הגירה למדינת ישראל, היא בוודאי לא עניין של מה בכך, אלא היא בליל של נהלים רבים, המותקנים מכוחם שלושה חוקים עיקריים. מכאן, על מנת ליצור מעט סדר בנושא המאוד מורכב, חיברנו את המאמר הבא, לטובתכן\ם וידיעתכם\ן הגולשות והגולשים. במסגרת המאמר, נציג מדריך מקיף לאופן שבו אפשר להגר לישראל. עוד לפני, נסביר קצת על דיני ההגירה במדינת ישראל, כן נסביר על הסמכות הרחבה שהוענקה לשר הפנים מכוח דיני ההגירה למדינת ישראל.

לאחר כל אלה, ובהתאמה נסביר על שלושה חוקים עיקריים שמכוחם אפשר להגר למדינת ישראל. לאחר שנבין מה הדין הרלוונטי לכניסה לישראל, והתאזרחות בישראל, נסביר על סוגי האשרות, שמקנות לכל אדם אפשרות לשהות במדינת ישראל. אחרי כן, נסביר בצורה מדויקת כיצד ניתן להגר למדינת ישראל. בסוף, נסביר מדוע חשוב להיות מלווה בעורך דין בתחום ההגירה, במסגרת הליך הגירה במדינת ישראל. כל זאת, לאמור:

לפני שנתחיל, נבקש להעיר כי אין במאמר דנא, כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי של עורך דין לענייני הגירה לישראל, לשם כך אפשר ומומלץ לפנות אלינו ולתאם פגישת ייעוץ.

הגירה למדינת ישראל – להלכה ולמעשה:

דיני ההגירה למדינת ישראל הם נושא מורכב מאוד, בעיקר משום שלמדינת ישראל אין למעשה מדיניות הגירה מוסדרת, מה שמערים קשיים רבים במיוחד בשנים האחרונות, בהן המדינה מתמודדת עם גל הגירה של אפריקאים ממדינות שבהן נטען שנשקפת להן סכנה. בד בבד, מתמודדת מדינת ישראל עם הגירה ממדינות ברית המועצות, כאשר רבים מהמהגרים טוענים לחשש לחייהם במדינות המוצא, וכן חלקם גם מגיעים ארצה על מנת להתפרנס בכבוד. הסיטואציה שנוצרת, היא שבמדינת ישראל ישנם בעיקרם שלושה חוקי הגירה עיקריים (אך לא רק), אך בד בבד מכוחם של אותם חוקים, קיימים נהלים רבים, שנועדו ליתן מענה למקרי יומיומיים. במאמר שלהלן, נדון בכל אותם חוקים, ובפרט בנהלים הנוגעים לאפשרות להגר למדינת ישראל.

זאת ועוד, יש לזכור כי תכליתן של דיני ההגירה, היא לאפשר למדינת ישראל כמדינה ריבונית, את הזכות לנווט, ולהסדיר את הכניסה והיציאה ממנה, וכן כפועל יוצא, את השהייה בה. כל מדינה בעולם מסדירה בעצמה, באמצעות חוקיה הפנימיים את דיני ההגירה הרלוונטיים אליה. יותר מכך, חשוב גם להעיר כי מדינת ישראל היא מיוחדת מאוד, להבדיל מרוב מדינות העולם. מדינת ישראל, מדינתו הריבונית של העם היהודי, ולכן במדינת ישראל קיים חוק מיוחד שמאפשר לכל יהודי בעולם לעלות ארצה, זהו אפוא חוק השבות, התש"י – 1950 (להלן: "חוק השבות"). חוקים דומים, אין בהכרח במדינות אחרות.

לסיכום ביניים, נעיר כי דיני ההגירה במדינת ישראל, מורכבים למעשה מדינים המסדירים את האפשרות להיכנס ארצה ולשהות בה. בד בבד, דיני ההגירה מורכבים גם מדינים הקובעים את הפרוצדורה הנדרשת, ואת האפשרות להתאזרח במדינת ישראל, שזהו המטבע השני של דיני ההגירה. היינו, מטבע שצדו האחד עוסק בכניסה ויציאה ארצה, והצד האחר העוסק באזרחות גופא.

אילו חוקים מסדירים את דיני ההגירה למדינת ישראל:

במדינת ישראל, כפי שגם נציג להלן, שלושה חוקי הגירה עיקריים. החוק הראשון, הוא חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). חוק ההגירה השני, הוא חוק האזרחות, התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק האזרחות"). החוק השלישי, הוזכר לעיל, הוא אפוא חוק השבות. שלושת החוקים הללו, אך לא רק, הם החוקים הרלוונטיים למי שרוצה להגר למדינת ישראל. הואיל ומאמר זה, נועד לשמש כמדריך הגירה לישראל, אנו נתמקד בשלושת החוקים הללו. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי החוקים הללו הם חשובים, אך מכוחם של אותם חוקים, קיימים נהלים רבים, שמסדירים את הדין באשר להגירה במקרים מיוחדים, כפי שנסביר גם כן להלן.

חוק הכניסה לישראל:

חוק הכניסה לישראל, הוא חוק המסדיר את הדין באשר לכניסה לישראל, ויציאה ממנה. הכלל הוא, כי כניסה ויציאה לישראל, תיעשה בהתאם להוראות החוק דנא, כך גם הדין הוא שכניסה לישראל ויציאה ממנה, תיעשה באמצעות מעבר גבול מוסדר (כמו למשל – נתב"ג או כל נמל ימי אחר). זאת ועוד, חוק הכניסה לישראל קובע כאמור כי כניסה לישראל ושהייה תיעשה מכוחה של אשרת שהייה, כך אפוא קובע סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל: "(א) מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה. (ב) מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". כך גם תיאר בית המשפט העליון, לאמור:

"כידוע, לפי סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל מי שאיננו אזרח ישראלי נדרש לרישיון ישיבה על מנת לשהות בישראל. על רקע זה, קובע החוק את סדרי הכניסה, היציאה והישיבה בישראל, ואף מקנה לרשויות סמכויות הרחקה ומשמורת של מי ששוהה במדינה שלא כדין".[1]

זאת ועוד, סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל, קובע אילו סוגי אשרות ישנן. בין היתר, ישנה אשרה המקנה לאדם זכות לשהות בארץ במשך שלושה חודשים, או תקופה של עד שלוש שנים, וכן אף למספר ימים, בהתאם לעניין והצורך.[2] נעיר גם, כי לשר הפנים הסמכות להאריך רישיונות שהייה בישראל, בהתאם לשיקול דעתו, ואמות המידה הקבועות בחוק הכניסה לישראל.[3] דומה כי את תכליתו של חוק הכניסה לישראל, היטיב לתאר בית המשפט העליון, לאמור:

"חוק הכניסה לישראל מתנה את שהייתם בישראל של מי שאינם אזרחים ישראלים או בעלי אשרת עולה או תעודת עולה, ברישיון ישיבה שהסמכות להענקתו מסורה לשר הפנים על פי החוק. לצורך הפעלת סמכות זו נתון לשר הפנים שיקול דעת רחב והמדיניות שאותה מיישם משרד הפנים לעניין הענקת אשרות ורישיונות ישיבה בישראל כאמור היא מדיניות מצמצמת לפיה תוענק לזרים אשרה לישיבת קבע בישראל במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים ככלל".[4]

כך גם במקום אחר, נקבע כי הסמכות של שר הפנים להעניק אשרות שהייה בישראל, היא סמכות רחבה, וכן הובהר תכליתו של חוק הכניסה לישראל, כדלקמן:

"חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 קובע כי הסמכות להחליט בדבר מתן רישיונות לישיבת קבע מסורה לשר הפנים. החוק והתקנות לא קבעו קריטריונים למתן רישיונות ישיבה בישראל, וההלכה היא ש"הסמכות למתן רישיון כזה ושיקול הדעת לשימוש בה, מסורים לשר הפנים, נתון שיקול דעת רחב בנושא".[5]

אף על פי כן, לשר הפנים גם הסמכות לאסור על כניסה לישראל, או במקרים מסוימים גם להתנות כניסה לישראל, בערובות או תנאים אחרים.[6] לשר הפנים גם סמכות לבטל אשרת כניסה לישראל. כניסה לישראל שלא כדין, או שהייה בישראל שלא על פי אשרה או לאחר תום תוקפה של אשרת השהייה היא אפוא עבירה פלילית, בהתאם לסעיף 12 לחוק הכניסה לישראל.

חוק האזרחות:

החוק השני, שמרכיב את מארג ההגירה למדינת ישראל, הוא אפוא חוק האזרחות. החוק קובע מהן הדרכים שבהן אדם יכול להפוך להיות אזרח במדינת ישראל. אין מדובר בעניין של מה בכך, אלא שאזרחות והתאזרחות בארץ, היא נושא מאוד מורכב, וביורוקרטי מאוד. מבחינה עקרונית, קובע חוק האזרחות כי אזרחות בישראל, נעשית רק מכוח החוק דנא. כמו כן, הדרכים שבהן ניתן להפוך להיות אזרח במדינת ישראל, הן כדלקמן:

התאזרחות מכוח חוק השבות – כאמור אזרחות בארץ יכולה להתבצע מכוח חוק השבות, כפי שנסביר בהמשך. התאזרחות  מכוח ישיבה בישראל – הכוונה היא לאנשים שהתגוררו בארץ עוד לפני הקמת המדינה, אפשרות זו קבועה בסעיף 3 לחוק האזרחות. התאזרחות מכוח לידה – אדם אשר נולד במדינת ישראל, ואחד מהוריו הוא אזרח ישראלי, יהפוך להיות ישראלי. כך גם, אזרחות נקנית מכוח אימוץ. דהיינו, הורים שמאמצים קטין במסגרת אימוץ בין – ארצי, הופך להיות אזרח ישראלי (סעיף 4א לחוק האזרחות). התאזרחות מכוח התאזרחות – אזרחות במדינת ישראל, יכולה להתבצע מכוח התאזרחות. התאזרחות, היא תהליך, שבמסגרתו על מבקש האזרחות לשהות בארץ לתקופה של לפחות חמש שנים, שמתוכן הוא שוהה פיזית בארץ, על מבקש האזרחות לדעת את השפה העברית, וכן להיות זכאי לתושבות קבע בארץ. על מבקש האזרחות גם להראות כי הוא השתקע או בכוונתו להשתקע במדינת ישראל. אזרחות ניתנת מרגע הצהרה של מבקש האזרחות, וכמובן לאחר תהליך ארוך מאוד. נעיר כי לשר הפנים סמכות להעניק אזרחות ולפטור את מבקש האזרחות מהתנאים הנדרשים להתאזרחות, במקרים מיוחדים כמו למשל – כאשר מדובר בתושב חוץ ששירת בצה"ל, ועוד. התאזרחות מכוח נישואין – סעיף 7 לחוק האזרחות, מאפשר לבן זוג או בת זוג של אזרח ישראלי, להתאזרח במדינת ישראל, לאחר תהליך מורכב, עליו נסביר בהמשך. הוא הדין גם באשר לידועים בציבור, ולא רק לזוגות הנשואים באופן פורמאלי. התאזרחות מכוחה של הענקה מטעמו של שר הפנים – דרך נוספת לקבלת אזרחות ישראלית,  היא מכוחה של הענקה. כלומר, לשר הפנים סמכות להעניק אזרחות במקרים מסוימים, וכן במקרים שבהם מבקש האזרחות הוא אדם שמזדהה עם מדינת ישראל או ביצע פעולות לקידום הכלכלה או הביטחון או עניין חשוב אחר של מדינת ישראל.

3 הדרכים האחרונות מורכבות יותר לביצוע מבחינה מהותית וטכנית ועל כן מבוצעות לרוב על ידי עורכי דין הגירה / ויזה לישראל הבקיאים בחקיקה, בפסיקה ובפרקטיקה מול משרד הפנים וערכאות השיפוט.

חוק האזרחות, כפי שגם תיארנו לעיל, הוא הצד השני של מטבע ההגירה. אם חוק הכניסה לישראל עוסק בעניינים הנוגעים לכניסה ויציאה מהארץ, ושהייה בה. חוק האזרחות הוא החוק השני, העוסק כבר בשלבים מורכבים ומתקדמים יותר, הנוגעים להתאזרחות בארץ, ולא רק לשהייה ארעית או תיירותית בה. אגב, בהזדמנות זאת, חשוב להדגיש כי האמון על חוק האזרחות, וחוק הכניסה לישראל, ובכלל זה על דיני ההגירה במדינת ישראל הוא אפוא שר הפנים.

חוק השבות:

חוק השבות, מקנה לכל יהודי באשר הוא את הזכות לעלות ארצה, ולהתאזרח במדינת ישראל. מי שעולה ארצה מכוח חוק השבות, עושה כן בתחילה באמצעות אשרת עולה, לאחר מכן מוענקת אזרחות כמעט אוטומטית. כך קובע סעיף 1 לחוק השבות "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". יחד עם זאת, חוק השבות, בסעיף 2 מקנה לשר הפנים אפשרות למנוע עלייה לארץ בנסיבות מסוימות. כך למשל, כאשר קיים חשש שהעולה יפגע בשלום הציבור, ביטחונו, או שמא מדובר באדם שפעל או עודנו פועל נגד העם היהודי. אגב, חוק השבות מקנה לכל יהודי את הזכות להעלות ארצה את אשתו, וילדיו.

בגילוי לב, לשם השלמת התמונה, נעיר כי קיים קושי היסטורי עם חוק השבות, וזאת נציין כמובן מבלי להביע שום עמדה. הקושי האמור אפוא, בא לידי ביטוי בעצם ההגדרה המנויה בחוק השבות למילה "יהודי". אם נרצה, קיים קושי בהגדרה, הואיל והחוק בעצם מתווה בחובו מבחן שהוא מבחן דתי ולא מבחן חילוני (כפי שהיה בנוסח הראשוני של החוק אשר תוקן בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת), לשם הכרה באדם כיהודי.

הלכה ולמעשה, יהודי, בהתאם לחוק השבות, בסעיף 4ב, מוגדר בתור אדם שהתגייר או נולד לאם יהודייה, והוא לא בן דת אחרת. דהיינו, מי שנולד כנוצרי והתגייר יוכר בתור יהודי, כך גם אדם שהוכר בתור יהודי בשל זהותה הדתית של אמו. אך מצד שני, אדם שנולד לאב יהודי, לא יוכר בהכרח בתור יהודי לצורך חוק השבות. נעיר כי השאלה מי הוא יהודי, היא שאלה מורכבת בהתאמה, שאף בית המשפט העליון התחבט בה, ואף ממשלות נפלו בגינה. כיום, ההגדרה היא כפי שקבוע בחוק השבות. יחד עם זאת, יפים דבריו של בית המשפט העליון בנושא: "הוראת סעיף 4א לחוק השבות נועדה אפוא להוות כלי^–עזר להגשמת תכליתו העיקרית של חוק השבות; לא אך שכל יהודי באשר הוא יהא זכאי לעלות לישראל, אלא שיהודים אכן יעלו לישראל; לעודד יהודים החיים מחוץ לישראל ולאפשר להם ככל הניתן לעלות לישראל. והגם שהחוק ביקש להרחיב את מעגל הזכאים לשבות אף למי שאינם יהודים, לא באה הרחבה זו לָעולם אלא כדי לאפשר ליהודים לעלות ארצה. אכן כן: סעיף 4א מייחס חשיבות גם לקשר שקשרו אותם בני משפחה עם העם היהודי – לא אך עם אותו יהודי המבקש לעלות".[7]

כלומר, חוק השבות הוא החוק השלישי העיקרי בתחום ההגירה למדינת ישראל, אך הוא חוק ייחודי מאוד, בשל תוכנו ורוחו.

אשרות שהיה בישראל:

עד כה עסקנו בסקירת החוקים הרלוונטיים להגירה למדינת ישראל. מכוח החוקים המוזכרים, הרי שכל אדם שמגיע ארצה ושוהה בה, עושה כן מכוח אשרת שהייה. ישנן אשרות שהייה זמניות, ואשרות שהיה קבועות, בהתאם לעניין והצורך. לכן, בחלק הבא נסביר על אשרות השהיה (ויזה לישראל), על מנת להשלים את התמונה כפי שנדרש במסגרת מדריך הגירה כאמור. כלל הנושא הנוגע לאשרות השהיה, קבוע לא בחוקים שהוזכרו לעיל, אלא בתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד- 1974.

הלכה ולמעשה, אשרות השהייה בארץ מורכבות משתי קבוצות. הקבוצה הראשונה כוללת את אשרות השהיה מסוג "ביקור", לכן הן מסומנות תמיד בתור האות "ב". הקבוצה השנייה, כוללת את אשרות השהייה הארעית, לכן אשרות אלו מסומנות עם האות "א".

באשר לקבוצה הראשונה, האשרות שהייה הן כדלקמן – אשרת שהיה אחת היא אשרת מסוג ב\1, אשרה זו היא אשרה שמוענקת לעובדים זרים, והיא מקנה להם אפשרות לעבוד בארץ ותו לא. מדובר באשרה שמוגבלת כמובן בזמן. אשרת שהיה נוספת, היא אשרת שהיה מסוג ב\2, שזו בעצם אשרת תייר, כפי שאנו בתור ישראלים מקבלים במדינות זרות. אשרה זו בדרך כלל מוגבלת לשלושה חודשים, שבהם אדם יכול לשהות בארץ. אשרה נוספת, היא אשרה מסוג ב\3. אשרה זו מוענקת בדרך כלל לאנשים שמעמד בארץ הוא מורכב. כמו למשל, אנשים שמבקשים להסדיר את מעמדם הזמני בארץ בשל נישואין, ועוד. בדרך כלל אשרה זו מוגבלת בזמן יחסית (חודש לרוב). אשרת שהייה נוספת, מסוג ביקור, היא אשרה שנקראת ב\4, אשרה זו היא אשרה שמוענקת לאנשים שמגיעים ארצה להתנדב. כמו למשל, אנשים צעירים שמגיעים לתקופה להתנדב בקיבוצים או במקומות אחרים. נעיר כי אשרה זו מקנה אפשרות רק להתנדב, ולבטח שלא לעבוד בארץ. אשרה נוספת, היא אשרה מסוג ב\5, זו אשרה יחסית חדשה, והיא מקנה לאנשים שמבקשים להשקיע כספים בארץ, להגיע ארצה ולשהות בה תקופה. מכוחה של אשרה זו, יכול השוהה בארץ גם לאפשר לילדיו להגיע ארצה ולשהות במחיצתו, אשרה שילדיו או בן או בת זוגו יקבלו נקראת אשרה מסוג ב\52. עד כאן, עסקנו באשרות ביקור, כלומר – אשרות שנועדו למטרה מסוימת, או ללשם ביקור כפשיטא.

עתה, לאחר שהסברנו את סוגי אשרות הביקור, נעסוק אפוא באשרות מסוג "ארעי", כלומר אשרות שמקנות למקבלן, את הזכות לשהות בארץ תקופות ארוכות יותר. אלו אשרות שמוענקות בדרך כלל לאנשים שמבקשים להגר ארצה, ומצויים בשלב של הסדרת מעמדם או בדיקת מעמדם או תהליך אזרחות.

האשרה הראשונה, היא אשרה מסוג א\1 אשרה זו מוענקת למי שזכאי לעלות ארצה מכוחו של חוק השבות. זו בעצם אשרה שמוענקת לעולה, והיא מאפשרת לו לשהות בארץ לתקופה מסוימת, עד לעלייה רשמית. כן אשרה זו מוענקת לאנשים שזכאים לעלות ארצה, אך עדיין מבקשים להסדיר את עניינם בארצם בטרם יבצעו עלייה רשמית. מי שמקבל אשרה מסוג א\1, יכול גם לעבוד בישראל, וגם לזכות בשירותים סוציאליים. אשרה נוספת, היא אשרה מסוג א\2 אשרה זו היא אשרה שמעניקים לאנשים שמגיעים ארצה כדי ללמוד במוסד אקדמי, אם נרצה – אשרת סטודנט. בהתאמה, ישנה גם אשרה שנקראת א\4, אשרה זו מאפשרת להורים של מי ששוהה בארץ מכוח אשרת א\2, להגיע ארצה לשם ביקור. אשרה נוספת, נקראת אשרת ב\3 זו אשרה שמעניקים לאנשי דת שמגיעים ארצה לשם מילוי תפקיד דתי במוסד מסוים, ללא הבדלי דת כמובן. האשרה האחרונה היא אשרה מסוג א\5, זו אשרה שמעניקים למי שנמצא בארץ בשלב של הסדרת מעמד. כמו למשל, מי שנשוי לאזרח ישראלי ומבקש להסדיר את מעמדו מכוח חוק האזרחות. אשרה מסוג א\5 מקנה למחזיק בה את הזכות לעבוד בארץ.

הגירה לישראל –

עד כה עסקנו בדין המהותי של דיני ההגירה, וכן סקרנו את חוקי ההגירה הרלוונטיים, שיש בהם לשמש כל מי שרוצה להגר למדינת ישראל. לאחר מכן, הסברנו מהן אשרות השהייה המוענקות למי שמגיע ארצה, כל שכן מי שמגיע ארצה לשם הגירה ארצה. עתה, נסביר מהן העילות שמכוחן יכול אדם להגר לישראל, כדלקמן:

עם זאת, חשוב להדגיש כבר בשלב הזה, כי כל הליך של הגירה לישראל, הוא הליך מאוד מורכב, בירוקרטי, סבוך מאוד גם מבחינה משפטית (ואולי אף בעיקר), לכן אם אתם\ן מעוניינות\ים להגר ארצה, יש ליצור קשר בהקדם עם עורך דין מומחה בתחום ההגירה, אשר ילווה אתכם מן המסד ועד הטפחות, שכן בהיעדר סיוע משפטי, ההליך יהיה מורכב יותר, ויכול מאוד להיות שהוא גם ייכשל.

הגירה מכוח חוק השבות –

כאמור, על חוק השבות הסברנו בהרחבה בחלקים הקודמים, לכן לא נשוב ונכתוב את אשר כתבנו. רק נזכיר כי לצורך תחולת חוק השבות, יש להיות יהודי, כלומר – בן לאם יהודייה או להתגייר. כמו כן, חוק השבות מקנה את זכות העלייה ארצה, לא רק לאדם יהודי, אלא גם לבני משפחתו, היינו – ילדיו ובת או בן זוגו.

הגירה מכוח זוגיות (ידועים בציבור) –

חוק האזרחות, מסדיר בחובו ומקנה את האפשרות להסדיר מעמד של בני זוג, בין היתר כאשר עסקינן בזוגות נשואים וכן כאשר עסקינן בזוגות אשר מוכרים בתור ידועים בציבור. יחד עם זאת, קיים נוהל במשרד הפנים שמתייחס בנפרד לזוגות נשואים (על כך בהמשך) וכן נוהל נפרד שמתייחס לזוגות ידועים בציבור. לנוהל דנא קוראים "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: "נוהל ידועים בציבור").

הנוהל דנא, מסדיר את הפרוצדורה הנדרשת לשם הסדרת מעמדו של אדם, שבן או בת זוגו הם אזרחים ישראלים. למעשה, יש צורך להוכיח כי הקשר בין בני הזוג הוא קשר כנה. לכן, בתחילה יש להגיש בקשה הנתמכת במסמכים רבים, לאחר מכן בני הזוג עוברים ראיון. עם סיום השלב הראשון, מועברים בני הזוג להליך מדורג, האחרון הוא הליך שרלוונטי גם לזוגות נשואים כפי שגם נסביר בהמשך.

חשוב לציין, כי בסיס נוהג ידועים בציבור, הוא כן לתת מענה לאנשים שלא נישאו, אך כן לאפשר להם לממש את זכותם כדין, להתנות אוהבים עם בן או בת זוגם, כפי שתיאר בית המשפט העליון, לאמור: "אין ספק כי העובדה שמדובר במערכת יחסים שאינה מעוגנת במעמד פורמלי של נישואין, מחייבת בחינה מעמיקה, יסודית וחודרנית יותר של המצב העובדתי הקיים בין בני הזוג, במטרה להתחקות אל נכונה אם מדובר במערכת יחסים כנה ואמתית ואם בני הזוג מקיימים את שני היסודות המרכזיים שנמנו בפסיקה לצורך הכרה בהם כ"ידועים בציבור" – חיי אישות וניהול משק בית משותף, המעידים על כך שבני הזוג קשרו את גורלם זה בזה. בחינה עובדתית, עמוקה ויסודית ככל שתהיה, נדרשת למנוע ניצול לרעה על ידי אלה המבקשים לקנות לעצמם מעמד שלא מגיע להם בדרך לא דרך".[8]

מנגד, תכליתו של נוהל ידועים בציבור, הוא באמת למנוע ניצול לרעה של מוסד הידועים בציבור. יחד עם זאת, יוער כי במסגרת הליך הסדרת המעמד, אשרת השהייה של בן הזוג שהוא לא אזרח ישראלי תחודש מפעם לפעם, כאשר במסגרת ההליך המדורג, מוענקת לרוב אשרת שהייה מסוג א\5 שמקנה זכות לשהות בארץ, ואף לעבוד. בסיום ההליך, יכול ותינתן אזרחות למבקש המעמד. הנוהל דנא, חל גם על זוגות בני אותו המין.

הגירה מכוח נישואין –

בשים לב להוראת סעיף 5 כאמור לחוק האזרחות, הרי שמוענקת אפשרות להגר לישראל, מכוח נישואין. אך חשוב להדגיש כי אין בעצם הנישואין כדי להקנות לאדם אזרחות בארץ. לשם כך, יש צורך בהסדרת מעמד, וכן בהוכחת טיב הקשר הזוגי, וכנות הקשר הזוגי, כל זאת על מנת למנוע ניצול שלא כדין, של מוסד הנישואין (אכן, הדברים אמורים ויפים גם למקרים של ידועים בציבור כפי שציינו לעיל). בנוגע לזוגות נשואים, קיים נוהל אחר, שנקרא "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: "נוהל נישואין").

לפי נוהל נישואין, אפשר להסדיר מעמד של בן זוג הנשוי לאזרח או אזרחית ישראלית, לאחר בדיקה ראשונית, שכוללת ראיון, הצגת ראיות ומסמכים המעידים על עצם הנישואין וכנות הקשר (ולעיתים גם בדיקה ביטחונית). לאחר מכן, מועברים בני הזוג להליך המדורג (בדומה לידועים בציבור). במסגרת ההליך המדורג, ייבחן טיב הקשר במשך 5-3 שנים, כאשר לבסוף תוענק אזרחות למבקש המעמד. כדי להשלים את התמונה, נפנה לפסיקה של בית המשפט העליון, לעניינו ותכליתו של ההליך המדורג לאמור: "ההליך המדורג להתאזרחות מכוח נישואים מחולק לשלבים שבמסגרתם מוענק לבן הזוג הזר העומד בקריטריונים הנדרשים מעמד בישראל: תחילה ניתן לו רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1 למשך חצי שנה; בהמשך רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 שניתן לחידוש מדי שנה עד לתקופה של ארבע שנים; ולבסוף, מקום שההליך מסתיים בהצלחה, ניתן לו מעמד של אזרח".[9] האמור לעניין הנוהל המדורג, יפה גם לידועים בציבור.

הגירה מכוח הורות –

חוק הכניסה לישראל, מקנה לשר הפנים סמכות להעניק אשרה לשהיית קבע, על כך כבר דנו לעיל. אשרת קבע לא חייבת להיות מוענקת רק לבני זוג, אלא גם במקרים מסוימים להורים של אזרח או אזרחית ישראלים שמתגוררים בגפם במדינה זרה. אין ספק כי במקרים כאלו, יש מקום מטעמים הומניטריים, [10] לאפשר להורה קשיש להגיע ארצה על מנת לבלות את יתרת חייו אם ילדו המתגורר בארץ.

על כן, מכוח חוק הכניסה לישראל, הותקן נוהל הנקרא "נוהל הסדרת מעמדו של הורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי". הנוהל דנא, מסדיר את הפרוצדורה לקבלת אשרת שהייה קבועה בארץ, במקרים של הורה קשיש. בדרך כלל, בהתאם לנוהל יש צורך שההורה הקשיש (כתנאי מקדמי) יהיה בן גיל 64 ומעלה (באשר לבנים) או 62 ומעלה (באשר לנשים). כמו כן, גם בהתאם לנוהל האמור, יכול ותינתן אזרחות למבקש המעמד, אך לא בהכרח (וגם זאת לאחר מספר שנים). נעיר, כי בהתאם לנוהל, אפילו אם נדחתה בקשה להסדרת מעמד, של הורה קשיש, ישנה אפשרות לפנות לוועדה מיוחדת לעניינים הומניטריים. מעבר לכך, כדאי להיעזר בייעוץ משפטי ספציפי (כמו בכל מקרה).

עו"ד דוד אנג'ל מסביר בראיון על תהליך ההגירה לישראל:

התאזרחות בישראל –

כפי שתיארנו לעיל, התאזרחות בישראל היא כמובן דרך נוספת להגר אליה, אך מצד שני יש לקחת בחשבון שהתאזרחות היא הליך מאוד מורכב. סעיף 5 לחוק האזרחות, קובע כי התנאים להתאזרחות הם כדלקמן: "(א) בגיר שאיננו אזרח ישראלי יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות אם נתקיימו בו תנאים אלה: (1) נמצא בישראל; (2) היה בישראל שלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת בקשתו; (3) זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע; (4) השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה; (5) יודע ידיעת-מה את השפה העברית; (6) ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שיחדל מהיות אזרח-חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי. (ב) מי שביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף קטן (א), יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת האזרחות. (ג) לפני הענקת האזרחות יצהיר המבקש הצהרה זו: "אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל". (ד) האזרחות נקנית מיום ההצהרה". ללמדנו, שמי ששוהה בארץ, ולאחר ידיעת השפה העברית, וכן אדם אשר מבקש באמת ובתמים להשתקע במדינת ישראל, יוכל להתאזרח, אך כאמור – לשם כך יש לשהות בארץ במשך שלוש שנים לפחות בתקופה של חמש שנים, כאשר בדרך כלל במקרים כאלו מוענק למבקש האזרחות אשרת שהייה מסוג א\5.

 מורכבות הגירה לישראל והכורח בייעוץ עורך דין לענייני הגירה:

הגירה לישראל היא איננה עניין של מה בכך, היא נושא מורכב שמצריך ליווי וידע משפטי. הגירה לישראל מורכבת ממספר אפשרויות, כפי שסקרנו במאמר דנא, החל מעלייה ארצה מכוח חוק השבות, וכלה בהתאזרחות והסדרת מעמד בשל נישואין או של ילדים שמתגוררים בארץ ושוהים בה כחוק. כל מקרה צריך להיות מותאם לדין הרלוונטי, ולנהלים הנוגעים לדבר. בד בבד, אם נצרף לקושי הטבעי להגירה בכללותה, את העובדה שבמדינת ישראל דיני ההגירה מורכבים במיוחדים, בין היתר בשל היעדרה של מדיניות הגירה סדורה, הרי שנחזור שוב לנקודת ההתחלה של הסיכום דנא, והיא כי כדאי מאוד להיעזר בכל עת בעורך דין הגירה לישראל מומחה, העוסק בתחום ההגירה והסדרת המעמד במדינת ישראל.

[1] ברם 7696/16 טומגזי אריא נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה‏, (פורסם בנבו), בפסקה 26.

[2] סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל.

[3] סעיף 3 לחוק הכניסה לישראל.

[4] ע"עם   7422/07לודמילה אלכסנדרובה נ' משרד הפנים -מנהל האוכלוסין, (פורסם בנבו), בפסקה 7.

[5]  עע"ם 04\9018 מוניר נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 6.

[6] סעיפים 9, 11, לחוק הכניסה לישראל.

[7] בג"ץ 8030/03‏ סמוילוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(6) 115, בפסקה 9.

[8] עת"מ (ת"א) 25158-07-12  מוהן קומר שרסטה נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו), בפסקה 40.

[9] עע"מ 9102/12 טטיאנה קוזמינה נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, (פורסם בנבו).

[10] ע"עם   7422/07לודמילה אלכסנדרובה נ' משרד הפנים -מנהל האוכלוסין, (פורסם בנבו), בפסקה 7.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך