תביעת אבהות היא הליך משפטי שמטרתו להכריע האם גבר מסוים הוא אביו של ילד. זוהי תביעה הצהרתית שבסופה נותן בית המשפט פסק דין המכיר באבהות (או שולל אותה).

פסק דין כזה משליך באופן מהותי על זכויותיו וחובותיו של האב כלפי הילד, וכן על זכויות הילד כלפי האב. במילים אחרות, ההכרה הרשמית באבהות יוצרת קשר משפטי מחייב בין האב לילדו.

להלן נפרט מה כוללת תביעת אבהות בישראל, מי רשאי להגישה, כיצד ההליך מתנהל, ומה משמעותו בקשר להסדרת מעמד והגירה.

מהי תביעת אבהות ומהן השלכותיה המשפטיות

תביעת אבהות נועדה לקבוע באופן רשמי וקבוע את הקשר המשפטי בין אב לילד באמצעות פסק דין הצהרתי. לאחר שבית המשפט מכריז על אדם כאביו של קטין, נוצרת שורה של חובות וזכויות הדדיות:

מזונות: האב יחויב בתשלום דמי מזונות לילד לצורך פרנסתו וגידולו. זו חובה חוקית המוטלת על הורה כלפי ילדו הקטין.

אחריות הורית וזמני שהות: הכרה באבהות מקנה לאב את הזכות (והחובה) לקחת חלק בחיי הילד – למשל לבקש משמורת משותפת או זמני שהות (הסדרי ראייה), ולהיות שותף בקבלת החלטות משמעותיות בחיי הילד כמו חינוכו, בריאותו ומקום מגוריו.

אפוטרופסות: האב הופך לאפוטרופוס טבעי של הילד (בדומה לאמו של הילד), עם סמכות וחובה לדאוג לצרכיו.

ירושה וזכויות נוספות: הילד מקבל זכויות בירושת אביו והטבות אחרות הנובעות מקשרי משפחה. למשל, ילד שהוכרה אבהותו יהיה זכאי לרשת את אביו על פי חוק הירושה. כמו כן, ייתכנו זכויות בביטוח הלאומי ובמוסדות המדינה כתוצאה מהקשר המשפחתי שהוכר.

מעבר לכך, פסק דין אבהות עשוי להשפיע על סטטוס אישי של הילד גם בהיבט הדתי והאזרחי. נושא זה יפורט בהמשך בהקשר של מקרים בהם קביעת האבהות עלולה לפגוע בילד (כגון סכנת הכרזתו כממזר). אך בראש ובראשונה, תביעת אבהות היא הכלי המשפטי המרכזי להכרה רשמית באב כמי שהוא ההורה הביולוגי והמשפטי של ילד מסוים.

מי רשאי להגיש תביעת אבהות?

ברוב המקרים, תביעת אבהות מוגשת כאשר יש ספק או מחלוקת לגבי זהות האב, או כאשר נדרשת הוכחה רשמית לאבהות (לעיתים לבקשת רשויות המדינה). הזכאים להגיש תביעת אבהות כוללים כמה גורמים מרכזיים:

• האם – אמו של הקטין רשאית להגיש תביעה להכרה באבהות נגד אדם שלטענתה הוא אבי הילד. מצב טיפוסי הוא כאשר האב הנטען אינו מכיר בילד, והאם מבקשת להוכיח את אבהותו למשל כדי לחייבו במזונות.
• האב הנטען – גם הגבר עצמו, שטוען או מכיר בכך שהוא האב הביולוגי, רשאי לעיתים להגיש תביעת אבהות. למשל, מקרה שבו האם לא רשמה את האב בתעודות או מתנגדת לקשר, והאב מעוניין בהכרה משפטית בילדו.
• הילד – לקטין עצמו יש זכות בסיסית לדעת את זהות אביו ולהיות מוכר על ידו. כאשר מדובר בקטין, אפוטרופוס שמונה לו על ידי בית המשפט יגיש את התביעה בשמו. בדרך כלל האם (או האפוטרופוס הטבעי האחר) תפעל כאפוטרופוס ותיזום את ההליך בשם הילד.

לעיתים קרובות, תביעת אבהות מוגשת בהסכמה של שני ההורים, במטרה פשוט לאשר פורמלית את הקשר (למשל כאשר שניהם מעוניינים ברישום הילד על שם האב).

ואכן, החוק מחייב פנייה לבית המשפט לצורך ביצוע בדיקת אבהות רשמית, אפילו אם כל הצדדים מסכימים על זהות האב.

במקרה אידיאלי שבו אין מחלוקת – האם, האב ואף הקטין (באמצעות אפוטרופוס) מסכימים על האבהות – ההליך יהיה מהיר ופשוט יותר, כיוון שלא מתנהל "קרב" משפטי אלא בעיקר פרוצדורה לאישור המצב הקיים. אולם גם בהיעדר מחלוקת, עדיין יש צורך בהחלטת בית משפט (בעיקר בשל הדרישה החוקית לצו לבדיקה גנטית, כפי שיוסבר בהמשך).

היכן מגישים את התביעה ומהו הפורום המוסמך?

תביעות אבהות נדונות בבתי המשפט לענייני משפחה, שהם הסמכות היחידה להוציא צו לבדיקה גנטית ולפסוק באבהות. את התביעה יש להגיש לבית המשפט במחוז מגורי הקטין, או במחוז מגוריהם האחרונים של ההורים. בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות אבהות במגזר היהודי, כיוון שסמכותם מוגבלת לנישואין וגירושין בלבד.

במגזרים שאינם יהודיים (כגון מוסלמים, נוצרים ודרוזים), לעיתים ניתן לדון באבהות בבית דין דתי, אך קביעה כזו תחול רק במסגרת הדתית. כדי שההכרה תהיה תקפה גם לצרכים אזרחיים – רישום, מזונות, זכויות ירושה – יש להגיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה. זהו הפורום האזרחי המרכזי לקביעת אבהות בכל המגזרים.

הדיון מתבצע בדלתיים סגורות לשמירה על פרטיות הקטין, ובנוסף נדרש שיתוף פעולה עם היחידה לקשרי משפחה במשרד המשפטים, המייצגת את עמדת היועמ"ש. מעורבות זו נועדה להבטיח שטובת הילד נשמרת, במיוחד במקרים רגישים כמו חשש לפגיעה במעמד הדתי של הקטין.

 

הליך הגשת התביעה בפועל של תביעת אבהות

הגשת תביעת אבהות דומה במאפייניה להליך אזרחי רגיל, אך כוללת שלבים ייחודיים.

ההליך נפתח בהגשת כתב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, הכולל פרטי הצדדים, עובדות רקע ונימוק לצורך בהכרעה. יש לצרף תצהיר מאומת ומסמכים תומכים – כגון תעודת לידה, אישור לידה מבית החולים ומסמכים על מצב אישי של ההורים – לצורך הצגת תמונה שלמה לבית המשפט.

בשלב זה משולמת אגרה לפי התקנות, אך ניתן לבקש פטור או דחייה מטעמי קושי כלכלי. לאחר פתיחת התיק, מועבר כתב התביעה ליחידה לקשרי משפחה במשרד המשפטים, המייצגת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. היחידה בוחנת את הבקשה, מבקשת הבהרות אם נדרש, ומתייחסת להשפעות על טובת הקטין.

הנתבע מקבל עותק מהתביעה ויכול להגיש כתב הגנה. אם לא מגיש – ההליך יכול להימשך במעמד צד אחד, אך בית המשפט יוודא שניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו.

לאחר קבלת המסמכים ועמדות הצדדים, מתקיים דיון. אם יש הסכמה על האבהות – ניתן לקדם פסק דין בהסכמה.

אם קיימת מחלוקת, יידרש לרוב צו לבדיקה גנטית ,(DNA) כאשר הדיון מתקיים בדלתיים סגורות. במקרים של ניגוד עניינים בין ההורים לקטין, ימונה אפוטרופוס לדין מטעמו.

בשלב הבא יורה השופט על עריכת בדיקה גנטית או יכריע על סמך ראיות חלופיות, בהתאם לנסיבות.

פסק הדין הסופי ניתן לאחר קבלת תוצאות הבדיקה. אם אין בדיקה – ייתכן פסק דין על בסיס ראיות אחרות (אבהות אזרחית).

ניתן לערער בזכות למחוזי בתוך 45 יום, אך ערעורים נדירים ומרבית ההליכים מסתיימים בערכאה ראשונה, למעט חריגים כמו ממזרות או פסיקה בלא בדיקה.

בדיקה גנטית (בדיקת רקמות) בתביעת אבהות

בדיקת DNA היא האמצעי העיקרי והשגרתי להוכחת אבהות.

לאחר הגשת התביעה ודיון מקדמי, אם לא קיימת מניעה מיוחדת, נוהגים בתי המשפט לענייני משפחה להוציא צו לעריכת בדיקה גנטית להורים ולילד, שכן זוהי הדרך המדעית הבטוחה להגיע לוודאות קרובה למוחלטת לגבי שאלת הקשר הביולוגי.

הבדיקה מתבצעת במכון רפואי או בבית חולים שהוסמך לכך, לרוב באמצעות דגימת רוק מהלחי הפנימית, ולעיתים דם או שיער. הבדיקה אינה פולשנית ומבוצעת במהירות וללא כאב. כדי להגביר את דיוק הבדיקה נהוג לקחת דגימות גם מהאם, בנוסף לדגימת הילד והאב, אף שאין ספק מי האם – תרומתה הגנטית של האם ידועה ומשמשת כנתון נוסף לחישוב ההתאמה הגנטית של האב המשוער.

בדיקת רקמות לאבהות מתבצעת לרוב באמצעות נטילת דגימת רוק, שממנה מופק פרופיל DNA המאפשר להשוות את הקשר הגנטי בין הילד וההורה המשוער. הבדיקה נעשית על פי צו של בית המשפט בלבד – החוק בישראל (חוק מידע גנטי, תשס"א-2000) אוסר לערוך בדיקות אבהות פרטיות ללא אישור מבית משפט, גם אם כל הצדדים מסכימים.

תנאי יסוד נוסף הוא הסכמה: בית המשפט לא ייתן צו לבדיקה גנטית ללא הסכמת הנבדקים לכך. אף שלעיתים ברור שטובת הילד מחייבת בדיקה, החוק מכיר בזכותו של אדם על גופו. לכן, לא כופים בדיקת DNA בכוח. כאשר הנבדק הוא קטין או חסר ישע, נדרש שהאפוטרופוס שלו (בד"כ אמו) יסכים בשמו לבדיקה, ואם הקטין מעל גיל 16 – גם הוא עצמו צריך להסכים להיבדק.

בית המשפט אף יברר את עמדת הקטין וישמע אותה בהתאם לגילו ולבגרותו, אלא אם הוא סבור ששמיעת הילד תפגע בטובתו. במקרים נדירים שבהם הנבדק הוא קטין שהוא הורה בעצמו (למשל אב צעיר שטרם מלאו לו 18, הנתבע כאביו של ילד אחר) – החוק מתיר לבית המשפט להורות על בדיקה גנטית אף ללא הסכמת האפוטרופוס של הקטין-ההורה, כל עוד הקטין-ההורה עצמו מסכים לכך.

לאחר מתן צו הבדיקה, מוזמנים ההורים והילד למסור דגימות בנקודת בדיקה מוסדרת (לרוב במרכז רפואי ממשלתי).

הדגימות נבדקות במעבדה גנטית מוסמכת, והתוצאה מוגשת ישירות לבית המשפט כ"חוות דעת מומחה" חסויה. בית המשפט יקבל את הדו"ח הגנטי, ובעקבותיו ייתן פסק דין המכריז האם הוכחה אבהות או שלא הוכחה.

מתי לא ניתן להורות על בדיקה גנטית? (תביעת אבהות אזרחית)

לרוב, בדיקת DNA היא הדרך המהירה והאמינה להוכחת אבהות, אך במצבים מסוימים בית המשפט לא יורה על קיומה או שלא ניתן לבצע אותה בפועל.

שתי נסיבות מרכזיות הן פגיעה אפשרית בטובת הילד מבחינה דתית או חברתית, או סירוב ואי שיתוף פעולה של האב הנטען. במצבים אלו קיים הליך חלופי של "אבהות אזרחית", שבו בית המשפט מסתמך על ראיות אחרות ולא על בדיקה גנטית.

חשש לממזרות ופגיעה דתית חמורה הוא אחד הטעמים המרכזיים להימנע מבדיקה.

הדוגמה הבולטת היא ילד שנולד לאישה יהודייה נשואה מגבר זר. במקרה כזה, בדיקת DNA שתוכיח את האבהות הזרה תגרום לממזרות, עם השלכות קשות על מעמדו האישי בקהילה הדתית.

גם בקהילות דתיות אחרות ילד שנולד מחוץ לנישואין עלול להיחשף לסטיגמות. במקרים אלה, טובת הילד גוברת על בירור האמת הגנטית, ובית המשפט יימנע מביצוע הבדיקה ויפנה לדרך של הכרעה אזרחית או דחיית התביעה.

נסיבה נוספת היא מצב שבו האב הנטען נעדר או מסרב לבדיקה. אם האב מתגורר בחו"ל ומסרב להגיע לבדיקה או נפטר ללא דגימת DNA, הבדיקה לא תתאפשר.

במקרים כאלה, בית המשפט יכריע באבהות באמצעות ראיות נסיבתיות, כגון תעודות רשמיות מחו"ל, הכרה באבהות במסגרות שונות, ראיות עקיפות (כגון DNA מקרובי משפחה), תמונות והתכתבויות.

הליך האבהות האזרחית מתנהל ללא ודאות מדעית מוחלטת, ובית המשפט מחליט למעשה על בסיס מאזן הסתברויות. אם הוא משתכנע שהאב הנטען הוא אכן האב, יקבע בית המשפט אבהות משפטית לצרכים אזרחיים בלבד.

פסק הדין יעניק לילד את הזכויות והחובות האזרחיות של אביו, אך לא ישפיע על מעמדו ההלכתי. כך, במקרה של חשש ממזרות, הילד לא ייפגע בהיבט הדתי. יתרה מזאת, סירוב בלתי סביר של האב הנטען לשתף פעולה עשוי להיחשב בעצמו כראיה חזקה לקביעת אבהות.

צו לבדיקה גנטית בחו"ל

לעיתים מתעורר צורך בבדיקת אבהות כשאחד הצדדים נמצא מחוץ לישראל, בעיקר במקרים של הסדרת מעמד (אב ישראלי ואֵם וילד בחו"ל).

מצב זה מוסדר במסגרת מה שמכונה "נוהל חו״ל" לבדיקות רקמות, לפיו רשאי בית המשפט לתת צו לנטילת דגימות DNA בחו"ל באמצעות נציגויות ישראליות.

ההליך מתבצע לאחר שבית המשפט מוציא צו לבדיקת האבהות, בכפוף לעמדת היועץ המשפטי לממשלה.

האב הישראלי ימסור דגימה בישראל, ואילו האם והילד יתאמו מול הקונסוליה הישראלית במדינה שבה הם נמצאים. איסוף הדגימות מתבצע בנציגות ישראלית במעמד רשמי, בנוכחות קונסול או נציג אחר המוודא את זהות הנבדקים.

לאחר מכן נשלחות הדגימות בדרך מאובטחת (לרוב בדואר דיפלומטי) למעבדה גנטית מוסמכת בישראל, שם מבוצעת הבדיקה. תוצאות הבדיקה נשלחות ישירות לבית המשפט, שיפסוק בעניין האבהות.

פסק הדין הישראלי שיושג בדרך זו יאפשר למשפחה לקדם הליכי הגירה ואיחוד משפחות (למשל קבלת אשרת כניסה לישראל).

חשוב לציין כי ההליך תלוי בשיתוף פעולה מצד ההורה הנמצא בחו"ל ומהרשויות הזרות. במקרה של סירוב למסור דגימה בחו"ל, ההליך יופנה למסלול האבהות האזרחית המבוסס על ראיות נסיבתיות, ללא בדיקת DNA.

הסכמה לבדיקה גנטית וסירוב להיבדק

החוק והפסיקה נוקטים בגישה שלפיה סירוב בלתי סביר לבדיקה ייזקף לחובת המסרב.

בפועל, אם אב נתבע מסרב ללא הצדקה לתת דגימת DNA, רשאי בית המשפט להסיק מכך מסקנה שהוא אכן האב.

סירוב נבדק להיבדק יכול להיחשב אפילו כראיה מכריעה לאבהות בהיעדר הסבר מניח את הדעת. במקביל, גם סירוב של האם או אפוטרופוס הילד לבדיקה עלול לפגוע בתביעה – למשל, אם האם הייתה התובעת ומסרבת בסופו של דבר להביא את הילד לבדיקה, התביעה עשויה להידחות בהיעדר הוכחה.

עם זאת, כאשר האם מסרבת מטעמי חשש לממזרות או פגיעה בטובת הילד, בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו וייתכן שיעבור למסלול של אבהות אזרחית במקום לכפות עליה.

ההשלכות המשפטיות של הסירוב לרוב משרתות את הצד השני. למשל, אבות שטענו ל"גניבת זרע" וניסו להתחמק מאחריות באמצעות סירוב נתקלו בקביעה שהם האב עקב סירובם. בתי המשפט מבהירים שבסופו של דבר השיקול העליון הוא טובת הילד, ולא טענות האשם ההדדי בין ההורים.

במקרה של קטין מעל גיל 16 שמתנגד להיבדק, המצב רגיש יותר – החוק לא מאפשר לכפות עליו, אך אם סירובו אינו הגיוני ועלול להשאירו ללא אב וללא זכויות, בית המשפט עשוי לנקוט שכנוע בדרכי גישור. בדרך כלל, בני נוער מבינים שעדיפה ודאות מאשר ספק מתמשך לגבי ייחוסם המשפחתי.

בדיקת אבהות בזמן הריון (בעובר)

לעיתים עולה השאלה האם ניתן לברר אבהות כבר במהלך ההריון.

מבחינה רפואית, ניתן לבצע בדיקת רקמות בעובר בהליך פולשני (מי שפיר או סיסי שיליה), אך בדיקות אלה כרוכות בסיכון רפואי להריון, ואינן מחויבות מבחינה משפטית.

לכן, בית המשפט ימנע מלחייב בדיקה כזו. החוק מאפשר בדיקה טרום-לידתית רק בהסכמת האם, לאחר שהוסברו לה כל הסיכונים הרפואיים. גם אז, יאושר ההליך רק בנסיבות חריגות, כגון מצב בו האב חולה במחלה סופנית ויש צורך דחוף לקביעת האבהות, או כשהאבהות משפיעה על הליכים משפטיים או רפואיים מידיים וקריטיים.

אם האם מסרבת לבדיקה (או נמנעת ממנה), לא יוטלו עליה סנקציות, וההליך יידחה עד לאחר הלידה, אז תבוצע בדיקת DNA רגילה ללא סיכון.

ברוב המקרים, מומלץ להמתין ללידה, ובתי המשפט יאשרו בדיקות בהריון רק כאשר התועלת בבירור האבהות גוברת משמעותית על הסיכון.

תביעת אבהות והקשר להסדרת מעמד והגירה לישראל

תביעות אבהות רבות מוגשות לא רק לשם קביעת חובות הוריות, אלא גם עקב צורך בהכרה באבהות לצרכים של מעמד אזרחי, הגירה ואזרחות.

בישראל, הדין קובע כי "ילד של אזרח ישראלי זכאי לאזרחות ישראלית מלידה". משמעות הדבר: אם לאדם יש ילד ביולוגי, אותו ילד זכאי לקבל את מעמדו – אזרחות או תושבות – של אותו הורה.

אולם, כאשר הילד נולד מחוץ לישראל או להורה שאינו נשוי להורה הישראלי, דורש משרד הפנים הוכחה רשמית לאבהות לפני הענקת המעמד.

לכן, במקרים רבים של אזרחות והגירה – תביעת אבהות היא שלב חיוני. למשל, ילד שנולד מחוץ לישראל לאם זרה ואב ישראלי – כדי לרשום את הילד במרשם האוכלוסין בישראל כבנו של האב (וכך לתת לו אזרחות ישראלית), יידרש פסק דין אבהות הקובע שהאב הישראלי הוא אכן האב.

לא די בהצהרת האב או ברישום מקומי בחו"ל; רשויות ישראל מחמירות ודורשות אסמכתא משפטית ישראלית, במיוחד מחשש לזיופים או התחזות. ואכן, אחת העילות הנפוצות להגשת תביעת אבהות היא לבקשת משרד הפנים או הקונסוליה הישראלית בחו"ל – הורים פונים לבית המשפט כדי לקבל פסק דין שיאפשר לילד לקבל ת"ז/דרכון.

בפועל, המסלול הוא: הגשת תביעת אבהות, ביצוע בדיקת DNA (לעיתים דרך נוהל חו"ל שתואר לעיל), קבלת פסק דין, ואז פנייה למשרד הפנים לרישום הילד כאזרח והנפקת מסמכי מעמד. אחרי הכרזת האבהות, הילד יקבל אזרחות ישראלית באופן רשמי, ויוכל להיכנס לישראל כחוק ולקבל זכויות של תושב ואזרח.

תביעת אבהות בהקשר של הגירה רלוונטית גם לתרחישים נוספים: למשל, כאשר בני זוג מעורבים (אם ישראלית ואב זר) מבקשים ליישב בישראל, משרד הפנים עשוי לדרוש פסק דין אבהות כדי לרשום את האב הזר כאב הילד בתעודת הלידה הישראלית.

דוגמה נוספת: קטין זר שנמצא בישראל וטוען (או נטען בשמו) שאביו אזרח ישראלי – יידרש לעבור הליך הוכחת אבהות כדי לקבל מעמד. במצב כזה, הקטין (באמצעות אימו או אפוטרופוס) יגיש תביעת אבהות נגד האב הישראלי הנטען. אם האב לא משתף פעולה, ייתכן צורך באבהות אזרחית על בסיס ראיות חלופיות, כדי שלא למנוע מהקטין מעמד בזכות ייחוסו המשפחתי.

חשוב להדגיש: בתי המשפט מודעים לכך שתוצאת תביעת האבהות משפיעה על מעמדו האזרחי של הילד, אך הם יקפידו בראש ובראשונה על בירור האמת וטובת הקטין. לא "יחלקו" פסקי דין של אבהות רק כדי לאפשר הגירה – צריכה להיות תשתית ראייתית או מדעית לכך שהאב הוא אכן ההורה הביולוגי.

לסיכום:

תביעת אבהות היא הליך משפטי משמעותי בעל השלכות נרחבות על חיי הילד וההורים, הן בהיבטים אישיים והן משפטיים. היא יוצרת בסיס חוקי ברור לזכויות ולחובות ההוריות, משפיעה על מעמדו האזרחי של הילד, ובמקרים רבים אף מהווה שלב הכרחי בדרך להסדרת אזרחות והגירה לישראל.

בין אם ההכרעה מתבצעת באמצעות בדיקת DNA ישירה ובין אם על סמך ראיות נסיבתיות בתביעת "אבהות אזרחית", עיקרון העל הוא תמיד טובת הילד ושמירה על זכויותיו.

לכן, מומלץ לפנות לליווי משפטי מקצועי, שיסייע בניהול ההליך בצורה אחראית, רגישה ויעילה, תוך התחשבות בכל הנסיבות הייחודיות של כל מקרה.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך