בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר למחלוקת הנסובה סביב השאלה אימתי יותרו נישואים אזרחיים בישראל. הדוגלים במתן אפשרות להינשא בחתונה אזרחית בישראל, מתבססים לרוב על הטיעון לפיו לא ראוי למדינה דמוקרטית, להכפיף את הדין הדתי, בתור הדין המחייב בכל הנוגע לנישואין אזרחיים. מנגד, הדוגלים בהתנגדות לקיומם של נישואין אזרחיים, לרוב מתבססים על הטענה כי נישואין אלו יכולים לפגוע "בעם היהודי", וכן היות וישראל היא מדינת לאום יהודית, הרי שיש לשמר עליה ככזו.
הדין בישראל אינו מאפשר כיום לערוך נישואים אזרחיים בפני רשות אזרחית ישראלית. עם זאת, זוגות שאינם יכולים או אינם מעוניינים להינשא במסגרת דתית יכולים למסד את הקשר באמצעות נישואים הנערכים לפי דין זר, לרבות נישואים במדינה אחרת ונישואים מקוונים בהתאם לדיני מדינת יוטה. לאחר עריכת הנישואים ניתן לפנות לרשות האוכלוסין בבקשה לרישומם במרשם האוכלוסין.
להלן נבחן את הדרכים המרכזיות לעריכת נישואים אזרחיים המוכרים לצורכי רישום בישראל, את התנאים והמסמכים הנדרשים בכל מסלול, וכן את השלכות הנישואים על רישום המצב האישי, הסדרת מעמדו של בן זוג זר והאפשרות לקבלת אזרחות במסגרת ההליך המדורג.
הדין לגבי נישואים בישראל:
בישראל אין כיום רשות אזרחית ישראלית המוסמכת לערוך נישואים אזרחיים לכלל הציבור. כאשר בני זוג מבקשים להינשא מכוח הדין הישראלי, הטקס נערך באמצעות מוסדות הדת המוכרים ובהתאם לדין הדתי החל עליהם.
שורשיו של הסדר זה בתקופה העות'מאנית ובדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922-1947, אשר הותיר את ענייני הנישואים והגירושים בידי העדות הדתיות. לאחר הקמת המדינה נשמר המבנה העדתי, ובהמשך עוגנו סמכויותיהן של הערכאות הדתיות בהסדרים משפטיים שונים. חוק שיפוט בתי דין רבניים מסדיר את סמכות בתי הדין בענייני יהודים, ואילו על מוסלמים, דרוזים ובני העדות הנוצריות המוכרות חלות מסגרות משפטיות ודתיות נפרדות.
ביחס ליהודים, חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, קובע בסעיף 1 כי:
"עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים".
בסעיף 2 נקבע כי:
"נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".
הוראות אלו משפיעות על עצם הכשירות להינשא, על מניעות חיתון, על אופן עריכת הנישואים ועל הדרך שבה יפורקו הנישואים. בהקשר זה חשוב להבחין בין אזרחות ישראלית לבין מעמד יהודי לפי ההלכה.
חוק השבות מעניק זכויות עלייה ואזרחות גם לילד ולנכד של יהודי ולבני זוגם, ולכן קיימים אזרחים ישראלים הזכאים למעמד מכוח החוק, אך יהדותם לצורך נישואים ברבנות טעונה הוכחה או בירור. הפער הזה מוכר במיוחד בקרב חלק מעולי ברית המועצות לשעבר, והוא עשוי למנוע מהם להינשא בישראל באמצעות הרבנות אף שהם אזרחי המדינה וחלק מלא מן החברה הישראלית.
גם בני הדתות האחרות כפופים למסגרות הדתיות החלות על קהילותיהם. ענייני הנישואים והגירושים של מוסלמים מצויים בסמכות בתי הדין השרעיים; ענייניהם של דרוזים מצויים בסמכות בתי הדין הדתיים הדרוזיים; ובני עדות נוצריות מוכרות נישאים בהתאם לדין הכנסייתי החל על עדתם. המבנה הקיים יוצר קושי ממשי עבור זוגות בני דתות שונות, בני זוג מאותו המין, מי שאינם משתייכים לעדה דתית מוכרת ופסולי חיתון לפי הדין הדתי. לזוגות אלה אין בישראל מסלול כללי לעריכת נישואים אזרחיים בפני רשות מקומית מוסמכת.
הקושי שנוצר עקב הכפפת הנישואים למערכות הדתיות תואר בספרות המשפטית כך:
"להכפפה זאת של הנישואין לממסדים הדתיים יש כיום מחיר גבוה למדי, חסרי דת אינם יכולים להינשא, בני זוג בני עדות דתיות שונות מנועים לעיתים מלהינשא, פסולי חיתון (על פי הגדרת הממסד הדתי) אינם רשאי להינשא, נישואין בין בני אותו מין אינם מוכרים ועוד. ישנם אזרחים שאינם יכולים להינשא כלל, ישנם מי שאינם יכולים להינשא כרצונם ויש מי שיכולים להינשא כרצונם אך כפופים בעל כרחם למערכת חוקים דתית, המטילה עליהם מגבלות המנוגדות למצפונם, ואף מחייבת אותם לעיתים למסגרת יחסים הנראית להם זרה, שגויה ואף מקוממת. אלה המבקשים להתיר את הקשר הדתי מחויבים לעשות זאת על פי הדין הדתי, ולעיתים בשל הוראותיו מוצאים את עצמם מעוגנים לקשר שאין הם מעוניינים בו עוד".[1]
שתי התפתחויות מאוחרות מחייבות להשלים את התמונה העולה מן הציטוט. חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, תש"ע-2010, יצר מסגרת רישומית מצומצמת עבור גבר ואישה ששניהם תושבי ישראל ורשומים כחסרי דת.
ברית הזוגיות היא מסגרת משפטית נפרדת ממוסד הנישואים, והיא אינה זמינה לזוגות שרק אחד מהם חסר דת, לבני דתות שונות או לבני זוג מאותו המין. נוסף על כך, בני זוג מאותו המין שנישאו כדין במדינה זרה יכולים להירשם כנשואים במרשם האוכלוסין בישראל, אף ששאלת התוקף המהותי של הנישואים שונה משאלת הרישום.
על רקע זה התפתחו מסלולים חלופיים למיסוד הקשר הזוגי, ובראשם נישואים הנערכים לפי דין זר ורישומם בישראל. זוגות אחרים חיים כידועים בציבור, מעמד משפטי נפרד שמקנה זכויות רבות, אך היקפן נבחן לפי כל תחום והסדר חוקי. המשך המאמר יתמקד בנישואים אזרחיים, בדרכים לעריכתם ובהשלכותיהם בישראל.
כיצד ניתן להינשא בנישואים אזרחיים בישראל והאם חתונה אזרחית בישראל אפשרית?
המונח "חתונה אזרחית בישראל" מחייב הבחנה בין מקום הימצאותם של בני הזוג לבין הדין שמכוחו נערכים הנישואים. בישראל אין רשות אזרחית המוסמכת להשיא בני זוג מכוח הדין הישראלי. עם זאת, קיימים כיום שני מסלולים מרכזיים המאפשרים להירשם בישראל כנשואים: עריכת נישואים במדינה זרה, או השתתפות מתוך ישראל בטקס מקוון הנערך מכוח דיני מדינת יוטה.
בני זוג הנישאים במדינה זרה נדרשים לעמוד בתנאי הדין המקומי ולקבל תעודת נישואים רשמית ומאומתת. לאחר מכן ניתן להגיש לרשות האוכלוסין וההגירה בקשה לעדכון המצב האישי במרשם האוכלוסין. לדוגמא, בפסק דין שעסק בנישואים אזרחיים של בני זוג יהודים שנערכו מחוץ לישראל קבע בית המשפט העליון:
"הנישואין תקפים מבחינת הצורה (הדין הזר) ועל פי המהות (המשפט העברי), ועל כן הם נישואין תקפים (הן מבחינת ההיבט החיצוני והן מבחינת ההיבט הפנימי) בישראל. תוצאה זו מתבקשת גם על רקע מציאות החיים בישראל. אלפי יהודים, אזרחי המדינה ותושביה, מבקשים לממש את נישואיהם בדרך של נישואין אזרחיים המתבצעים מחוץ לישראל. זו תופעה חברתית שהמשפט צריך להתחשב עמה".[2]
הדברים הנ"ל נפסקו בנסיבות משפטיות מסוימות. אין להסיק מהם שכל נישואים שנערכו לפי דין זר מקבלים בישראל תוקף מהותי זהה בכל תחום. שאלת תוקף הנישואים ושאלת רישומם במרשם האוכלוסין הן שאלות נפרדות. ההבחנה חשובה במיוחד כאשר מדובר בזוגות בני דתות שונות, באחד מבני הזוג שהוא חסר דת, בבני זוג מאותו המין או בנישואים שעוררו ספק לגבי עמידתם בדרישות הדין במקום עריכתם.
התפתחות משמעותית נוספת חלה בעקבות ההכרה ברישומם של נישואים מקוונים שנערכו לפי דיני מדינת יוטה. במסלול זה בני הזוג יכולים להימצא בישראל בזמן הטקס, בעוד עורך הנישואים פועל מכוח הסמכה שניתנה לו ביוטה. בית המשפט העליון קבע כי כאשר בני הזוג מציגים תעודת נישואים ציבורית תקינה, שנערכה בהתאם לדין הזר, על פקיד הרישום לעדכן את מצבם האישי במרשם. פסיקה זו פתחה בפני זוגות רבים אפשרות להינשא לפי דין זר בלי לצאת מישראל. גם כאן, ההכרעה עסקה בחובת הרישום במרשם האוכלוסין, ולכן אין לראות בה הכרעה כוללת בכל שאלה הנוגעת לתוקפם המהותי של הנישואים (נרחיב עוד על נישואי יוטה בהמשך המאמר).
לנישואים אזרחיים יש השלכה גם על הדרך שבה יוכלו בני הזוג להתגרש בעתיד. בני זוג יהודים שהם אזרחי ישראל או תושביה, אשר נישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל או באמצעות טקס יוטה, יידרשו בדרך כלל לפנות לבית הדין הרבני לצורך סיום הנישואים. בית הדין עשוי להורות על סידור גט או לתת פסק דין המאפשר את התרת הקשר, בהתאם לנסיבות ולמעמד ההלכתי של הנישואים.
כאשר בני הזוג משתייכים לדתות שונות, כאשר אחד מהם חסר דת או כאשר אין בית דין דתי אחד המוסמך לדון בעניינם, ניתן במקרים המתאימים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתרת נישואים. לכן מקום עריכת החתונה אינו קובע לבדו איזו ערכאה תטפל בפרידה.
לגבי רישום הנישואין האזרחיים
באשר לרישום בני הזוג, עמדת משרד הפנים בעבר הייתה מצמצמת יותר, ובמקרים שונים נמנע רישום של נישואים שלא נערכו באמצעות מוסד דתי מוכר בישראל. במהלך השנים קבע בית המשפט העליון כי מרשם האוכלוסין הוא מרשם בעל אופי סטטיסטי ורישומי, וכי פקיד הרישום אינו מוסמך להכריע בשאלות מורכבות הנוגעות לתוקף המהותי של הנישואים. כאשר מוצגת בפניו תעודה ציבורית המעידה על עריכת הנישואים, עליו ככלל לרשום את הפרטים העולים ממנה.
הבחנה זו הודגשה בפרשת בן ארי, שעסקה בבני זוג מאותו המין שנישאו בקנדה וביקשו להירשם כנשואים בישראל:
"הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין, ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (בין תושבי ישראל ובין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה".[3]
הרישום כנשואים מקבל ביטוי מעשי בהתנהלות מול רשויות המדינה וגופים ציבוריים ופרטיים. הוא מאפשר לבני הזוג להציג תעודת זהות ומרשם אוכלוסין המעידים על מצבם האישי.
היקף הזכויות הנגזרות מן הנישואים נבחן לפי החוק המסדיר כל תחום, ובכלל זה דיני ירושה, ביטוח לאומי, מיסוי, פנסיה, הסדרת מעמד של בן זוג זר וזכויות הנוגעות להורות. משום כך, אין לקבוע שכל זוג שנרשם כנשוי זכאי באופן אוטומטי לכל זכות המוענקת לזוג שנישא לפי הדין הדתי. עצם הרישום הוא בעל חשיבות רבה, אך במחלוקת משפטית מסוימת עשויה להידרש בחינה נוספת של מהות הקשר ושל הדין החל.
אילו נישואין אזרחיים מוכרים בישראל?
ההכרה בנישואים אזרחיים שנערכו לפי דין זר אינה מוגבלת לרשימה סגורה של מדינות. נקודת המוצא היא שהנישואים נערכו בהתאם לדין של המדינה המוסמכת, נרשמו ברשומותיה, ובני הזוג קיבלו תעודת נישואים ציבורית תקינה.
טקס סמלי, תעודת זוגיות פרטית או מסמך שהונפק בידי גורם שאינו מוסמך לפי הדין המקומי אינם מספיקים לצורך רישום כנשואים בישראל. גם כאשר המדינה הזרה מציעה ברית אזרחית או שותפות רשומה, יש לבדוק אם מדובר בתעודת נישואים, מכיוון שסוגי המעמד אינם זהים בהכרח.
בית המשפט העליון הסביר כי כאשר מדובר בנישואים אזרחיים של יהודים הכשירים להינשא זה לזה, צורת הנישואים נבחנת לפי חוק מקום עריכתם:
"כאשר עסקינן בנישואים אזרחיים בין יהודים בעלי כשרות להינשא זה לזה, תוקפם מבחינת צורת הנישואים (טקס אזרחי) ייבחן לפי החוק במקום עריכתם. בהנחה שטקס נישואין אזרחי הוא צורת נישואים תקפה במקום עריכת הנישואין, הנישואין מוכרים במשפט הישראלי שכן לבני הזוג כשרות להינשא על פי דינם האישי. יצוין, כי הדברים אמורים לגבי נישואין אזרחיים בנוכחות אישית. איננו מביעים כל עמדה לגבי נישואין באמצעות שלוח".[5]
ההלכה המצוטטת עסקה בנסיבות מסוימות, ולכן אין לראות בה נוסחה אחידה לכל זוג ולכל סוג נישואים. מבחינה מעשית, רשות האוכלוסין בוחנת בעיקר אם הוצגה תעודה ציבורית מקורית, מאומתת ותקינה המעידה על שינוי במצב האישי. שאלות מורכבות בדבר התוקף המהותי של הנישואים עשויות להתברר בהליך משפטי נפרד.
להלן המקומות הפופולאריים לעריכת נישואין אזרחיים:
נישואי יוטה – חתונה אזרחית מקוונת ללא יציאה מישראל
נישואי יוטה הם כיום המסלול הנגיש ביותר לזוגות המבקשים להינשא לפי דין זר בזמן שהם שוהים בישראל. בית המשפט העליון קבע בעע"ם 7368/22 ובעע"ם 7375/22 כי פקיד הרישום חייב לרשום בני זוג שהציגו תעודת נישואים ציבורית תקינה שהונפקה ביוטה, גם כאשר שני בני הזוג נמצאו בישראל במהלך הטקס ועורך הנישואים נמצא ביוטה. פסק הדין עסק בחובת הרישום במרשם האוכלוסין, והוא אינו קביעה גורפת בנוגע לכל השלכה מהותית של הנישואים.
ההליך מתחיל בהגשת בקשה מקוונת לרישיון נישואים. כל אחד מבני הזוג נדרש להזדהות באמצעות מסמך מזהה ממשלתי ולהשלים אימות דיגיטלי. רישיון הנישואים תקף במשך 32 ימים ואין תקופת המתנה. במהלך הטקס עורך הנישואים חייב להימצא פיזית במדינת יוטה, ובני הזוג ושני עדים בני 18 ומעלה משתתפים בשידור חי שבו כולם יכולים לראות ולשמוע זה את זה. אין דרישה שאחד העדים יהיה עורך דין.
לאחר הטקס מתקבלת תעודת נישואים דיגיטלית, ובהמשך נשלח גם עותק מאושר. לצורך הרישום בישראל יש להזמין תעודה מתאימה לשימוש בין-לאומי ולדאוג לאפוסטיל. מומלץ לבדוק היטב את איות השמות, מספרי הדרכונים ושאר הפרטים לפני השלמת הבקשה, משום שטעות בתעודה עלולה לעכב את הרישום בישראל.
עדכון חשוב משנת 2026: בחקיקה שנכנסה לתוקף ביוטה ביום 6 במאי 2026 נוספה חובת אזהרה שלפיה נישואים מקוונים עשויים שלא להיות תקפים במדינת המגורים של בני הזוג. המחוז נדרש לפרסם את האזהרה באתר, ועורך הטקס נדרש להקריא אותה לפני עריכת הנישואים. המסלול המקוון נשאר פעיל, והאתר הרשמי של מחוז יוטה ממשיך לאפשר הגשת בקשות וטקסים בהיוועדות חזותית. האזהרה החדשה אינה מבטלת את פסק הדין הישראלי בעניין הרישום, אך היא מדגישה שכל מדינה רשאית לקבוע את יחסה לנישואים שנערכו מרחוק.
נישואים אזרחיים בקפריסין
קפריסין נותרה אחת האפשרויות המבוקשות בקרב ישראלים בשל הקרבה, זמינות הטיסות והניסיון הרב של הרשויות המקומיות בטיפול בזוגות זרים. שני בני הזוג נדרשים להגיע לקפריסין ולהשתתף בטקס אזרחי בפני רשות עירונית מוסמכת ובנוכחות שני עדים.
המסמכים נקבעים לפי העירייה ולפי מצבם האישי של בני הזוג. בדרך כלל נדרשים דרכונים, מסמכים המעידים על מצב אישי ועל היעדר מניעה לנישואים, וכן מסמכי גירושים או פטירה במקרה של נישואים קודמים. מסמכים שאינם ביוונית או באנגלית עשויים לדרוש תרגום ואימות. לאחר הטקס יש לקבל תעודת נישואים רשמית ולדאוג לאפוסטיל לפני הגשתה בישראל. רצוי לקבל מראש מן העירייה רשימה כתובה ועדכנית, משום שהדרישות עשויות להשתנות בין רשויות ואף לפי אזרחות בני הזוג.
קפריסין אינה מסלול לנישואים חד-מיניים. הדין הקפריסאי מאפשר לבני זוג מאותו המין לערוך ברית אזרחית, אך ברית זו היא מסגרת משפטית נפרדת מתעודת נישואים. זוג המבקש להירשם בישראל כנשוי צריך לבחור במדינה המאפשרת לו לקבל תעודת נישואים רשמית.
נישואים אזרחיים בצ'כיה
צ'כיה, ובמיוחד פראג, היא אפשרות ותיקה ומוכרת, אך ההליך כרוך בדרך כלל בהכנה בירוקרטית רחבה יותר. שני בני הזוג נדרשים להיות נוכחים בטקס בפני לשכת הרישום ובנוכחות שני עדים.
זרים נדרשים בדרך כלל להציג תעודת לידה, דרכון, אישור על אזרחות ומצב אישי, מסמך המעיד על כשירות משפטית להינשא, וכן אישור עדכני ממשטרת הזרים על שהייה חוקית בצ'כיה. מסמכים ישראליים טעונים אפוסטיל ותרגום לצ'כית בידי מתרגם מוסמך, ולעיתים נדרש מתורגמן גם בטקס עצמו. היתרון במסלול זה הוא תהליך ממוסד וברור; החיסרון הוא ריבוי המסמכים והצורך לתאם מראש עם לשכת הרישום הספציפית.
נישואים אזרחיים בגאורגיה
גאורגיה היא אפשרות נוספת שכדאי להציג לגולשים, בעיקר בזכות הקרבה לישראל וההליך הממשלתי המרוכז. רישום הנישואים נעשה בסניפי ה-Public Service Hall או ברשות המוסמכת לרישום אזרחי. שני בני הזוג נדרשים להיות נוכחים, שכן הדין הגאורגי אינו מתיר עריכת נישואים באמצעות נציג.
בני הזוג מגישים בקשה משותפת, מסמכי זיהוי ומסמכים המעידים על סיום נישואים קודמים, ככל שהיו. אזרחים זרים נדרשים להוכיח שהייה חוקית בגאורגיה. מסמכים זרים, למעט מסמך זיהוי המכיל תעתיק לטיני מתאים, צריכים בדרך כלל לעבור אפוסטיל או אימות ולצרף תרגום נוטריוני לגאורגית. רישום בסיסי ללא טקס חגיגי ניתן ללא אגרה, ואפשר להזמין שירותי טקס נוספים בתשלום.
דנמרק וגיברלטר – חלופות חשובות לזוגות הזקוקים למסלול שוויוני
דנמרק וגיברלטר מציעות מסלולים אזרחיים לזוגות זרים, לרבות בני זוג מאותו המין. הן רחוקות ויקרות יותר מקפריסין או מגאורגיה, אך עשויות להתאים כאשר הדין במדינה קרובה אינו מאפשר לבני הזוג להינשא.
בדנמרק יש לקבל מראש אישור על כשירות לנישואים מן הרשות לענייני משפחה. הרשות בודקת את זהות בני הזוג, מצבם האישי, חוקיות השהייה והמסמכים הנלווים, ורק לאחר אישור ניתן לקבוע טקס ברשות מקומית. תוקף האישור הוא עד ארבעה חודשים.
בגיברלטר יכולים גם תושבי חוץ להינשא באמצעות רישיון מיוחד. נדרשים מסמכים מקוריים בדבר זהות, לידה ומצב אישי, תצהירים בפני גורם מוסמך בגיברלטר, שהייה של לילה אחד לפחות בסמוך לטקס ושני עדים בני 18 ומעלה.
נישואי פרגוואי ואל סלבדור באמצעות מיופה כוח
הדין בפרגוואי ממשיך להכיר בנישואים באמצעות ייפוי כוח מיוחד, שתוקפו מוגבל ל-90 ימים. עם זאת, יש חשיבות מכרעת לעמידה בדרישות הדין המקומי, לרישום הנישואים במרשם הרשמי ולהפקת תעודה תקינה.
הפסיקה הישראלית המחישה את הסיכון שבהסתמכות על תעודה כאשר הטקס או הרישום לא בוצעו בהתאם לדין בפרגוואי. במקרה שנדון נקבע שהנישואים חסרי תוקף משום שאיש מבני הזוג לא נכח בפני רושם הנישואים ומשום שהנישואים לא נרשמו בספרי הנישואים בעיר שבה נטען כי נערכו.[4] לכן יש להבחין בין האפשרות החוקית להשתמש במיופה כוח לבין מסלול שבו שני בני הזוג נשארים בישראל. נוכחותו של בן הזוג שאינו מיוצג, נוסח ייפוי הכוח, תוקפו והרישום המקומי צריכים להיבדק לפני תחילת ההליך.
גם חוק המשפחה של אל סלבדור מכיר בנישואים באמצעות מיופה כוח המחזיק בייפוי כוח מיוחד, שתוקפו שלושה חודשים. עם זאת, עצם קיומה של הוראה בחוק אינה מבטיחה שכל רשות מקומית תטפל בבקשה של שני אזרחים זרים באותה מתכונת או שתנפיק ללא קושי את המסמכים הנדרשים לרישום בישראל. מסלולים אלה מחייבים בדיקה פרטנית מול גורם מוסמך במדינת היעד, אימות של רישום הנישואים במרשם המקומי וקבלת תעודה ציבורית הניתנת לאימות בין-לאומי.
כיצד רושמים בישראל את הנישואים שנערכו לפי דין זר?
על אזרח או תושב ישראל לדווח על הנישואים לרשות האוכלוסין בתוך 30 ימים. כאשר שני בני הזוג ישראלים, שניהם נדרשים בדרך כלל להתייצב. כאשר אחד מהם זר, נדרשת ככלל התייצבותו של בן הזוג הישראלי. יש להציג תעודות זהות ודרכונים, תעודת נישואים מקורית מטעם הרשות המוסמכת, אפוסטיל במדינות החברות באמנת האג או אימות קונסולרי מתאים במדינות אחרות, וכן תרגום נוטריוני לעברית כאשר הוא נדרש.
תעודה באנגלית עשויה להתקבל ללא תרגום כאשר היא קצרה וברורה, אך הדבר נתון לשיקול דעת פקיד הרישום ולכן כדאי לברר מראש. רישום הנישואים אינו מעניק לבן זוג זר אזרחות אוטומטית. כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח זר, יש להגיש בנפרד בקשה להסדרת מעמד מכוח הנישואים ולעמוד בדרישות ההליך המדורג.
בהרחבה על רישום נישואים אזרחיים ראו כאן>>
הסדרת מעמד לבני זוג נשואים:
ביתר שאת עולה הקושי הקיים לגבי נישואין אזרחיים כאשר מדובר בבני זוג המבקשים להסדיר את מעמד תושבותם בישראל. הכוונה היא לבני זוג שאחד מהם הוא אזרח ישראל, אך השני הוא איננו תושב ישראל. עצם הנישואין במדינה זרה לאזרח ישראלי לא מקנה לבן הזוג השני זכות לאזרחות או תושבות בישראל, אלא שיש לעבור הליך הנקרא "הליך מדורג" לשם כך, הליך שמקור סמכותו הוא חוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").
חוק הכניסה לישראל קובע בסעיף 1 כי "(א) מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה. (ב) מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". מכאן, שבין אשרות השהייה שמוענקות ע"י שר הפנים מכוח חוק הכניסה לישראל הן אשרת מעבר שמוגבלת לחמישה ימים, אשרת ביקור שיכולה להימשך עד שלושה חודשים, אשרה לישיבה ארעית בישראל שמוגבלת לשלוש שנים, וכן אשרה לרישיון קבע בישראל.[6] כמו כן, רשאי שר הפנים להעניק אשרת שהייה למי שנשוי לישראלי, וזאת מכוח חוק האזרחות, התשי"ב- 1952, בסעיף 7 (להלן: "חוק האזרחות") הקובע: "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות".
אך אשרת השהייה מוגבלת כאמור, להוראות נוהל הנקרא נוהל "מדורג", שהותווה מכוח האזרחות על מנת להיכנס לתחולת אותו נוהל מדורג, יש לפעול בהתאם לנוהל הנקרא "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (מספר 5.2.008). מטרתו של הנוהל, היא כלשונו: "לקבוע את אופן הטיפול בבקשות למתן מעמד לבני זוג זרים הנשואים לאזרחים ישראלים, בהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות".
על מנת להיכלל בהליך המדורג, יש להגיש בקשה למשרד הפנים מכוח, הבקשה צריכה לכלול מסמכים המעידים על קשר הנישואין, תעודת לידה, דרכון בתוקף, ועוד ערב רב של מסמכים.
בין היתר, יעברו בני הזוג ראיון בפני פקיד משרד הפנים אשר יבחן את כנות קשר הנישואין. כמו כן, על בני הזוג יחדיו להיות נוכחים בעת הגשת הבקשה. עם סיום הבדיקה הראשונה, קובע הנוהל כי " לאחר הגשת הבקשה ובמידה ויוחלט לאשרה, ניתן יהא להתחיל בהליך המדורג אשר במסגרתו יינתן למוזמן רישיון לישיבת ארעי לתקופה של שנה וזאת למשך 4 שנים במצטבר, שבסיומן בהעדר מניעה התאזרחות". דהיינו, ככל שבני הזוג מצויים בתהליך התאזרחות, לא יינקטו הליכי גירוש נגד בן הזוג שהוא לא תושב ישראל, וכן תינתן לו אשרה שתתארך מפעם לפעם.
האם משרד הפנים מכיר בנישואין אזרחיים באופן אוטומטי?
עצם הנישואים לאזרח ישראלי ורישומם במרשם האוכלוסין אינם מעניקים לבן הזוג הזר מעמד בישראל באופן אוטומטי. יש להבחין בין עדכון המצב האישי של בני הזוג לבין בקשה לקבלת אשרה, תושבות או אזרחות מכוח הקשר הזוגי. תעודת נישואים זרה, תקינה ומאומתת היא מסמך מרכזי במסלול המיועד לבני זוג נשואים, אך היא אינה מסיימת את הבדיקה שמבצעת רשות האוכלוסין וההגירה.
רישום הנישואין במרשם האוכלוסין הוא שלב חשוב, אך הוא אינו מבטל את סמכות רשות האוכלוסין לבחון את הבקשה לגופה, במיוחד כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח זר המבקש לקבל מעמד בישראל מכוח הנישואין.
כאשר בני זוג מציגים תעודת נישואין שנערכה במדינה זרה, משרד הפנים בוחן תחילה את תקינות המסמך: האם מדובר בתעודה רשמית, האם היא אומתה כנדרש, האם צורף תרגום מתאים והאם אין פגם גלוי במסמך עצמו. במישור הרישומי, הפסיקה קבעה כי פקיד הרישום אינו אמור לנהל משפט עומק בשאלת תוקף הנישואין, כל עוד מוצגת בפניו תעודה ציבורית תקינה המעידה על שינוי המצב האישי.
עם זאת, כאשר הרישום משמש בסיס לבקשה לקבלת מעמד בישראל, הבדיקה רחבה בהרבה. רשות האוכלוסין רשאית ואף מחויבת לבדוק האם הקשר הזוגי כן, האם הנישואין נערכו מתוך כוונה אמיתית לקיים חיי משפחה משותפים, האם בני הזוג מנהלים מרכז חיים משותף, והאם לא מדובר בנישואין שנועדו בעיקר לצורך קבלת מעמד. במסגרת זו בני הזוג עשויים להידרש להציג מסמכים, לעבור ראיונות, למסור פרטים על חייהם המשותפים ולהתמודד עם בחינה פרטנית של נסיבות הקשר.
לכן, נישואין אזרחיים יכולים בהחלט לשמש בסיס לפתיחת הליך מול משרד הפנים, אך הם אינם מבטיחים אישור אוטומטי של הבקשה. במקרים שבהם הרשות סבורה כי הקשר אינו כן, שהמסמכים אינם מספקים, או שקיימות סתירות מהותיות בגרסת בני הזוג, הבקשה עלולה להידחות. במקרים מסוימים אף תעלה טענה כי מדובר בנישואין פיקטיביים או בקשר שאינו עומד בדרישות הנוהל.
המשמעות המעשית היא שזוגות שנישאו בנישואין אזרחיים צריכים להיערך להליך בצורה מסודרת: לאסוף מסמכים המעידים על חיים משותפים, להציג תשתית ראייתית עקבית, להגיע מוכנים לראיונות ולהבין כי תעודת הנישואין היא נקודת פתיחה חשובה, אך אינה סוף הבדיקה. ככל שהבקשה מוגשת באופן מדויק יותר כבר בתחילת הדרך, כך קטן הסיכון לעיכובים, דרישות השלמה, שימועים או דחייה של הבקשה.
ניתן 2 דוגמאות להמחשה –
במקרה של אזרח טורקי, שנישא לישראלית, ומשרד הפנים קבע כי הקשר ביניהם לא כנה, אז קבע בית המשפט המחוזי:
"כאשר מביאים בחשבון כל אלו, סבור אני כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב שהתקבלה, על בסיס הנתונים שהיו בפני המשיב, כאשר נקבע כי אין מדובר במקרה זה בקשר זוגי אמיתי אלא בנישואי נוחות לצורך הסדרת מעמד בישראל. יש להזכיר בעניין זה עוד כי זר הנישא לאזרח ישראל, אינו קונה, בעצם נישואיו, זכות להתאזרחות, ושר הפנים סמכותו עימו להיעתר או שלא להיעתר לבקשת התאזרחות המוגשת לו בידי אותו בן-זוג זר בהתאם, וגם אם אכן נשואים העותרים כדין בהתאם לתעודות שהומצאו מבית הדין השרעי, אין בכך כדי להקנות בהכרח מעמד לעותר, ושר הפנים מוסמך לדחות את בקשתו".[7]
כך גם במקרה שבו מישהי שחיה בישראל 10 שנים, גורשה לאחר שמשרד הפנים מצא סתירות רבות בהיכרותה עם בן זוגה לו נישא, בית המשפט קיבל את עמדת משרד הפנים:
"בענייננו, בהחלטת המשיב שניתנה לאחר שנערך לעותרים שימוע בלשכת המשיב, נרשם כי הוחלט לדחות את הבקשה להסדרת מעמד לעותרת מכמה סיבות. אחת הסיבות שנרשמה בהחלטה הינה שבתשאול שנערך לעותרים התגלה חוסר ידע בסיסי האחד על השני בדברים מהותיים אשר בני זוג אמורים לדעת אחד על השני כמו מידע על הילדים של כל אחד מהם. בנוסף, נרשם בהחלטה כי לא הוצגו כל ראיות ומסמכים משותפים המעידים על קיום התא המשפחתי הנטען".[8]
סיכום:
במאמר דנא סקרנו והסברנו מהם נישואין אזרחיים, וכיצד ניתן להינשא בנישואין אזרחיים בישראל. לאחר מכן, הסברנו מהן ההשלכות שקיימות על נישואין אזרחיים, כאשר מדובר בבני זוג שאחד מהם הוא לא תושב ישראל, מבקשים להסדיר את מעמדם. בכל הנוגע להסדרת מעמד לבני הזוג, עסקינן בתהליך מורכב ומסועף, שמצריך, בין היתר, ליווי של עורך דין הבקיא בדיני ההגירה לישראל. כן הסברנו גם במאמר דנא כי משרד הפנים איננו מכיר בכל סוגי הנישואין האזרחיים, מה שבוודאי מקשה על התהליך.
- למדריך המלא לקבלת אזרחות ישראלית – לחצו כאן
[1] אבשלום וסטרייך ופנחס שיפמן, מסגרת אזרחית לנישואין וגירושין בישראל, נייר עמדה- מצל"ה (עורכת רות גביזון), בעמ' 21.
[2] בג"ץ 2232/03 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו, (פורסם בנבו). בפסקה 26.
[3] בג"ץ 3045/05 יוסי בן-ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין, (פורסם בנבו). בפסקה 36.
[4] תמ"ש (ת"א) 10283/00 ג.א נ' ג.ג, (פורסם בנבו).
[5] לעיל, בפרשת פלונית המוזכרת.
[6] סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל.
[7] עת"מ (חי') 14573-04-13 Yucel Tekin נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו).
[8] עת"מ (חי') 4748-12-13 ולריה גונטאר נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו).
