חוק השבות, וזכות העלייה והאזרחות הישראלית מכוחו, הוא חוק אשר נחשב כמקיים את אחד מיסודות החברה הישראלית והמדינה. מהותו והוראות החוק שבו נוגעים ליסודותיה של המדינה כמדינה יהודית, אך למרות זאת, הוא אינו מוגדר כאחד מחוקי היסוד של ישראל באופן רשמי. ישראל נותנת בחוק זה מעמד מיוחד וזכויות אזרחיות במדינה לכל יהודי המבקש לעלות אליה, רק בשל היותו יהודי. החוק גם נותן זכויות אזרחיות לילדיו ולנכדיו של אותו יהודי – גם אם הם עצמם אינם יהודים. הוראות החוק המעניקות מעמד אזרחי לקרובים לא יהודים של יהודי והוא יצרו ביסודן מתח תמידי בין מקרים של קרובי יהודי הזכאים לאשרת עלייה, לעומת קרובים שאינם זכאים לה לעלייה. לא פעם עוררו ויכוחים ציבוריים וביקורת, וניסיון לשפוך פרשנות זו או אחרת לתוך הוראות החוק, ולקבוע אם בכלל ראוי להעניק אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות לאדם שאינו יהודי, רק בשל קרבתו ליהודי. לאחרונה התווסף לוויכוח הציבורי גם הליך הגיור, לאור שינוי המדיניות בישראל והרחבת הזכאות להליך גיור בישראל גם לכל נתין זר שבידיו אשרה חוקית בישראל, שעליה נדבר להלן.
מי זכאי לעלות לישראל מכוח חוק השבות?
חוק השבות מגדיר מי זכאי לקבל מעמד אזרחי בישראל כעולה. החוק קובע שכל מי שהוא יהודי זכאי לעלות לישראל מכוח השבות. החוק מפרש את המונח יהודי, כ"מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
החוק מגדיר גם את קרובי משפחתו של יהודי, הזכאים לקבל מעמד אזרחי מכוח השבות בשל קרבתם המשפחתית אל היהודי הזכאי, והם: בן ונכד של יהודי, בני זוג של יהודי, של בן ושל נכד של יהודי.
כלומר; אין קביעה או דרישה מצאצאי היהודי להיות יהודים בעצמם לשם הזכאות לעלייה, וגם צאצא לא יהודי של יהודי עשוי להיות זכאי לאשרת עלייה לישראל, אך זה לא כולל אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.
חשוב לציין: חוק השבות מעניק אשרת עולה ואזרחות למי שמבקש לשוב לישראל ולהשתקע בה. במידה והמבקש היהודי או צאצאיו אינם מתכוונים להשתקע בישראל תידחה בקשתם לאשרה ולאזרחות ישראלית.
התאזרחות מכוח שבות לעומת התאזרחות מכוח הליך-מדורג
התאזרחות מכוח חוק השבות היא קצרה מאד ביחס להליך התאזרחות מדורג, ומעניקה זכויות רבות לעולה כבר מהגעתו לישראל (סל קליטה, זכויות סוציאליות הטבות מסים וכו') לעומת נתין בהליך מדורג המתנהל לאורך שנים, תוך הענקה מדורגת של זכויות וצורך בהוצאות כספיות רבות
עולה יקבל מעמד אזרחי קבוע מיד עם הגעתו לישראל או כשנה לאחר הגעתו לישראל במסלול "עולה חדש", לעומת נתין בהליך מדורג שיקבל מעמד קבוע לאחר כ-5-7 שנים שבנוסף על ההוצאות הרבות צריך לעמוד בכל תנאי ההליך לכל אורכו.
לכן, חשוב מאד לבדוק ביסודיות את קרבתכם לבני משפחתכם היהודים ואם הנכם זכאים כצאצא של יהודי לאשרת עלייה מכוח השבות, שאם כן – תוכלו לחסוך זמן רב והוצאות כספיות רבות בדרך לקבלת מעמד אזרחי קבוע בישראל.
נוהל "נתיב" למתן אשרת עולה
לצורך הסדרת מעמד אזרחי ואשרה של עולה מכוח חוק השבות הכולל כעולים גם את נכדי היהודי ובנסיבות מסוימות גם את הנין של יהודי, קיים נוהל מיוחד בשם "נתיב", אשר חל בכל הנציגויות הישראליות בחו"ל, המופקדות על בדיקת בקשות העלייה לישראל והענקת אשרת עולה.
"נתיב" היא למעשה יחידה הכפופה ישירות למשרד ראש הממשלה, המוסמכת בנציגויות ישראל בחו"ל בעולם, על קביעת זכאות לעליה לישראל לפי חוק השבות.
נוהל "נתיב" מאגד בתוכו את כלל הוראות נוהלי רשות האוכלוסין של משרד הפנים, הקשורים לזכאי אשרת עלייה מכוח קרבה ליהודי, אך קובע כי במצב בו יש סתירה בין הוראה בנוהל "נתיב" ובין הוראה בנוהל הספציפי למקרה של רשות האוכלוסין – יגבר הנוהל הספציפי של רשות האוכלוסין.
נוהל "נתיב" מגדיר וקובע את העקרונות והדגשים הנוגעים לאופן בדיקת הזכאות והנפקת אשרות עליה לפי חוק השבות, והוא גם מפרט את כל הקרובים של יהודי הזכאים לאשרת עולה, את תנאי הקבלה של הליך גיור שנעשה בחו"ל ואת המסמכים שיש לצרף לבקשה לאשרת עולה, וכן את נוהל הטיפול במקרים חריגים.
הנוהל מטפל גם בבני משפחה לא יהודים של קרובי יהודי הזכאים בעצמם לשבות (אשה/בעל לא-יהודי של בן או נכד של יהודי לדוג'), ומפרט מיהם בני המשפחה הלא-יהודים של הצאצא הזכאי, הזכאים גם הם לאשרת עלייה מכוח השבות, ומעניק גם להם בחלק מהמקרים אישור לאשרת עולה אך חשוב להדגיש כי העיקרון העומד מאחורי מתן אשרת עלייה מכוח השבות לבני משפחה של יהודי, שאינם יהודים בעצמם – הוא כדי לשמור על שלימות המשפחה של הזכאי לשבות, ולאפשר לכל בני משפחתו, היהודים והלא יהודים, לעלות יחד לארץ מכוח הזיקה לישראל, מבלי לגרום לפרידה בין בני המשפחה הלא יהודים מבני המשפחה היהודים/הזכאים לעלייה.
כך, הזכאים לעלייה מכוח חוק השבות הם: ילד ליהודי, בן זוג ליהודי, נכד ליהודי, בן זוג לילד או לנכד של יהודי.
גם אלמנה ליהודי – זכאית לקבל אשרת עלייה לישראל לפי חוק השבות, אך אלמנה לילד או לנכד של יהודי – כבר אינה זכאית.
גבול וטעם נוסף להגבלת הזכאות לעלייה של קרובי יהודי נקבעו בביהמ"ש העליון בהלכת אייזקס (בג"ץ אייזקס), שם נדון מקרה של בנו של יהודי שקיבל אשרת עלייה, אשר בוטלה לאחר שנים ע"י משרד הפנים, ושם נקבע כי בן או נכד של יהודי, שקיבל אשרת עולה מכוח קרבתו המשפחתית ליהודי אך הוא עצמו אינו מחשיב עצמו כיהודי באופן מודע ומבחירה ואף מפיץ בקביעות כתבי נצרות בישראל – לא יהיה זכאי לעלות לישראל מכוח שבות, כיוון שהדבר נוגד את תכלית החוק, שהנה העלאת יהודים וקרובי יהודים לישראל מכוח זיקה למדינת ישראל.
עוד הבהרה שנקבעה בנוגע לזכות לאשרת עולה של קרוב משפחה של יהודי נקבעה בביהמ"ש העליון בפסק דין ברספורד, בו נקבע כי "הוראת סעיף 4א(א) לחוק השבות מאפשרת (בין השאר) הענקת אזרחות לילד של יהודי, והיא נועדה לאפשר למשפחות שחלק מבני משפחתם אינם יהודים לממש את זכותם לעלות לישראל, תוך שמירה על שלמות התא המשפחתי".
כלומר; מתן אשרת עלייה מכוח השבות לבני משפחה של יהודי, שאינם יהודים בעצמם – היא בעיקר לשמור על שלמות המשפחה, ולאפשר לכל בני המשפחה, היהודים והלא יהודים, לעלות יחד לארץ, מבלי לגרום לפרידה בין בני המשפחה, אולם במצב בו הזכאי לעלות מכוח קרבה ליהודי אינו רואה עצמו כיהודי ואף מפיץ בפועל את הדת הנוצרית בתוך ישראל כמו בפרשת אייזקס – לא תינתן לו אשרת עולה מכוח השבות, כיוון שבמצבו הוא סותר את מהותו של חוק השבות – העלאת יהודים לישראל מכוח יהדותם מתוך זיקה לשורשי מדינת ישראל, בצירוף בני משפחתם הלא יהודים.
יצוין כי הוראות החוק קובעות זכאות לצאצא של יהודי לעלות לישראל, גם ללא נוכחות או אף לאחר מותו של קרובו היהודי, אם הוא עומד בשאר התנאים הקבועים בנוהל, וכל עוד לא קיבל עליו במודע ובמתכוון דת אחרת, כך שאם נולד לדת אחרת מבלי לבחור בכך לא תישלל זכאותו בשל היותו לא יהודי.
הנוהל מסדיר את הכללים והתנאים הנדרשים מכל צאצא או קרוב של יהודי, המבקש לקבל אשרת עולה והסדרת מעמד אזרחי בישראל במסגרת חוק השבות. הנוהל מפרט את מצבי המשפחה של קרובי יהודים, בהם תינתן אשרת עולה גם לבני זוגם וילדיהם או שתידחה בקשתם לאשרת עולה;
בני זוג שנישאו מעל שנה לפני עלייתם לישראל, הרשות תערוך להם תישאול, שתפקידו לברר ולהתרשם באופן כללי מטיב היחסים בין בני הזוג.
בני זוג שנישאו זמן קצר לפני עלייתם לישראל, יעברו הליך שונה וזאת בשל החשש לנישואים פיקטיביים לשם קבלת מעמד בישראל. לשם כך, קיים נוהל 5.2.0010 של רשות האוכלוסין וההגירה המטפל במעמדו של בן זוג של זכאי לשבות מכוח קרבתו ליהודי שנישא בסמוך ועד לשנה לפני העלייה לישראל.
בני זוג אלו אשר מבקשים מעמד של עולים לפי חוק השבות יהיו חייבים להוכיח את כנות הקשר ביניהם, וזאת באמצעות מסמכים כגון: תמונות משותפות, המלצות מבני משפחה וחברים, המלצות מחברי הקהילה היהודית במקום מושבם וכו'.
בן הזוג לא יהיה זכאי למעמד של עולה באופן אוטומטי, אלא יקבל אשרה מסוג א/5 למשך שנה – אשרת תושב ארעי – ולאחר שנה, יוזמנו בני הזוג לראיון מפורט אשר יבחן, באמצעות תשאול נרחב ועדויות שיתבקשו מבני הזוג, את כנות הקשר ביניהם.
במידה ורשות האוכלוסין השתכנעה כי נישואי הזוג כנים ולא נעשו לצורך קבלת מעמד בישראל, יקבל בן הזוג מעמד של עולה. אם לא השתכנעה הרשות בכנות הנישואים, תינתן ארכה של אשרת א/5 לשנה נוספת. לאחר השנה השנייה עם אשרת א/5 יוזמנו בני הזוג ע"י הרשות ויתושאלו שוב באופן נרחב על חיי הזוגיות שלהם וכן יתבקשו להוכיח את כנות הקשר הזוגי באמצעות תצהירים מקרובים ומכרים, אישורים ותמונות מחייהם המשותפים, ובמידה ונותרו ספקות לגבי כנות הקשר או יציבותו, יועבר המקרה לגורם המוסמך במשרד הפנים לצורך מתן החלטה בבקשה לאשרת עולה של בן הזוג.
עליה של בני זוג נשואים מאותו המין
החל משנת 2014 רשות האוכלוסין וההגירה רואה ומטפלת בבני זוג מאותו מין הנשואים כדין כזכאים לעליה כמו זוגות נשואים אחרים. לפיכך, בני זוג מאותו מין של יהודים זכאים לעלות לישראל מכוח שבות, ונבחנים מכוח אותו נוהל ובאותם תנאים של בני זוג נשואים שאינם מאותו מין.
נין או נינה של יהודי והליך ההתאזרחות
למרות שאינם רשומים בפועל כזכאים לעלייה מכוח השבות, עשויים נינה או נין של יהודי/ה לקבל מעמד עולה במידה והם עדיין קטינים והוריהם הוכרו כנכדי יהודי הזכאים לשבות בהתאם לחוק, וזאת כאשר הם עולים אתם יחד להשתקע בישראל לאחר הכרת זכאות ההורה/ים לעלייה.
הנינים צפויים לעבור הליך התאזרחות במסגרת נוהל 5.2.0027 ובמסגרת חוק הכניסה לישראל (ולא חוק השבות) ולקבל כבר בתחילתו אשרת תושב ארעי מסוג א/5, אשר תתחדש כל שנה במשך 3 שנים אם הראו לרשות האוכלוסין וההגירה כי מרכז חייהם הוא בארץ יחד עם הוריהם. אם הפכו לבגירים לאחר תחילת ההליך ובמהלך שלוש השנים של אשרת א/5 כתושב ארעי, יוכלו בתום שלוש השנים באשרת א/5 לפנות בעצמם בבקשה לקבלת אזרחות ישראלית או תושבות קבע בישראל, לפי בחירתם.
במהלך שלוש השנים יצטרכו לעמוד בדרישות הסף הנדרשות מכל מועמד לעלייה לישראל (היעדר מניעות ביטחונית/פלילית, היעדר מסוכנות לציבור) ולהוכיח גם כי מרכז חייהם הוא בישראל, באמצעות מסמכים ואישורים (אישור על לימודים בארץ, פירוט כניסות ויציאות מהארץ ועוד), אבל אם ביום הגשת בקשתם לאשרת א/5 כבר מלאו לנין או לנינה 18 שנים – בקשתם לאשרת א/5 מכוח היותם נין או נינה של יהודי – תידחה על הסף, בהתאם להוראות החוק, גם אם הם עומדים ביתר התנאים; עולים ארצה למטרת השתקעות עם הורה (נכדו של יהודי) זכאי.
כלומר; גם הנין של יהודי, שנולד לנכדים לא-יהודים בעצמם (נכדי יהודי שנולדו לדת אחרת ולא המירו דתם מרצון) זכאי אף הוא לאזרחות ישראלית, ויעבור הליך התאזרחות קצר יותר מהליך מדורג רגיל.
בפועל, ולמרות פסיקתו הברורה של בג"ץ בעניין סטקבק, רשות האוכלוסין מקשה מאד על קרוביו של יהודי שהם בני דת אחרת והקרובים לדתם האחרת, לקבל מעמד עולה מכוח שבות, כיוון שהמטרה המהותית של החוק במתן מעמד עולה לקרוביו הלא יהודים של יהודי, היא שמירת שלמות המשפחה של היהודי, כשהדגש הוא על היהודי עצמו, ולא של הענקת מעמד עולה לאדם שבאופן מודע ומכוון אינו יהודי והוא קרוב לדת אחרת.
אלמן או אלמנה של יהודי
על פי נוהל "נתיב" אלמנתו של יהודי (שלא היה אזרח ישראלי) זכאית לקבלת מעמד של עולה אם לא נישאה מחדש, אך אלמנתו של בן של יהודי או אלמנתו של נכד של יהודי – אינה זכאית לאשרת עולה מכוח חוק השבות.
ילד אזרח שהוא עולה – בהתאם לחוק, ניתנת אזרחות ישראלית מכוח לידה בחו"ל לבן/בת של אזרחים ישראלים, אשר ילדו את בנם/בתם בחו"ל. מעמד זה מוקנה רק לקרבה הראשונה של אזרחים ישראלים (בן/בת).
קטין חוזר הוא מי שהוא זכאי שבות לפי הגדרת החוק, ועזב את ישראל כאזרח ישראלי קטין לפני גיל 14, וחזר אליה אחרי גיל 17. קטין כזה ייחשב עולה חדש הזכאי לכל הזכויות וההטבות המגיעות לעולה, אם שהה בחו"ל ארבע שנים לפחות, כשבכל שנה שהה בחו"ל 3/4 שנה קלנדרית, לכל הפחות.
זכות עליה של מי שאומץ על ידי יהודים
זכותו של צאצא של יהודי לאשרת עולה מכוח שבות אינה שמורה רק לילדים הביולוגיים של יהודים, אלא מוענקת גם לילדו המאומץ של יהודי, שאין ביניהם קרבת דם ביולוגית אלא קרבתם המשפחתית קבועה על פי חוק;
קטין שאומץ כדין על ידי יהודי/צאצא של יהודי, לפני עלייתו לישראל, זכאי גם הוא לאשרת עלייה. נוהל "נתיב" ונוהל הטיפול במתן מעמד לקטין מאומץ על ידי זכאי שבות בטרם העלייה, שמספרו 1.8.2005, קובע כי קטין שאומץ על ידי זכאי עליה, יהיה זכאי אף הוא לעליה, למרות שהוא אינו יהודי מקרבת דם.
זכות עלייה מכוח גיור
הליך גיור שמתנהל בישראל
למרות המאבקים הפוליטיים בשנים האחרונות בישראל בין קבוצות הדת השמרניות מול קבוצות הדת הרפורמיות, הליך הגיור המוכר בישראל לצורכי הכרה ביהדות מתגייר ובזכותו לעלות לישראל הוא עדיין ההליך האורתודוכסי, כלומר ההליך המסורתי הנעשה בישראל בפיקוח הרבנות הראשית לישראל ובהתאם לכללי הדיון בבקשות לגיור התשס"ו- 2006,.
הליך הגיור בישראל מנוהל ע"י אגף הגיור, הכפוף ישירות למשרד ראש הממשלה, ולשם התחלת הליך גיור בישראל יש לפנות לאחד ממחוזות אגף הגיור לפי מקום המגורים.
לאחרונה חל שינוי במדיניות הפנים של ישראל, כך שאם בעבר הלא רחוק, אדם שאינו אזרח או תושב קבע במדינת ישראל לא יכול היה להתחיל בהליך גיור בארץ, אלא באישור הועדה הדנה בבקשות לגיור בישראל של נתינים זרים, הרי שכיום, בהתאם להנחיות מערך הגיור, כל מי שמחזיק בידו אשרת שהייה חוקית בישראל – יכול גם הוא להגיש בקשה לפתיחת הליך גיור בישראל; תושב ארעי, תייר, עובד זר, פליט וכו', על בני משפחותיהם.
אזרח ותושב ישראלי יידרשו לצרף לבקשה לתחילת הליך גיור תעודת זהות וכן תמצית רישום מורחבת ממרשם האוכלוסין.
בעלי אשרת שהייה חוקית בישראל יידרשו לצרף לבקשה לתחילת הליך גיור בישראל צילום תעודת זהות ארעית וכן צילום דרכון.
הליך גיור שהתנהל מחוץ לישראל
לא בכדי נוהל "נתיב" אינו קובע אם נדרש גיור אורתודוקסי או רפורמי בחו"ל, ומי מהם מוכר ע"י רשות האוכלוסין לצורך עלייה לישראל כזכאי שבות, זאת כיוון שכל כותרת זו או אחרת טעונה במטענים רגשיים חזקים בקרב הציבור הדתי, המסורתי והחילוני בישראל, ועוררה לא פעם ויכוחים סוערים בין קבוצות האוכלוסייה בישראל ובין מוסדותיה, ומאבקים פוליטיים בין מפלגות דתיות וחילוניות.
במקום זאת, קובע נוהל "נתיב" את התנאים להכרה בהליך גיור שהתרחש בחו"ל כהליך מוכר לצורך עלייה לישראל מכוח שבות;
תנאי הסף להכרה בגיור שנעשה בחו"ל גובשו ע"י הרבנות הראשית לישראל בשנת 2021, וקובעים את התנאים הבאים:
- הגיור יוכר אם נערך לבן אותה מדינה/אזור שבו פועל בית דין המוכר ע"י הרבנות הראשית כי יכול לערוך הליך גיור.
- הרבנות תשקול להכיר בגיור שנערך על ידי אותו בית דין מוכר, למי שאינו בן אותה מדינה שבה פועל בית הדין המוכר אם התקיימו התנאים הבאים:
א. במדינתו של המתגייר לא פועל בית דין קבוע המוכר מטעם הרבנות הראשית בישראל
ב. המתגייר פנה לבית הדין הסמוך למדינת המוצא שלו.
ג. הוכח שהמתגייר שהה במקום בו פועל בית הדין במשך תקופה של חצי שנה לפחות או שרב המוכר ומאושר ע"י הרבנות הראשית התלווה למתגייר בהליך הגיור במשך תקופה משמעותית ובמסגרת הליך הגיור שהה המתגייר בקרב קהילה יהודית שאפשרה אורח חיים על פי ההלכה באופן מלא.
רשימת בתי הדין הרבניים במדינות בעולם המוסמכים לנהל הליך גיור בחו"ל, מפורטת ומתעדכנת מפעם לפעם באתר הממשלתי של הרבנות הראשית לישראל.
בנוסף, נוהל "נתיב" מציין כי מבקש שהתגייר ימלא שאלון ויצרף אליו את המסמכים הבאים:
- תעודת גיור.
- הצהרה מפורטת שלו לגבי הליך ההכנה שעבר לקראת הגיור, תוכנו ומשכו, וכן על אופן
ההשתלבות בקהילה היהודית לאחר הגיור.
- הצהרה מפורטת מהגורם המוסמך של הקהילה בחו"ל בנוגע לכללים הנהוגים בקהילתם לעניין הגיור באופן
כללי, להליך הגיור של המבקש, פירוט לגבי ההכנה לגיור, וכן כי הם נהגו לפי הכללים בקהילתם בעניין הגיור, וכי המבקש חבר בקהילה. אם לימודי הכנה לגיור נערכו בקהילות שונות, המתגייר יידרש להגיש התייחסות של שתי הקהילות בהן עבר את לימודי ההכנה לגיור.
- הצהרה מפורטת מהגורם המוסמך של הקהילה על ההשתתפות הפעילה של המתגייר בקהילה לאחר הגיור.
במקרה של ספק בכנות הגיור או אם עבר זמן רב מאז הגיור רשאי משרד הפנים לבקש כל מסמך אחר אשר יסייע לו בהפגת הספקות לגבי הליך הגיור או יהדות המתגייר לפני אישור העלייה.
סייגים לעלייה לישראל
בחוק השבות נקבעו מספר סייגים לזכות העלייה. כלומר: ישנם מקרים בהם הזכות לעלייה לישראל אינה מוחלטת גם למי שיהדותו אינה מוטלת בספק כלל.
לפני מתן אשרה – תברר הרשות אם הסייגים לחוק השבות לא חלים על המבקש. כלומר שהוא:
- שהוא לא פועל נגד העם היהודי.
- שהוא לא מהווה סכנה לבריאות הציבור.
- שהוא לא מהווה סכנה לביטחון המדינה.
- שאין לו עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.
במידה ואחד הסייגים הנ"ל מתקיים במבקש, וגם אם הוא זכאי שבות – בקשתו לאשרת עלייה תידחה.
המסמכים שיש לצרף לבקשת עליה לישראל
בהתאם לנוהל "נתיב" יש חובה לצרף מסמכים הקבועים בנוהל ולצרף להם תרגום ותעודת אפוסטיל. משרד הפנים רשאי לדרוש מעבר לרשימה הקבועה מסמכים נוספים, אם עלה בעיניו ספק בנוגע למקוריות מסמך.
המסמכים הקבועים שיש להגיש עם בקשה לאשרת עולה הינם:
- תעודת לידה מקורית, אשר הונפקה סמוך למועד הלידה.
- תעודת לידה מקורית של הורי המבקש, כולל תעודת פטירה, במידה ונפטרו.
- תעודת נישואין/גירושין של המבקש ו/או של הוריו.
- דרכון פנים (לזיהוי הפנים).
- כל מועמד/ת מגיל 14 ומעלה יתבקש להציג תעודת יושר עדכנית.
- כל מסמך אחר שידרוש הנציג ויראה קביל בעיניו.
אם המבקש הוא בן או נכד של יהודי, ובן או בת הזוג שלו ו/או ילדיו עולים יחד אתו – יש לצרף תעודת נישואין ו/או תעודות לידה של ילדיו.
יש לצרף לכל בקשה תעודת יושר, מאומתת גם היא בחותמת אפוסטיל ומתורגמת, המעודכנת לעד שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה.
מסמכים להוכחת יהדות לצורך קבלת אשרת עולה:
כדי להעיד על יהדותו של מבקש אשרת עולה או על יהדותו של אביו/אמו או סבו/סבתו – על המבקש להציג מכתב מרב קהילה בחו"ל, אשר מוכר על ידי משרד הפנים, מתוך רשימה של רבנים מוכרים המתפרסמת באתר משרד הפנים או באתר הממשלתי של הרבות הראשית לישראל, אשר יעיד על יהדותו של המבקש או של בן משפחתו היהודי.
יהודי אשר אימו יהודייה, המבקש אשרת עלייה לישראל, מומלץ לו להגיש עם הבקשה גם את הכתובה של הוריו, ואם יש באפשרותו גם את תעודת הנישואין שלהם; בשתי תעודות אלו נמצאים פרטים רבים המאמתים את עובדת היות הוריו יהודים ובפרט יהדותה של אמו; את שמות הורי הוריו, ציון הדת של אימו, בית הכנסת בו נערכה החתונה ו/או את שם הרב שערך את החופה והקידושין כדת משה וישראל. גם למסמכים אלו יש לצרף אישור אפוסטיל.
מי שמבקש עליה על סמך יהדות אביו או אחד מסביו, צריך להביא את תעודת הנישואין של הוריו, או תעודת הלידה של אביו המציינת את היותו יהודי, ו/או מסמכים של סבו או סבתו.
לפעמים יתבקש המבקש להמציא תעודת פטירה של האב/הסב היהודי, אשר תראה כי מקום הקבורה של הקרוב הוא בבית-קברות יהודי, או כל מסמך או ראיה שיש בהם להעיד על יהדותו של המבקש או על יהדות קרוביו.
מה עושים במקרה של סירוב בקשת עלייה לישראל?
במקרה של סירוב לבקשה על ידי נציג מוסמך מטעם הרשות, יש להגיש קודם כל ערר פנימי על הסירוב לגורם הבכיר מעל הנציג שסירב לבקשה ברשות האוכלוסין וההגירה. ערעור שיוגש בטעות לבית המשפט במקום ערר פנימי לרשות – יידחה על הסף בבית המשפט עקב חוסר סמכות לדון בערעור, ואף עלול לחייב את המערער בהוצאות משפט על הליך הסרק שנקט, אך בעיקר יבזבז זמן יקר הקצוב למבקש לצורך הגשת ערר פנימי, באופן שיסכן את כל הליך הערעור על הסירוב.
במידה והערר הפנימי נדחה אף הוא ע"י הרשות, יש להגיש ערעור לבית המשפט על ההחלטה. בתי המשפט המוסמכים דון בערעור הם בתי המשפט המחוזיים, היושבים כבתי משפט לעניינים מנהליים ובוחנים את הראיות במקרה, את נימוקי הערר הפנימי, נימוקי הערעור ואת שיקול הדעת שהפעילו הגורמים המוסמכים ברשות האוכלוסין מול כל זאת.
במידה ונתקלתם בסירוב לבקשת עלייה ע"י הפקיד המוסמך ברשות, או במידה ונדרשתם להמציא מסמכים שלא ניתן לכם להמציאם, או בכל מקרה בו הרשות אינה נותנת מענה ומעכבת את הטיפול בבקשה ללא סיבה, חשוב מאד לפנות ללא עיכוב לקבלת ייעוץ וליווי משפטי מעו"ד המתמחה בתחום זה באופן בלעדי, אשר יוכל לשקול את המקרה שלכם מול הרשות ולגבש את דרך הפעולה הקצרה והאפקטיבית ביותר במקרה שלכם מול הרשות.