בשנים האחרונות חלה הגירה משמעותית למדינת ישראל, הן ממדינות אפריקה, והן ממדינות ברית המועצות לשעבר. אך עיקרה של ההגירה המתוארת, מורכבת בחלקים גדולים ממנה, מאנשים הטוענים כי הם נרדפים בארצותיהם, ולכן בהגיעם למדינת ישראל, הם מגישים בקשה לקבלת מעמד של "פליט", בטענה לרדיפה במדינת מוצאם. מכאן, במאמר שלהלן, נעסוק באופן שבו ניתן ומומלץ לקבל בישראל מעמד של פליטים, כדלקמן:
האמנה בדבר מעמדם של "פליטים":
בשנת 1951 נחתמה אמנה בינלאומית הנקראת "אמנה בדבר מעמדם של פליטים" (להלן: "האמנה"), מדינת ישראל שאזרחיה ידעו את טבח וזוועות השואה, אף הייתה מבין היוזמות של כינון האמנה המתוארת, ואף חתמה עליה. האמנה, מסדירה את היחס שעל המדינות החתומות עליה, להעניק לפליטים הנרדפים בארצות מוצאם, וכן היא גם מגדירה מי הם "פליטים". כמו כן, האמנה מטילה מספר איסורים החלים על המדינות החתומות עליה, בנוגע ליחס לפליטים, כפי שנסביר להלן. בנוסף, יש לציין בנקודה זו כי מדינת ישראל אכן חתומה על האמנה, ברם היא מעולם לא אישררה אותה בחקיקה פנימית בכנסת. למרות זאת, יש לציין כי מדינת ישראל הצהירה ועודנה מצהירה כי היא פועלת בהתאם להוראות האמנה והיא מחויבת לה.
האמנה קובעת כי "פליט" הוא אדם אשר נמצא בארץ זרה, שהיא לא מדינת האם שלו, בשם פחד מרדיפה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקבוצה מסוימת לרבות קבוצה אתנית, או קבוצה בעלת מאפיינים אידאולוגיים. כמו כן, פליט הוא אדם אשר נמצא מחוץ למדינת האם שלו, שלא יכול לחזור למדינתו בשל חשש מפגיעה, בנסיבות המתוארות מעלה.
האמנה מטילה על המדינות החברות באמנה, מספר חובות, ואלו הן : חובה לאפשר גישה לערכאות משפטיות, כלומר אנשים שמגיעים לישראל וטוענים כי זכאים הם למעמד של פליט, רשאים לפנות לבתי המשפט במדינה. חובה לנהוג בשוויון כלפי פליטים, לאמור: מדינה שחברה באמנה, חייבת להעניק יחס הוגן ושווה לפליטים, מבלי לערוך הפרדה בין פליטים ממדינה מסוימת, לפליטים ממדינה אחרת. כמו כן, האמנה מטילה חובה לאפשר לפליטים לקיים את חופש דתם ולא לפגע בו. האמנה מטילה חובה להקנות סעד ועיסוק: המדינות החברות באמנה, מחויבות להעניק לפליטים גם זכויות סוציאליות, ובין היתר גם זכות לעבוד, אך הזכויות המוזכרות כפופות לחוקי המדינה במקרים מסוימים. חובה נוספת, ומהותית ביותר המוטלת על המדינות החברות באמנה, היא החובה שלא להחזיר מבקשי מקלט, למדינות המוצא.
עוד עיקרון יסוד באמנה, הוא כי מבקש מקלט, ייהנה ממעמד של "פליט" במדינה הראשונה שהוא יגיע אליה, היינו: הזכות לקבל מעמד אינה קיימת בהכרח במקרים שבהם מדובר בפליט שעבר מספר מדינות, לאחר שעזב את מדינת המוצא. הכלל דנא התווסף בשנת 1988, בהחלטה מחייבת של נציבות האו"ם לפליטים. אך עדיין, אפילו אם מדובר בפליט שעזב את מדינת המוצא ועבר כמה מדינות ורק לאחר מכן עתר לקבלת מעמד של פליט, לא ניתן להחזירו אוטומטית למדינת המוצא, אלא בהתקיים מספר תנאים. כך מתאר זאת בית הדין לעררים, בערר שהוגש ע"י מבקש מקלט (עוד נרחיב עליו בהמשך):
"התנאי הראשון, שהפליט או מבקש המקלט יהיה מוגן מפני החזרה למדינת מוצאו, והתנאי השני, בתנאי שהפליט או מבקש המקלט צפוי לקבל יחס אנושי בסיסי עד מציאת פתרון עבורו, שיכול להינתן בשיתוף הנציבות".[1]
הדין לגבי כניסה לישראל:
עוד לפני שנדון בשאלה כיצד נערכת הסדרת מעמד לפליטים ומבקשי מקלט בישראל, נסביר להלן מה הדין לגבי כניסה והסדרת מעמד בישראל. חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") קובע כי כניסה ארצה תיעשה באמצעות אשרת שהייה, כאשר הסמכות בנדון נתונה לשר הפנים. יתרה מכך, לשר הפנים הסמכות להאריך אשרת שהייה, לבטל אשרת שהייה, ואף להורות על הפקדת ערובה לשם מתן אשרת שהייה.
כמו כן, חוק הכניסה לישראל קובע כי כניסה לארץ תיעשה באמצעות תחנת גבול, כמו לדוגמא: שדה תעופה, נמל ימי, מעבר גבול רגלי. כניסה לישראל שלא כחוק, או הסתננות לשטחי המדינה שלא באמצעות מעבר גבול חוקי, היא עבירה פלילית.
באשר לאשרות השהייה, חוק הכניסה לישראל קובע כי ישנן מספר סוגי אשרות, ישנה אשרת מעבר שמוגבלת למספר ימים, אשרת ביקור (ב\1) שהיא אשרה שמקנה למחזיק בה זכות לעבוד, אשרה מסוג ביקור (ב\2) שמקנה למחזיק בה זכות לבקר בישראל למשך שלושה חודשים ברוב המקרים. כמו כן, ישנן אשרות לישיבה ארעית בארץ, אלו אשרות שמסומנות באות א', כמו למשל: אשרה מסוג א\1 שניתנת לאנשים שמבקשים וזכאים לעלות לישראל, אשרה מסוג א\2 שניתנת לאנשים שמגיעים ללמוד בארץ, ועוד.
מכאן, שנקודת המוצא היא כי כניסה לישראל צריכה להיעשות במעבר גבול מסודר, כמו כן, כניסה לישראל צריכה להיעשות באמצעות אשרה כדין שניתנת ע"י שר הפנים, אשר מוסמך להגביל אותה, לבטל אותה, וכן גם להורות על גירוש.
מצב מבקשי המקלט בישראל:
המצב בישראל כיום הוא כי ישנם מבקשי מקלט רבים מאוד, אשר מספרם מגיע לעשרות אלפים, ממדינות אפריקה. בנוסף, בשנה האחרונה חלה התגברות גם של מבקשי מקלט ממדינות ברית המועצות לשעבר (בעיקר אוקראינה וגיאורגיה). עיקר הטיעונים של מבקשי המקלט מאפריקה (לרוב מאריתריאה וסודאן) הוא רדיפה פוליטית, חוסר רצון לשרת בצבא, וכן רדיפה ועונשים חריפים המוטלים על סרבני שירות באריתראה. באשר למבקשי מקלט מאוקראינה, חלקים גדולים טוענים לרדיפה עקב הלחימה האחרונה בין אוקראינה לרוסיה על חצי האי "קרים").
באשר למספרי מבקשי המעמד, יפים דבריו של בית הדין לעררים הסוקר את הסטטיסטיקה בנדון, כדלקמן:
"עד ליום 16.5.10, הוגשו 7,041 בקשות מקלט של אריתריאים; על פי אותם הנתונים בשנת 2015 לבדה הוגשו אל המשיב 7,534 בקשות למקלט מדיני, מתוכן קצת פחות ממחצית (3,596) הוגשו על ידי אזרחי אריתריאה והשאר- 3,958, על ידי אזרחי מדינות אחרות (מתוכם 373,1 אזרחי סודאן; 734 אזרחי גיאורגיה; 702 אזרחי אוקראינה). דהיינו, כמחצית מבקשות המקלט של אזרחי אריתריאה הוגשו בשנת 2015 לבדה".[2]
מכאן, שבשנים האחרונות קיימת גם מחלוקת ציבורית, בעיקר בנוגע למהגרים מאפריקה. יש הטוענים כי הם אכן רדופים, אך מנגד ישנם הטוענים כי מדובר במבקשי פרנסה ולא אנשים שבורחים ממדינת המוצא עקב רדיפה. נכון לכתיבת שורות אלו, יש לומר בכנות, כי חלק ניכר מבקשות קבלת מעמד הפליט, במיוחד של מבקשי המקלט באפריקה, עדיין לא נדונו והוכרעו, חלקן הקטן הוכרעו לטובת מבקשי המעמד וחלקן הקטן נגדן. בהמשך נתייחס לפסיקה בנדון.
הליכי קבלת מעמד של "פליט":
ככל מדינה, אדם המבקש לקבל מעמד של פליט צריך להגיש בקשה כגון זו עם הגעתו למדינת היעד, היינו: המדינה אליה הוא ברח ממדינת המוצא. בישראל, הסדרת מעמדם של מבקשי מקלט מוסדרת בעיקרה בנוהל של משרד הפנים הנקרא "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (2011)" (להלן: "הנוהל"). מטרת הנוהל היא להסדיר ולקבוע את תהליך הטיפול בבקשות של מבקשי מקלט, בהתאם להוראות האמנה. יתרה מכך, הנוהל קובע גם כי מבקש מקלט לא יורחק מישראל עד להחלטה בעניין בקשתו.
תהליך קבלת מעמד פליט, בהתאם לנוהל, כולל מספר שלבים כדלקמן:
שלב הגשת הבקשה: אדם המבקש לקבל בישראל מעמד של פליט, צריך בהתאם לנוהל להגיש בקשה מסודרת או במעבר גבול, או במשרדי משרד הפנים, וזאת בתקופה של עד שנה מהיום שבו נכנס לישראל. כמו כן, אפשר גם להגיש בקשה מעין זו כאשר אדם שנכנס ארצה הוכנס למשמורת. הנוהל קובע כי אדם שנמצא בארץ מעל שנה, ומגיש בקשה למקלט מדיני, בקשתו תידחה מיידית.
הליך רישום וזיהוי: לאחר הגשת הבקשה, ייערך למבקש המקלט רישום הכולל גם נטילת אמצעי זיהוי, כמו לדוגמא: טביעות אצבע, דנ"א, צילום, וכן נטילת פרטים נוספים כגון פרטי התקשרות.
ראיון ראשוני: עם סיום הליך הזיהוי והרישום, ייערך למבקש המקלט ראיון בסיסי, זהו ראיון קצר יחסית שבו תישאלנה שאלות כלליות כדי לבחון האם אכן יש יסוד להניח שמא מדובר במבקש מקלט. הריאיון נערך באמצעות השפה הרשמית של מבקש המקלט (לרבות באמצעות מתורגמן), וכן מבקש המקלט יכול להיות מיוצג ע"י עורך דין לענייני הגירה במעמד הריאיון, אך עורך הדין לא יורשה להשיב במקום מבקש המעמד.
ראיון מקיף: לאחר הריאיון הבסיסי, יכול פקיד משרד הפנים להורות על דחיית בקשתו של מבקש המקלט, אך אפילו נדחתה בקשתו, תינתן לו ארכה להגשת ערר על ההחלטה, והוא לא יגורש עדיין מישראל. מצד שני, ככל שהריאיון הבסיסי צלח, יזומן בהמשך מבקש המקלט לראיון מקיף יותר, שנמשך גם זמן ארוך יותר, וכולל ערב רב יותר של שאלות.
דיון בוועדה: בסיום הריאיון המקיף, יחליט פקיד רשות האוכלוסין האם להעביר את עניינו של מבקש המקלט לדיון בפני וועדה מייעצת או בפני יו"ר הוועדה. ככל שקיים חשד שמא אין מקום להעניק מקלט מדיני למבקש, תועבר הבקשה להחלטתו של יו"ר הוועדה, האחרון יעביר את מסקנתו לאחר עיון בחומר ופרטיו של מבקש המקלט, לידי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אשר יכריע סופית בבקשה. מנגד, ניתן להעביר את ההכרעה לידי וועדה מייעצת לענייני פליטים, אשר גם היא תעניק את מסקנותיה לידי שר הפנים, ככל שזה החליט להעניק מקלט מדיני יינתן למבקש המקלט רישיון שהייה בישראל מסוג א\5, היינו: אשרת תושב ארעי, אשר מקנה למבקש המקלט זכות לביטוח לאומי וביטוח בריאות.
עתה יש לציין עוד מספר הערות לעניין הסדרת מעמדם של פליטים: כיום בשל עומס עבודה המוטל על רשות האוכלוסין וההגירה, חולף זמן רב בין הריאיון הבסיסי ובכלל זה בין הגשת הבקשה לראיון המקיף, כך שמפעם לפעם על מבקש המקלט לפנות לרשות האוכלוסין כדי שזו תאריך את אשרת השהייה שלו בארץ. בנוסף, ככל שאושרה בקשה לקבלת מקלט מדיני, קובע הנוהל כי יש להגיש בקשה נפרדת, שנדונה ע"י הוועדה המייעצת, עם זאת הוועדה תבחן את כנות הנישואין והקשר בין בני הזוג, וכן האם בעניינם (של הילדים או בן או בת הזוג) כן קיימות אפשרויות אחרות מבחינת הגירה.
עוד יש לציין, כי לא יינתן מעמד של מבקש מקלט, לנתינים של מדינות אויב, כמו לדוגמא: סוריה, איראן, ועוד, עם זאת גם במקרים כאלו, האפשרות כן להעניק מקלט כפופה לשיקולי ביטחון ואפשרויות הגירה למדינות אחרות.
עמדת הפסיקה:
אחד מפסקי הדין החשובים ביותר שניתנו בישראל לאחרונה ובכלל בענייני הכרה במבקשי מקלט, הוא בעניינו של מסגנה אברהם, אשר ברח מאריתראיה בשל חוסר רצון לשרת בצבא, הוא עזב עמדת שמירה, חצה את הגבול למדינת אתיופיה, ולאחר מכן הגיע לישראל. משרד הפנים דחה את בקשת קבלת המעמד בעניינו תוך הסתמכות על חוות דעת שקבעה כי עריקה מצבא אריתריאה לא מקימה חשש לרדיפה בהתאם ללשון האמנה. בית הדין לעררים דחה את עמדת רשות האוכלוסין וההגירה והורה על בחינה מחודשת בעניינו. עם זאת, נקבע כי כל מקרה צריך להיבחן לגופו, אך לא ניתן לשלול אוטומטית בקשות לקבלת מקלט, רק על יסוד העובדה שמדובר בעריקה מצבא אריתריאה, לאמור:
"דינו של הערר להתקבל: החלטת המשיב לדחות את בקשת העורר למקלט מדיני אינה יכולה לעמוד, משום שחוות הדעת עליה היא נשענת מעקרת מתוכן את התחייבות המדינה לפעול בהתאם לאמנת הפליטים, בקביעתה הקטגורית כי עריקה או השתמטות משירות צבאי באריתריאה לכשעצמה אינה עולה לכדי רדיפה פוליטית ועל כן מבקש מקלט מאריתריאה,שטענתו היחידה למקלט בישראל היא כי ערק משירות צבאי או השתמט ממנו, לא יוכר כפליט".[3]
מצד שני, לאחרונה דחה בית הדין לעררים ערר של מבקש מקלט מאריתריאה, שעזב את המדינה לקובה, נשאר בה תקופה, והגיע לישראל. מבקש המקלט באותו המקרה טען כי הסיבה שיש להעניק לו מעמד של פליט היא העובדה שבאריתריאה אין "דמוקרטיה" והכלכלה מצויה במצב קשה מאוד, שלא מאפשר לתושביה להתפרנס. בית הדין כאמור דחה את הבקשה, ואף קבע כי העורר נהג בחוסר תום לב, לאמור:
"העורר יצא מישראל באמצעות דרכון אריתראי, קיבל מעמד "פליט" בקובה ונראה כי שאף להגיע למדינות "טובות" יותר מקובה (ארה"ב, גרמניה) ובסופו של יום משלא עלה הדבר בידו, חזר לישראל. בנסיבות המיוחדות של עורר זה, על פי המידע שנאסף אודותיו הנני קובע כי פעל בחוסר תום לב וכי אין עניינו נופל בגדר הקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים".[4]
במקרה אחר, הוגשה בקשת מקלט מאזרח ניגרי, אשר טען כי נטל חלק בקרבות מול השלטון, כחלק מתנועת מרי. מבקש המקלט, עזב את התנועה, וביקש לחזור למוטב, אך עדיין חשש מאימת השלטון. הוא הגיע ארצה, והגיש בקשה לקבלת מעמד של פליט, בקשתו נדחתה משום שלא הוכח "פחד מבוסס מרדיפה", וכל שכן לא הוכח חשש לרדיפה בהתאם לאמות המידה הנדרשות באמנה. הוגש ערר על ההחלטה, הערר נדחה גם הוא, בנימוק הבא:
"דינה של עילת המקלט שהעלה העורר לרדיפה מצד השלטון בשל דעה פוליטית להדחות בשל כך שאינה מקנה הגנה גם אם תוכח, עפ"י אחת מהעילות המנויות באמנה ובשל כך שלא הוכח ברמה של פחד מבוסס היטב לרדיפה אישיתדינה של עילת המקלט שהעלה העורר בשל השתייכותו לתנועת MEND ופרישתו ממנה, הואיל ולא נמצא חשש מבוסס היטב לרדיפה אישית וגם לא הוכח כי אין העורר יכול להזדקק להגנת רשויות המדינה או להעתקת מקום מגוריו".[5]
לסיכום:
ענייני הסדרת מעמד לפליטים הם מורכבים מאוד, וגם כיום עדיין אין מענה הולם למספר רב של בקשות המוגשות למדינת ישראל. אין ספק כי ישנן בקשות מוצדקות אך מצד שני ייתכן וגם ישנן בקשות שמהוות ניצול לרעה בידי אנשים המבקשים להישאר בישראל מצרכים כלכליים. עם זאת, אנו סבורים כי קבלת מעמד לפליטים בישראל הוא נושא מורכב, סבוך, המחייב ייצוג משפטי הולם ע"י עורך דין משרד הפנים בעל ניסיון בליווי מבקשי מקלט.
[1] ערר (י"ם) 14- 1010 מסגנה אברהם נ' משרד הפנים- רשות האוכלוסין, (פורסם בנבו), בפסקה 74.
[2] שם, בפסקה 5.
[3] שם, בפסקה 167.
[4] ערר (י"ם) 16- 2576 גרמאיאחלטי נ' משרד הפנים- רשות האוכלוסין, (פורסם בנבו), בפסקה 136.
[5]ערר (י"ם) 14- 2228 אדו אוגומה נ' רשות האוכלוסין, (פורסם בנבו), בפסקה 28.