות ויצאו בערבים להופעות מוזיקליות. כמו כן, המנוח ציין בצוואתו כי התובע דאג לו בכל השטחים והיו הם  "מוכרים בציבור כזוג". בנוסף נסעו השניים לטיולים בארץ ובחו"ל והשתתפו באירועים משפחתיים וחברתיים רבים כעולה מהתמונות והמסמכים אשר צורפו לתצהיר התובע".[5]

סיכום ביניים, ידועים בציבור נבחנים בהתאם לטיב הקשר הספציפי בין בני הזוג. כדי להכריע שמדובר בידועים בציבור יש לבחון האם קיימת מתכונת של מגורים משותפים, של חיים בצוותא (אפילו בנפרד), של רצון אמתי לקשור קשר של זוגיות שאין בה כל הבדל לחייהם של נשואים פורמאלית. לשם כך, כאמור, יש לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם למבחני המשנה שהוצגו לעיל, וכן יש לבחון את מערכת היחסים גם באספקלריה של "שכל ישר" התואם את המציאות המוכרת לכולנו.

מהם חיים משותפים?

מצד אחד, בני זוג הידועים בציבור מקיימים משק בית משותף וקושרים את חייהם בצוותא חדה, במטרה לחיות חיי זוגיות מחייבים. מנגד, ישנם בני זוג רבים אשר אינם חיים יחדיו, אלא מקיימים קשר משותף, אשר הוא לא קשר מחייב בצורה אקוטית, צורה המאפיינת בני זוג ידועים בציבור. להלן מספר מאפיינים להבדל בין ידועים בציבור, לבני זוג החיים בשיתוף:

מגורים נפרדים: בדרך כלל כאשר בני זוג חיים בנפרד, לדוגמא: חברה צעירים שכל אחד מהם מתגורר אצל הוריו. ניתן ללמוד מסיטואציה כזו שמדובר אולי בבני זוג, אך לא בידועים בציבור שאכן קשרו קשר זוגי מחייב.

מגורים משותפים אך נפרדים: גם מגורים משותפים לא בהכרח מלמדים באופן אוטומטי על היותם של בני זוג ידועים בציבור. לעיתים בני זוג יכולים להתגורר יחדיו, אך לא לקיים משק בית משותף (או משק בית מלא בכל אופן), ובכלל זה העובדה שבני זוג חיים יחדיו, לא מלמדת בהכרח על רצון לקשור קשר זוגי מחייב. כך לדוגמא, קבע בית הדין לעבודה במקרה שבו נשללה קצבת זקנה מאישה, שהביטוח הלאומי מצא כי היא חייה עם בן זוג- ידוע בציבור. האישה ובן זוגה הנטען, הוכיחו כי הם שותפים ותו לא: "מהעדויות והראיות עולה, כי השניים אינם ידועים בציבור, אלא שותפים לדירה בלבד. השניים אמנם מתגוררים באותה דירה, אולם קיימת הפרדה מוחלטת בין חפצי התובעת לבין חפצי שותפה לדירה. כל אחד מהם גר בחדר נפרד, ובחדרו שלו מחזיק כל אחד את בגדיו וחפציו האישיים. לכל אחד מהשניים טלוויזיה נפרדת בחדרו שלו. במטבח קיימים שני מקררים, כל אחד ומקררו הוא. לכל אחד מהשניים כלי מטבח נפרדים, ואפילו שולחן אוכל נפרד. לתובעת מכונת כביסה משלה, שבה העוזרת מכבסת עבור התובעת בגדים וכלי מיטה.כל אחד מהשניים רוכש בעצמו את המצרכים להם הוא זקוק, ומשתמש במצרכיו בלבד לשם הכנת ארוחות".[6]אומנם באותו המקרה אין אינדיקציה שכלל היה קשר זוגי בין השניים, אך המבחנים וסקירת בית המשפט באותו המקרה, מלמדים כי מגורים משותפים לא בהכרח מהווים "אקדח מעשן".

מכאן, המסקנה היא שלא כל חיי שיתוף, דינם כחיי ידועים בציבור.

הסדרת מעמדם של ידועים בציבור לפי חוק האזרחות, תשי"ב-1952:

הזכות לשהות בישראל היא זכות שמוקנית רק לאזרחי ישראל. מי שהוא לא תושב ישראל או אזרח, זכותו להיכנס ארצה מותנית בקבלת אשרה, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). שהייה בישראל ללא אשרת שהייה, היא עבירה פלילית שדינה שנת מאסר. מכאן, שמכוח חוק הכניסה לישראל, רשאי שר הפנים להעניק אשרת שהייה לימים ספורים, למספר חודשים, ואף אשרת לשהיית קבע בישראל.

לא פעם, בני זוג הידועים בציבור מבקשים להסדיר את מעמדם בישראל. הסיטואציה הזו מתרחשת לעתים שכיחות, כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראלי, אך בן או בת זוגו, אינם. במקרה כזה, שר הפנים רשאי להעניק אשרת שהייה בהתאם לסעיף 6 לחוק האזרחות, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק האזרחות") המקנה לשר הפנים סמכויות להקנות רישיונות שהייה בישראל לבני זוג נשואים או בני זוג בכלל. בכל הנוגע להסדרת מעמדם של בני זוג ידועים בציבור, חוק האזרחות "שותק". לכן, יישומה של הסמכות בכל הנוגע לידועים בציבור, באה לידי ביטוי בנוהל שנקבע ע"י משרד הפנים הנקרא "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין"(להלן: "הנוהל").

בהתאם לנוהל, על מנת להסדיר את מעמדם של בני הזוג, יש להגיש בקשה לכך ואף לשאת באגרה לשם כך. על הבקשה לכלול מסמכים הנוגעים לזהותו של בן הזוג שהוא לא תושב ישראל, וכן גם מסמכים הנוגעים לבן הזוג שהוא אזרח ישראלי. כמו כן, יש לצרף מסמכים המעידים על כנות הקשר הזוגי, ובדגש לכך. זאת מן הטעם הפשוט, לפיו משרד הפנים מערים קשיים רבים ובוחן בזכוכית מגדלת בני זוג ידועים בציבור, המבקשים להסדיר את מעמדם.

הליך הסדרת המעמד נמשך בדרך כלל מספר שנים (לרוב בין 5-7 שנים), והוא כולל ראיון במשרד הפנים, בדיקה ביטחונית, ראיון נוסף בהמשך, ועוד. בעת בחינת הבקשה, בן הזוג שהוא לא תושב ישראלי, יקבל אשרת שהייה שתתחדש מפעם לפעם, עד לסיום ההליך.

מדריך מלא אודות הסדרת מעמד לידועים בציבור – בקישור הזה

ידועים בציבור מול חיים במשותף- האם יש משמעות בעת הסדרת מעמד?

השאלה האם בני זוג הם ידועים בציבור או רק בני זוג החיים במשותף היא משמעותית עד מאוד בעת בחינת בקשה להסדרת מעמד. כל המטרה של הנוהל היא כן לאפשר לבני זוג הידועים בציבור להתאחד, ולקיים חיים משותפים ובכלל זה לקיים תא משפחתי במדינת ישראל. המטרה של הנוהל היא לא לאפשר כניסה של כל מאן דהוא למדינת ישראל באצטלה של מעין "איחוד משפחות". לכן, המבחנים שהוצגו לעיל, המתייחסים לטיב הקשר וההבדלה בין ידועים בציבור לחיים משותפים, רלוונטיים גם בעת ניסיון להסדרת מעמד.

לא אחת, מסורבות גם בקשות רבות להסדרת מעמד, בעת שמשרד הפנים מוצא כי הקשר בין בני הזוג הוא לא כנה.[7] כמו כן, בקשות נדחות גם בשלבים מאוחרים, בעת שמתברר כי הקשר הזוגי כבר לא קיים. כל זאת, בשל תכליתו של הנוהל, קיום תא משפחתי כנה, ולא ניצול הזכות להתאחד עם בן או בת הזוג. מומלץ בחום להתייעץ במקרים שכאלה עם עורך דין משרד הפנים.

לסיכום:

כדי להכריע האם ידועים בציבור אכן קושרים את חייהם לקשר מחייב וכנה, יש לבחון את "התמונה הכוללת". עם זאת, למרות שאינטואיטיבית נראה שמדובר בשאלה קלה, הרי שבמאמר דנא הראינו שלא כך הדבר. בד בבד, לשאלה הזו גם השלכות אקוטיות במקרים בהם בני זוג מבקשים להסדיר את מעמדם במדינת ישראל.

[1] ראה: חוק בתי הדין השרעים (אישור מינויים), תשי"ד-1953. בענייני עדות אחרות, חל עדיין האמור בדבר המלך במועצתו.

[2]איריס מרקוס עו"ד, ידועים בציבור הלכה למעשה, (הוצאת אוצר המשפט), בעמ' 13.

[3] לדוגמא: ע"ע (ארצי) 1232/04‏ ‏שושנה פרלמוטר נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, (פורסם בנבו).

[4] ע"א 87\107 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431.

[5]ק"ג (ת"א) 3438-09 דניאל אדרי נ' עירית תל אביב, (פורסם בנבו). בפסקאות 55-54.

[6]בל (ב"ש) 10718-04-10 מוסיהבושויב נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע, (פורסם בנבו), בפסקה 7.

[7]עת"מ 11- 06- 18333 ולנטינה צ'ובאנו נ' מ"י, (פורסם בפסק דין).ראה גם: עת”מ 7585-07-14 ואסילהדאנקס נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו).עתירה זו אומנם עברה מספר גלגולים, אך גם היה חשד כבד כי הקשר לא היה כנה.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך