שהייה של נתינים ממדינות זרות בישראל יכולה להיעשות על פי אשרת שהייה. ישנן אשרות שהייה רבות, כאשר חלקן מתייחסות לביקורים ארעים (דהיינו אשרות תייר), וישנן אשרות לשהייה זמנית בישראל, שהן כפועל יוצא, אשרות המקנות למחזיק בהן זכות לשהות בישראל תקופה ארוכה יותר, אלו אשרות לתושבות זמנית, אשרות אלו הן בדרגה הגבוהה אומנם מאשרת "תייר" אך נמוכה מהמעמד הנכסף של אזרחות ישראלית ותושבות קבע בישראל. אז מהי למעשה תושבות זמנית/ תושבות ארעית בישראל? אילו אשרות לתושבות זמנית בישראל קיימות? על כך, במדריך שלהלן.
כניסה לישראל:
האפשרות להיכנס לישראל היא מוגבלת היות והיא יכולה להיעשות רק על פי חוק. אותו חוק נקרא חוק הכניסה לישראל, התש"יב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). חוק הכניסה לישראל קובע כי כניסה לישראל יכולה להיעשות בשתי דרכים, קרי: או באמצעות אשרת עולה (ועל כך נסביר בהמשך) או באמצעות אשרת כניסה לישראל. כך קובע סעיף 1: "(א) מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה. (ב) מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". חוק הכניסה לישראל מקנה לשר הפנים את הסכמות להעניק אשרות שהייה, וכן גם להאריך רישיונות לשהייה בישראל.
יתר על כן, חוק הכניסה לישראל, קובע בסעיף 2 מהן אשרות השהייה אותן רשאי שר הפנים להעניק, אלו האשרות: "(1) אשרה ורישיון לישיבת מעבר – עד לחמישה ימים; (2) אשרה ורישיון לישיבת ביקור – עד לשלושה חדשים; (3) אשרה ורישיון לישיבת ארעי – עד לשלוש שנים; (4) אשרה ורישיון לישיבת קבע; (5) רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה. (ב) אשרה ורישיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור יכול שיינתנו לקבוצת בני-אדם בצוותא".
סעיף 3 לחוק הכניסה לישראל, מקנה לשר הפנים את הסמכות להאריך אשרות שהייה. לאמור: השר רשאי להעניק רישיון מעבר לתקופה של עד 10 ימים, וכן הוא רשאי להאריך אשרת ביקור, לתקופה כוללת של שנתיים. השר גם רשאי להאריך אשרת ישיבה ארעית בישראל לתקופה דומה (שנתיים). חוק הכניסה לישראל גם קובע כי השר רשאי להחליף אשרות שהייה במקרים מסוימים.[1] כמו כן, קובע החוק שהשר רשאי להטיל הגבלות או הפקדת ערובה לשם יציאה מישראל כלפי נתין של מדינה זרה.[2] בנוסף, רשאי השר גם לבטל אשרות שהייה.[3]
מכאן, שכל אדם שמגיע לישראל צריך למעשה לקבל "אשרה". עם זאת ישנן מדינות שבהן על מבקש הכניסה לארץ לקבל אשרה כבר במדינת המוצא, באמצעות פניה לשגרירות הישראלית הרלוונטית. מנגד, ישנן מדינות שאין צורך בכך, אלא שכבר בעת הכניסה לישראל אפשר לקבל "ויזה" קרי: אשרת שהייה בארץ, בהתאם לסוגים הקיימים שיפורטו בהמשך המאמר. המדינות שבהן יש צורך בוויזה קבועות בתקנות הנקראות "תקנות הכניסה לישראל, תשל"ד- 1974 (להלן: "תקנות הכניסה לישראל").
אגב, בשולי הדברים נעיר כי כניסה לישראל שלא כחוק, או שהייה בישראל ללא אשרת שהייה בהתאם לחוק הכניסה לישראל, היא עבירה פלילית.[4] כמו כן, מכל המבואר בחלק זה, אפשר לקבוע את נקודת המוצא, והיא שמדינה ישראל ככל מדינה שומרת על גבולותיה, ושהייה בה מצריכה אישור כחוק. כך יפים הדברים: "מדינת ישראל מנסה להתמודד – ורשאית היא להתמודד – עם הגירה בלתי-חוקית לתחומיה, ובוודאי ראויה היא כי תוכר זכותה ללחום באנשים ובגופים המנצלים את מגבלות מנגנוני-האכיפה לשהייה ולהמשך שהיה בלתי-חוקית בישראל".[5]
אשרות תייר:
אשרות תייר, הן למעשה אשרות שנועדו לאפשר למבקשן "לבקר בישראל", לכן כל אשרות התייר השונות הקיימות נקראות אשרת "ב" או "\B", קרי: אשרת ביקור. אשרות תייר מוגבלות לזמן קצר יותר, בוודאי בהשוואה לאשרות לתושבות ארעית בישראל, כפי שיוסבר בחלק הבא במאמר.
ישנן מספר אשרות תיירים, והן מוסדרות בתקנות הכניסה לישראל. האשרה הראשונה קבועה בתקנה 5, והיא אשרת ב\1. אשרה זו היא אשרה לעבודה זמנית בישראל, אותה יכול להגיש מעסיק ישראלי פוטנציאלי, וכן גם העובד הפוטנציאלי.
אשרת ביקור נוספת, נקראת אשרת ב\2 (אשרת "תייר") שהיא שכיחה יותר, היא קבועה בתקנה 5(ב) לתקנות. זו אשרה שניתנת למי שמבקש להיכנס לישראל למטרות ביקור או מטרות אותן ניתן לכנות "כלליות". ישנה אשרה הנקראת ב\3 שגם היא אשרת תייר, אך מסויגת יותר, ומתמקדת במקרים שבהם אדם רוצה להיכנס למטרות לא ברורות, או שמא נאמר גם כן "כלליות" אשר כזו יכולה להיות מוגבלת לחודש בלבד.
ישנה גם אשרת תייר שנקרא ב\4 והיא מתמקדת באנשים שרוצים להתנדב בישראל, כמו למשל אנשים שמגיעים להתנדב בקיבוצים, או בעמותות וכיו"ב. גם זו אשרה אותה יכול המבקש להעסיק מתנדב להגיש או המתנדב עצמו.
כיום ישנה גם אשרת תייר הנקראת "אשרת משקיע" דהיינו ב\5 והיא ניתנת במקרים שבהם מדובר ביזמים או בעלי הון המבקשים להשקיע כספים בישראל.[6] כאשר מדובר באשרת משקיע, האחרון רשאי לקבל גם אשרת ב\53 לילדיו ו- ב\52 לאשתו או בת זוגו כדי שאלו יוכלו להתלוות אליו בעת שהותו בישראל. כמו כן, קיימת גם אשרה הנקראת ב\51 שניתנת "לעובדים חיוניים", לדוגמא עובדים שמגיעים לתקופה מסוימת לעבוד בחברה ישראלית או במיזם מסוים.
עד כה עסקנו באשרות ביקור, אין מדובר באשרות המעניקות לתושב זכות לתושבות זמנית, אלא לביקור כפשוטו. ישנן כאמור אשרות ארוכות יותר, וישנן אשרות קצרות יותר. הסמכות בכל הנוגע למתן אשרות היא כפי שהוסבר מעלה, מוקנית לשר הפנים.
עלייה לישראל:
כאמור, כניסה לישראל יכולה להיעשות מכוח אשרת עולה או מכוח אשרת שהייה. אשרת עולה ניתנת למי שזכאי לעלות לישראל, מי זכאי לעלות ארצה? יהודים בהתאם לחוק השבות, התש"י- 1950 (להלן: "חוק השבות"). בחלק הבא נסקור את סוגי האשרות הזמניות, אך כבר בשלב הזה, נסביר מהי האשרה הזמנית הראשונה ואולי החשובה ביותר.
ראשית, כל יהודי בהתאם לחוק השבות זכאי לעלות ארצה,[7] כאשר "יהודי" לפי חוק השבות מוגדר בתור "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".[8] חוק השבות הוא אולי החוק החשוב ביותר הקיים בספר החוקים הישראלי, מדובר בחוק שלמעשה מבסס את הריבונות של העם היהודי במולדתו. עם זאת, חוק השבות הוא לא בלתי מוגבל, שכן לשר הפנים הסמכות לא לתת אשרת עולה למי שמבקש לעלות לישראל, במקרים שבהם קיים חשש שהעולה עשוי לפגוע בביטחון המדינה, הציבור, או אם קיים חשש שמא הוא יפעל נגד העם היהודי.[9]
יתר על כן, עליה לישראל מוקנית גם לבני משפחה של "יהודי" על פי חוק השבות, וזאת בהתאם לסעיף 4א לחוק השבות. הכוונה היא לבן או בת זוג, ילדים והורים. אין ספק שסעיף זה מגשים ביתר שאת את תכליתו של חוק השבות, כפי שקבע בית המשפט העליון: "הוראת סעיף 4א לחוק השבות נועדה אפוא להוות כלי–עזר להגשמת תכליתו העיקרית של חוק השבות; לא אך שכל יהודי באשר הוא יהא זכאי לעלות לישראל, אלא שיהודים אכן יעלו לישראל; לעודד יהודים החיים מחוץ לישראל ולאפשר להם ככל הניתן לעלות לישראל. והגם שהחוק ביקש להרחיב את מעגל הזכאים לשבות אף למי שאינם יהודים, לא באה הרחבה זו לָעולם אלא כדי לאפשר ליהודים לעלות ארצה. אכן כן: סעיף 4א מייחס חשיבות גם לקשר שקשרו אותם בני משפחה עם העם היהודי – לא אך עם אותו יהודי המבקש לעלות".[10]
מי שכן זכאי לעלות ארצה, אמור לקבל תעודת עולה. בנוסף, עולה לישראל מכוח השבות שטרם החליט סופית כי הוא מעוניין לחיות במדינת ישראל, יכול לקבל אשרה לשהייה זמנית הנקראת אשרת "א\1".[11] תקנה 6 לתקנות הכניסה לישראל קובעת כי מי שזכאי לעלות לישראל, ולמעשה מעוניין לבחון תנאים להשתקעות בארץ, יכול להגיש בקשה לקבלת רישיון לישיבה ארעית. רישיון כגון זה, מוגבל לסך כולל של 5 שנים. יבואר כי מי שזכאי לאשרת א\1 זכאי לעבוד גם בישראל, בניגוד לאשרות תייר או אשרות זמניות נוספות שיוזכרו בהמשך. עוד יש לציין, כי לא פעם אנשים מגיעים ארצה כתיירים, אך הם עדיין זכאים לעלות ארצה מכוח חוק השבות. במקרים כאלו הם זכאים גם בעת שהותם בארץ להגיש בקשה להחלפת אשרת השהייה לאשרת א\1, ואף קיים נוהל מיוחד לשם כך, הנקרא: "נוהל הטיפול בבקשה לשינוי מעמד מתייר לעולה".
תושבות זמנית – סוגי האשרות לתושב ארעי:
כאמור, אשרת התושבות הזמנית החשובה ביותר ואולי גם הנכספת ביותר היא אשרת א\1, קרי: אשרת עולה זמני כפי שהוסבר מעלה. ברם, ישנן עוד מספר אשרות חשובות שיש להכיר, כפי שיוסבר להלן. עם זאת, הערה מקדימה, קיים הבדל מהותי בין אשרות לשהייה זמנית לבין אשרות תייר, האחרונה היא אשרה שמראש היא קצובה, האשרה לתושבות זמנית היא אשרה שמעניקה זכויות רבות יותר למחזיק בה, והיא אשרה שלא ניתנת בנקל.
תקנה 6 כאמור לתקנות הכניסה לישראל מסדירה גם היא את ענייני התושבות הזמנית, את אופן הגשת הבקשות, ואת ההגבלות הקיימות ככל שקיימות. לשם קבלת אשרת תושבות זמנית מכל סוג, יש לשאת בתשלום אגרה בהתאם לתקנות הכניסה לישראל, גובה האגרות בהתאם לכל סוג של אשרה, מצויות בתוספת הראשונה לתקנות כאמור. אלו סוגי האשרות:
אשרת לימודים:
תקנה 6(ב) לתקנות הכניסה לישראל קובעת כי אדם המבקש להגיע לישראל למטרת לימודים, רשאי לעשות כן באמצעות הגשת בקשה. עליו להמציא בין היתר אישור ממוסד הלימודים לפיו הוא עתיד ללמוד בו, וכן ראיות לכך שהמבקש עתיד לשהות בישראל כסטודנט ולא למטרות קבע. בנוסף, עוד מהותית שרלוונטית לתלמידים, היא צורך גם להוכיח שיש לסטודנט אפשרויות כלכליות לממן את לימודיו בישראל, כך קובעת תקנה 6(ב)(2). נעיר גם כי אשרת סטודנט נקראת אשרת "א\2", וכן שבקשה לקבלת אשרה יכולה להיות מוגשת ע"י מוסד הלימודים או ע"י הסטודנט עצמו.
בישראל לא מעט סטודנטים זרים מכל העולם, לכן כמו בכל מדינה מודרנית קיימת אשרה מיוחדות בנושא, מה גם שקיים אינטרס לעודד משלחות של סטודנטים מכל העולם לשם מחקר ופיתוח. יתרה מכך, יש לציין כי מי שמגיע ארצה תחת אשרת סטודנט לא רשאי לעבוד בישראל, אלא בהתאם לקבלת היתר משר הפנים, וזאת בהתאם לתקנה 13 לתקנות הכניסה לישראל. עם זאת, מי שיש לו אשרת א\2 יוכל לעבוד בישראל גם ללא היתר משר הפנים, במקרים בהם הוכיח כי הוא זכאי לתעודת עולה מכוח חוק השבות, או כאשר מדובר במשרה החלקית וכן כאשר לא יהיה בעובדתו כדי לפגוע בתקינות לימודיו. יתרה מכך, גם אם התנאים הנוגעים לזכותו של בעל האשרה לעלות לישראל אינם מתקיימים, עדיין הוא יהיה זכאי לעבוד בישראל ככל שמדובר בסטודנט הלומד באוניברסיטה או מכללה מוכרת, וכאשר העבודה היא בתחום התרגול במוסד הלימודים, וכן ככל שמדובר במשרה חלקית.[12]
אשרת כהן דת:
בהתאם לתקנה 6(ג) לתקנות הכניסה לישראל, גם איש דת שמגיע לישראל על מנת ליטול חלק במיזם דתי, או לעבוד במוסד דתי, רשאי לקבל אשרה לתושבות זמנית מסוג א\3. התקנה קובעת כי המוסד הדתי הוא שאחראי לקבלת אשרת הכניסה, ומתפקידו גם לדאוג לכך שאיש הדת יעזוב את הארץ עם סיום מילוי תפקידו או ייעודו. באשר לאישור עבודה, כהן דת איננו רשאי לעבוד בישראל.
אשרה של קרוב משפחה:
גם קרובי משפחה של סטודנט הלומד בישראל מכוח אשרת א\2 או של כהן דת, יכולים להיכנס ארצה ולשהות בה מכוח היותם קרובי משפחה. תקנה 6(ד) לתקנות הכניסה לישראל קובעת ומגדירה כי בן משפחה של סטודנט או כהן דת הוא ילדיו או בן או בת זוגו. מי שזכאי לקבלת אשרת תושבות זמנית מכוח קרבה משפחתית בהתאם לאמור, יקבל אשרה מסוג א\4, לאשרה זו קוראים "אשרת קרוב משפחה".
מי שמחזיק באשרת תושבות זמנית מסוג א\4 לא זכאי לעבוד בישראל, אלא במקרה שבו שר הפנים מעניק לו היתר מיוחד לכך, או אם הוא זכאי לעלות ארצה מכוח חוק השבות.[13] באופן טבעי קרובי משפחה מגיעים על מנת להיות קרובים למשפחתם, כהני דת או סטודנטים מראש מגיעים ארצה לתקופות מוגבלות (אם כי בעניינם של סטודנטים התקופות הללו ארוכות יותר לרוב), לכן קיימת מניעה באופן טבעי לאפשר לתושבים זמניים המחזיקים באשרת א\4 לעבוד בישראל.
רישיון לישיבת ארעית / תושב זמני – כללי – אשרה א5:
ככל שלא מדובר בכהן דת, או סטודנט או קרוב משפחה, או אדם הזכאי לעלות ארצה מכוח חוק השבות, ובהתאם לאמור בתקנות הכניסה לישראל, עדיין קיימת אפשרות לקבל מעמד של תושבות זמנית מכוח אשרה "כללית" הנקראת א\5. סעיף 6(ה) לתקנות הכניסה לישראל קובע כדלקמן בנושא: "הרוצה לשהות בישראל על פי רשיון לישיבת ארעי, למטרה שאיננה נמנית על המטרות האמורות בתקנות משנה (א) עד (ד), רשאי להגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ארעי מסוג א/5 (ארעי כללי)". רישיון ישיבה זמנית מסוג 5\5 הוא רישיון מהותי יותר, שכן הוא ניתן לרוב לאנשים הנמצאים בשלבים של הסדרת מעמד. כמו לדוגמא: בן זוג של אזרח ישראלי או מי שנשוי לאזרח או אזרחית ישראלית ועתה הוא מבקש להסדיר את מעמדו בהתאם לנוהל של משרד הפנים בנושא (קיים נוהל גם כלפי ידועים בציבור וגם בנוגע לבני זוג נשואים),[14] ילדים של בני זוג במקרים כאלו, וכן גם אנשים שמחכים להסדרת מעמד מסיבות הומניטריות (כמו לדוגמא מחלות או רצון להתאחד עם קרוב משפחה המצוי במצב בריאותי קשה ועוד ערב רב של סיבות). אשרה מסוג א\5 מעניקה למחזיק בה זכויות מכוח הביטוח הלאומי, וגם ביטוח בריאות כפי שזכאים אזרחי ישראל.
פקיעת אשרת התושבות הזמנית:
אשרת המעמד לתושבות זמנית בישראל פוקעת בהתאם לתקנה 11 לתקנות הכניסה לישראל. בין הסיבות: פקיעת התוקף של האשרה, יציאה מהארץ, התקיימותו של תנאי שנקבע מראש באשרת השהייה, ועוד.
לסיכום:
הסדרת מעמד במדינת ישראל היא בוודאי לא נושא פשוט. עם זאת, גם בתחום ההגירה ניתן תמיד ליישם ביקורת שיפוטית, ולשם כך חשוב מאוד להיעזר בשירותיו של מומחה העוסק בתחום ההגירה לישראל. בכל הנוגע להסדרת מעמד תושבות בישראל, דהיינו – תושבות זמנית, הרי שמדובר בתהליכים שלא מסתיימים באחת, אלא בתהליכים ארוכים ומורכבים, המצריכים סבלנות, ורצון רב.
[1]סעיף 4 לחוק הכניסה לישראל.
[2] סעיף 6 לחוק הכניסה לישראל.
[3] סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל.
[4] סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל.
[5] בג"ץ 97\3648 סטמקה נ' מ"י, (פורסם בנבו), בפסקה 52.
[6] תקנה 5ב לתקנות הכניסה לישראל.
[7] סעיף 1 לחוק השבות.
[8] סעיף 4ב לחוק השבות.
[9] סעיף 2(ב) לחוק השבות.
[10] בג"ץ 8030/03 סמוילוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(6) 115, בפסקה 9.
[11] בג"ץ 5067/02 תומר נמוק גולייב נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו).
[12] תקנה 13(ג)(3) לתקנות הכניסה לישראל.
[13] תקנה 13(ג)(1) לתקנות הכניסה לישראל.
[14] לדוגמא: עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן, פ"ד סא(1) 211.