כאשר בני זוג רוצים לסיים את מערכת היחסים ביניהם, עליהם לרוב להתגרש, כאשר בישראל הגירושין נעשים (לרוב) באמצעות תביעה לבית הדין הרבני או בית דין דתי רלוונטי (בהתאם לדתם של בני הזוג).

אך כיצד בני זוג שנישאו במדינה זרה, יכולים להתגרש בישראל, אם אחד מהם הוא לא יהודי, כלומר גירושין בין יהודי ולא יהודי? או אם מדובר בשני בני זוג בני דתות שונות (כל אחד)? לשם כך קיים הליך הנקרא "התרת נישואין".

מהו אותו הליך? כיצד מנהלים הליך של התרת נישואין? ובכלל זה, כיצד מוסדרים דיני הנישואין והגירושין בישראל? וכיצד האופן בו הם מוסדרים הביא בכלל להליך התרת נישואין?. על כל אלה להלן.

דיני נישואין וגירושין בישראל:

גירושין ונישואין בישראל נערכים לפי הדין הדתי-אישי החל על בני הזוג, ולפיכך אין במדינה הפרדה בין דת למדינה בעניינים אלו. מקור הסדר זה בתקופת המנדט הבריטי, אז הוחל בארץ "דבר המלך במועצתו", שקבע כי סמכות השיפוט בענייני אישות נתונה לבתי הדין של העדות הדתיות – יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. הסדר זה נמשך גם לאחר הקמת המדינה.

בשנת 1953 הורחבה המסגרת הזו עם חקיקת חוק בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, הקובע כי נישואין וגירושין בין יהודים אזרחי ישראל ייערכו בהתאם לדין הדתי – ההלכה היהודית.

ומה באשר לאזרחים ישראלים שאינם יהודים?

בעניינם, הדין זהה, שכן דבר המלך במועצתו שהוזכר לעיל, קיים עד היום הזה. לכן, בישראל ישנם גם בתי דין שרעים, שתפקידם לעסוק בגירושין ונישואין בין אזרחים ישראלים מוסלמים. כמו כן, ישנם בהתאמה גם בתי דין של בני הדת הנוצרית, ובתי דין של בני העדה (והדת) הדרוזית.

מכאן, שנקודת המוצא היא אזרחים ישראלים יכולים להינשא רק מכוח הדין הדתי שחל עליהם, ובני דתות שונות אינם יכולים להינשא בישראל (לכאורה). יתרה מכך, הדינים הדתיים בכל דת, מטילים איסורי חיתון במקרים שונים בהתאם להלכות הדתיות הרלוונטיות בכל דת ודת. אנו נתמקד אפוא בדת היהודית.

כאמור, גם מכוח הדין הדתי יהודי, חלים איסורים בכל הנוגע לנישואין וגירושין. ודוק: על פי ההלכה היהודית אדם שמוגדר בתור "כהן" איננו יכול לשאת אישה גרושה. יתר על כן, ממזרים אסורים בחיתון, וכן כאמור גם נישואי תערובת לא יכולים להתקיים בישראל, שכן ההלכה היהודית אינה מכירה בנישואין בין יהודי ללא יהודי, דוגמא נוספת היא נישואין בין חד מיניים שגם הם בוודאי לא מוכרים לפי הדין הדתי (אף אחד מהדינים הדתיים המוזכרים לעיל).

נעיר רק למען ספק, שאין בכל מה שהוסבר עד כה, כדי לגרוע מהזכות העומדת לכל אזרח ישראל לחיות עם בן או בת זוגו ולקיים חיי זוגיות מבלי להינשא  – כידועים בציבור למשל).

האיסור על נישואי תערובת למשל, הוא איסור דתי, דהיינו הדין הדתי לא מכיר בכך, ולכן אין היתכנות להינשא במקרים כאלו, אך אין כל איסור על זוגיות כמובן, מבחינה אזרחית במדינת ישראל.

נישואין אזרחיים בישראל:

הסברנו כי נישואין וגירושין בין יהודים ובכלל זה אזרחים ישראלים, יכולים להיערך מכוח הדין הדתי בלבד. דהיינו, מכל מה שהוסבר עד כה נובע כי בישראל אין אפשרות להינשא בנישואין אזרחיים, אך האומנם כך? התשובה היא בחיוב מצד אחד, אך גם בשלילה מצד שני, ננמק:

לכאורה, בישראל אין אפשרות להינשא בנישואין אזרחיים, שהרי נישואין וגירושין ייערכו רק על פי הדין הדתי אישי,[1] ברם, ישנה אפשרות להינשא בישראל בנישואין אזרחיים, אך נישואין אלו לא ייערכו במדינת ישראל אלא במדינה זרה.

בית המשפט העליון פסק בעבר כי בני זוג שנישאו במדינה זרה, ונישואיהם במדינה הזרה מוכרים בהתאם לדיניה, יוכלו להירשם בישראל במרשם האוכלוסין כנישואין לכל דבר ועניין.

יתר על כן, פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי רישום זוגות נשואים בנסיבות כאלו, יחול גם על בני זוג חד מיניים. כיום, לא מעט בני זוג ישראלים- יהודים ולא יהודים, נישאים במדינות זרות, כמו כן לא מעט בני זוג שאינם יכולים להינשא בישראל פועלים כך גם כן (לדוגמא: זוגות מעורבים, או זוגות חסרי דת ועוד).

לא מעט בני זוג נישאים במדינות זרות גם מטעמים אידאולוגיים, שכן רבים אינם מעוניינים להינשא לפי הדין הדתי. כך שנישואין אזרחיים כן מותרים בישראל, אך רק במתכונת המתוארת, כפי שגם תיאר בית המשפט העליון:

"תוקף של נישואין שערכו בני זוג יהודים מחוץ לישראל, אפילו היו שני בני הזוג אותה שעה תושבי הארץ ואזרחיה, יקבע תוך התחשבות בכללי ברירת הדין המקובלים בישראל. על פיהם, הנישואין תקפים מבחינת הצורה (הדין הזר) ועל פי המהות (המשפט העברי), ועל כן הם נישואין תקפים (הן מבחינת ההיבט החיצוני והן מבחינת ההיבט הפנימי) בישראל. תוצאה זו מתבקשת גם על רקע מציאות החיים בישראל. אלפי יהודים, אזרחי המדינה ותושביה, מבקשים לממש את נישואיהם בדרך של נישואין אזרחיים המתבצעים מחוץ לישראל. זו תופעה חברתית שהמשפט צריך להתחשב עמה".[2]

גירושין מנישואין אזרחיים – התרת נישואין:

נישואין אזרחיים, במתכונת המתוארת, אינם נקיים מקשיים. לאמור, בניגוד למה שרבים חושבים, בני זוג המבקשים להתגרש לאחר שנישאו במדינה זרה, יצטרכו לעשות כן בישראל. לא זו בלבד, אלא שהם יצטרכו להתגרש על פי הדין הדתי שחל עליהם. דהיינו, אם בני זוג יהודים, שכשרים להינשא בארץ מכוח הדין הדתי- אישי מעוניינים להתגרש לאחר שנישאו במדינה זרה, יהיה עליהם לעשות את המסלול הרגיל. קרי: הגשת תביעה לבית הדין הרבני.

הטעם לכך, הוא פשוט, שכן בישראל כאמור, נישואין וגירושין נערכים רק על פי הדין הדתי- אישי. כך שגם אם הנישואין האזרחיים הוכרו בישראל, עדיין הגירושין בארץ, צריכים להיערך מכוח הדין האישי, שהרי זו הסמכות הבלעדית שמוקנית לבתי הדין הדתיים.

מנגד, מה קורה במקרה שבו בני הזוג נישאו במדינה זרה היות והם אינם יכולים להינשא בישראל? במקרה כזה, הרי שאין תוקף לנישואין שלהם בארץ, משום שהדין הדתי-אישי כלל לא מכיר בעצם הנישואין.

לדוגמא: נישואין בין יהודי לנוצרייה, או בין מוסלמי ליהודייה, אינם מוכרים על פי הדין המוסלמי או הנוצרי או היהודי. כך שאין לבני הזוג אפשרות להתגרש בארץ, משום שהם בעצם לא נשואים לכאורה- לפי הדין הדתי.

במקרה כזה, יש לפנות להליך הנקרא "התרת נישואין", וזאת מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק התרת נישואין").

כאמור, נישואין וגירושין בישראל נשפטים ע"י בתי הדין הדתיים. אך בתחום דיני המשפחה ישנה ערכאה משפטית נוספת, אזרחית הנקראת "בית המשפט לענייני משפחה".[3] לבית משפט זה, הסמכות לדון בכל עניין משפחתי, למעט "ענייני נישואין וגירושין".

מכאן, שבענייני התרת נישואין אין לכאורה לבית הדין סמכות, משום שמראש מדובר בבני זוג שאינם יהודים או כאלו שאינם מוכרים כיהודים (או בני דתות שונות) על פי הדין הדתי.

ולכן, הסמכות לדון בענייני התרת נישואין מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה. כך גם סעיף 1 לחוק התרת נישואין קובע:

"עניני התרת נישואין שאינם בשיפוטו הייחודי של בית דין דתי יהיו בשיפוטו של בית משפט לענייני משפחה (בחוק זה – בית המשפט) אלא אם כן על פי הוראות חוק זה נתונה סמכות השיפוט לבית דין דתי".

התרת נישואין בהסכמה: מתי, איך ולמה זה עדיף

כאשר שני בני הזוג מסכימים על עצם פירוק הקשר, ואין ביניהם מחלוקת עקרונית לגבי עצם ההיפרדות — הליך התרת נישואין בהסכמה הופך לאופציה לא רק ישימה, אלא לעיתים גם מתבקשת. 

מדובר בהליך משפטי שמטרתו להפסיק את תוקף הנישואין במדינת ישראל, כאשר אין לבית דין דתי סמכות לדון בגירושין (למשל כשמדובר בבני זוג בני דתות שונות, או כשאחד מהם חסר דת), ובו זמנית מתקיימת הסכמה הדדית בין הצדדים לסיום הקשר.

מתי אפשר לפנות להתרת נישואין בהסכמה?

התרת נישואין בהסכמה אפשרית כאשר שני התנאים הבאים מתקיימים:

(1) הנישואין עצמם לא נערכו במסגרת הדין הדתי החל בישראל, כלומר מדובר לרוב בנישואין אזרחיים שנערכו בחו"ל, של בני זוג שאינם משתייכים לאותה דת, או שלפחות אחד מהם אינו נמנה עם אחת מארבע הדתות המוכרות (יהדות, אסלאם, נצרות, דרוזיות).

 

(2) קיימת הסכמה מלאה של שני הצדדים להתרת הקשר, ללא צורך בדיון בשאלת עצם הגירושין.

 

במילים אחרות: כאשר בני זוג מעורבים או חסרי דת נישאו במדינה זרה (למשל בקפריסין או בקנדה), ושניהם מעוניינים כעת להיפרד, אין צורך להיאבק משפטית. מספיק להגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה משותפת — ובתנאים מסוימים ההליך יסתיים תוך זמן קצר.

מהם השלבים בהליך התרת נישואין בהסכמה?

הגשת בקשה משותפת לבית המשפט לענייני משפחה, לרוב בליווי עורך דין אחד משותף. הבקשה תכלול:

-טופס בקשה להתרת נישואין

-תצהיר של שני הצדדים המציין את הסכמתם לפרידה

-עותק מתורגם ונוטריוני של תעודת הנישואין

-תמציות רישום ממשרד הפנים עם סטטוס אישי ופרטי דת

-תצהיר של צד שלישי במידה ואחד מבני הזוג מוגדר כחסר דת (לפי נוהל משרד הפנים)

 

בדיקה של סמכות השיפוט:

אם אחד מבני הזוג משתייך לדת מוכרת, על סגן נשיא בית המשפט לפנות לראש בית הדין הדתי הרלוונטי (למשל, בית הדין הרבני, השרעי, או הכנסייתי), כדי לוודא שבית הדין הדתי לא תובע סמכות.

ככל שבית הדין לא משיב תוך 3 חודשים, או משיב שאין לו סמכות, ממשיך ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.

דיון קצר וסופי בפני שופט:

במקרים רבים, לא נדרש כל דיון פרונטלי – בית המשפט מסתפק במסמכים. כאשר הכול תקין, יינתן פסק דין להתרת נישואין והצדדים יקבלו אישור פורמלי.

עדכון הסטטוס האישי במרשם האוכלוסין:

עם קבלת פסק הדין, על הצדדים לגשת למשרד הפנים לצורך עדכון המעמד ל"גרוש/ה". ניתן גם להנפיק במקום ספח חדש לתעודת זהות עם הסטטוס המעודכן.

 

מה היתרונות של התרת נישואין בהסכמה?

הליך התרת נישואין בהסכמה מתאפיין בפשטות יחסית, שכן אין דרישה להוכחת עילה, לצירוף ראיות או לניהול הליך הוכחות פורמלי. במקרים מסוימים, ההליך עשוי להסתיים בתוך מספר שבועות בלבד, בניגוד למקרים של מחלוקות או התנגדות, שבהם נדרשים חודשים ארוכים ולעיתים אף יותר.

גם מבחינה כלכלית מדובר בהליך חסכוני יותר: ניתן להסתפק בייצוג של עורך דין אחד עבור שני הצדדים, וההליך כרוך בתשלום אגרה בסיסית בלבד, לצד הגשת מסמכים חיוניים. מעבר לכך, עצם ההסכמה מאפשרת להפחית מתחים ולקדם סיום קשר זוגי מתוך כבוד הדדי וללא התכתשויות מיותרות.

כאשר ההסכמה חלה גם על סוגיות נלוות כדוגמת משמורת קטינים, מזונות או חלוקת רכוש, ניתן לשלב את ההסדרים במסגרת תובענה אחת ולהביאם לאישור בית המשפט במעמד אחד.

הערה חשובה על מעורבות הדת בהליך

גם בהתרת נישואין בהסכמה, אם אחד מבני הזוג משתייך לדת מוכרת – החוק מחייב את בית המשפט לענייני משפחה לבדוק עם בית הדין הרלוונטי אם יש לו סמכות. 

מדובר בבדיקה פרוצדורלית בלבד ברוב המקרים, אך לעיתים עלולה להתעורר התנגדות עקרונית מצד ערכאה דתית (למשל: בית הדין הרבני לא מכיר בתוקף של נישואין מעורבים). במקרים אלו, ככל שלא תתגבש עמדת סמכות, פסק הדין יינתן בסופו של דבר על ידי בית המשפט לענייני משפחה בלבד.

ומתי הסכמה אינה מספיקה?

במקרים בהם קיימת הסכמה עקרונית על הפרידה אך קיימת מחלוקת על תנאיה (ממון, ילדים וכו'), ניתן להגיש בקשה משותפת להתרת נישואין ולצרף הסכם נלווה שמסדיר את יתר העניינים. בית המשפט יאשר את ההתרה, ויאשר את ההסכם – בתנאי שהוא עומד בדרישות הדין ואינו מקפח צד.

לעומת זאת, כאשר אין הסכמה כלל – יש לפנות להליך אחר: תובענה להתרת נישואין במעמד צד אחד.

התרת נישואין במעמד צד אחד: מתי, איך וכל המשמעויות

לא כל מערכת יחסים מסתיימת בהסכמה. כאשר אחד מבני הזוג מבקש להתיר את קשר הנישואין, אך הצד השני מתנגד לכך או נמנע מלהגיב, לא ניתן להישאר במבוי סתום. הדין בישראל מאפשר להגיש תובענה להתרת נישואין במעמד צד אחד, אך מדובר בהליך משפטי שונה, מאתגר ומחייב ניהול מדויק, אסטרטגיה משפטית, והבנה עמוקה של המסגרת החוקית.

מתי נדרש הליך חד-צדדי?

תובענה להתרת נישואין במעמד צד אחד מוגשת במקרים בהם:

-אין הסכמה בין הצדדים על עצם הפירוד;
-בן הזוג מתנגד, מתעלם או מתחמק מהשתתפות בהליך;
-הקשר הזוגי נותק בפועל, אך לא פורק משפטית;
-לא ניתן לפנות לבית דין דתי, משום שלפחות אחד הצדדים אינו בן דת מוכרת, או שמדובר בזוגות מעורבים/חד-מיניים/חסרי דת.

במקרים אלה, הליך הגירושין הרגיל אינו רלוונטי — אין לבית הדין הדתי סמכות, ואין גם הסכמה משותפת המאפשרת פנייה מוסכמת לבית המשפט. כאן בדיוק נכנס המסלול החד-צדדי, והוא מחייב מוכנות, תכנון ואיסוף ראיות.

מסגרת משפטית: חוק התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט–1969

המסגרת המשפטית להליך זה נקבעת בעיקר על פי סעיפים 1 ו־2 לחוק התרת נישואין. סעיף 1 מבהיר שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בענייני התרת נישואין שאינם בשיפוטו הבלעדי של בית דין דתי. סעיף 2 מפרט את הזיקות שיש להוכיח כדי לבסס סמכות שיפוט בישראל — למשל:

מקום מושב המבקש או המשיב בישראל;

אזרחות ישראלית של אחד הצדדים;

מגורים קודמים בישראל;

מצב שבו לא ניתן להתגרש לפי כל דין במדינה אחרת.

במילים פשוטות, גם כאשר הצד שכנגד אינו אזרח ישראלי, ניתן לקיים הליך בישראל, ובלבד שמתקיימת אחת מהזיקות הקבועות בחוק.

הגשת תובענה להתרת נישואים חד-צדדית – שלב אחר שלב

**הגשת כתב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, הכולל:

פירוט מלא של פרטי בני הזוג;

נסיבות הנישואין (מועד, מקום, סוג הטקס);

תיאור המחלוקות או העדר ההסכמה;

עילות לפירוק הקשר – גם אם החוק אינו מחייב עילה, יש להציג רקע המצדיק את הפנייה לבית המשפט.

 

**צירוף מסמכים נלווים:

 

תעודת נישואין מקורית ומתורגמת עם אישור נוטריוני;

תצהיר של המבקש, מאומת ע"י עורך דין;

תמציות רישום ממשרד הפנים;

אסמכתאות דתיות/חוסר דת (כגון תעודת הטבלה, תצהיר מכר קרוב, תעודת המרה);

כל ראיה תומכת באשר למעמד הזוגיות והניתוק בפועל.

 

**פנייה לערכאה הדתית:

 

כאשר אחד מבני הזוג משתייך לדת מוכרת (יהדות, אסלאם, נצרות, דרוזיות), על בית המשפט לפנות לראש בית הדין הדתי המתאים ולבקש את עמדתו בשאלת הסמכות.

לבית הדין יש שלושה חודשים להשיב. ככל שלא התקבלה תשובה או שנקבע שאין סמכות לבית הדין, ההליך נמשך בבית המשפט האזרחי.

 

**ניהול הוכחות:

 

-אם לא הושגו הסכמות בין הצדדים, על המבקש להוכיח את זכותו להתרת הקשר.

-הליך ההוכחות כולל חקירות, עדויות, והבאת ראיות, ולעיתים גם מינוי מומחים (למשל: חוות דעת על הדין הזר במדינת עריכת הנישואין).

-יש להראות שאין מניעה הלכתית או משפטית להתרה, וכי הפירוד הוא בלתי נמנע.

 

**מתן פסק דין:

בתום הדיונים ייתן בית המשפט פסק דין פורמלי להתרת הנישואין.

האם נדרשת עילה ממשית לפירוק?

לכאורה, סעיף 5(ג) לחוק התרת נישואין קובע כי הסכמת בני הזוג היא עילה מספקת להתרת נישואין. אך כאשר אין הסכמה — החוק אינו דורש עילה קלאסית (כמו בגידה, עזיבה וכו'). בפועל, די בעובדה שהצדדים מנותקים בפועל, או שקיים נתק רגשי עמוק, כדי שבית המשפט ישתכנע בנחיצות ההתרה.

עם זאת, עורך הדין המייצג נדרש להציג טיעון משכנע, סדור ונתמך במסמכים, תוך הדיפת טענות פוטנציאליות של הצד שכנגד (למשל: טענות שלום בית, או הכחשת הנישואין).

מתי יש צורך בחוות דעת מומחה לדין זר?

כאשר הנישואין נערכו לפי דין זר (למשל: בטקס אזרחי באירופה), ובמדינת המקור קיימות עילות גירושין שונות, לעיתים יתבקש מומחה למשפט זר שיסביר מהי עילת הגירושין הרלוונטית לפי אותו הדין. חוות הדעת תוגש לבית המשפט הישראלי ותשמש מסד נתונים לצורך החלטה על התרת הקשר. מדובר בשלב קריטי הדורש עורך דין מנוסה בניהול תיקים בין־לאומיים.

כמה זמן ההליך לוקח?

הליך חד-צדדי להתרת נישואין עשוי להימשך בין מספר חודשים לשנה ואף מעבר לכך, בעיקר אם הצד שכנגד מתנגד, נמנע מלהגיב, נדרשות חוות דעת מומחים, או מתנהלים במקביל הליכים נוספים (רכוש, משמורת, מזונות). ככל שהתיק מורכב יותר, כך ההליך מתארך. 

לכן, תכנון מקדים הוא קריטי להצלחת ההליך, כמו גם סיוע של עורך דין שמכיר את הפסיקה הרלוונטית.

מה המשמעות של פסק הדין?

משמעותו של פסק הדין להתרת נישואין היא מעשית ומשפטית כאחד. ראשית, לאחר קבלתו ניתן לעדכן את הסטטוס האישי ברישומי משרד הפנים ולשנותו ל"גרוש/ה". שנית, נפסקת מערכת החובות והזכויות ההדדית הנובעת מהנישואין, לרבות זכויות ירושה אוטומטיות, שיתוף רכושי וחיובים בין-זוגיים. 

שני הצדדים נחשבים מעתה פנויים משפטית ויכולים להינשא מחדש, בישראל או במדינה אחרת. כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח זר המצוי בישראל בהליך מדורג להסדרת מעמדו, פסק הדין מאפשר להפסיק את ההליך, ולעדכן את הרשויות בנוגע לשינוי הסטטוס, לרבות ביטול אשרות שהות הנגזרות מהקשר הזוגי.

 

**יצוין, כי בעבר לפני שחוקק חוק התרת נישואין, היו צריכים בני הזוג להגיש בקשה לבית המשפט העליון, על מנת שזה ידון בשאלת הסמכות לדון בגירושין המתבקשים.[4] כיום, כאמור, קיים הליך ספציפי, וזאת מכוח חוק התרת נישואין.

כאשר מוגשת בקשה להתרת נישואין, ואחד מבני הזוג הוא יהודי, נוצרי, דרוזי או מוסלמי, על סגן בית המשפט לענייני משפחה להעביר את הבקשה למתן חוות דעת ליו"ר בית הדין הדתי הרלוונטי.

יו"ר בית הדין הרלוונטי חייב לחוות דעה האם לבית הדין הדתי הסמכות לדון בגירושין של בני הזוג, או שמא אכן ההליך הנכון הוא התרת נישואין (היות והנישואין כלל לא מוכרים מכוח הדין הדתי בהתאם לנסיבות).

חוק התרת נישואין קובע כי בתוך 3 חודשים יש לקבל תשובה מיו"ר בתי הדין הדתי הרלוונטי, וככל שלא ניתנה תשובה או שמא ניתנה תשובה שאין צורך "בגירושין" (דהיינו מכוח הדין הדתי), אז ידון בית המשפט לענייני משפחה בתביעה להתרת נישואין.

באשר לנישואים חד מיניים

כאמור, ענייני התרת נישואין אזרחיים רלוונטיים גם לבני זוג חד מיניים, כך למשל נדון בפרשת "פלונים" שנדונה בבית המשפט לענייני משפחה. שם עלתה השאלה מה הדין שיחול על בני זוג מאותו המין אשר נישאו בקנדה, נרשמו בארץ כבני זוג נשואים, משרד הפנים סירב למחוק את הרישום שלהם משום שאין הליך בישראל (דאז) שאפשר גירושין של זוגות חד מיניים. בית המשפט לענייני משפחה פסק כדלקמן:

"אין צריך להרחיב ולומר כי נישואים חד מיניים בין שני גברים אינם מוכרים עפ"י דין תורה. לא זו אף זו, עפ"י הדין הדתי "משכב זכר" הינו אסור. לפיכך נישואים אלה אינם תקפים, הינם בטלים מעיקרם […] הפסיקה בבית הדין הרבני מלמדת כי בית הדין אינו מכיר בהיותם של בני זוג מאותו המין כעונים להגדרת בני זוג בכלל, לא כל שכן בני זוג נשואים [..] משהורה בג"צ על רישום הנישואין אין הדעת נותנת וסובלת כי התובעים אשר החליטו בהסכמה משותפת לפרק את קשר הנישואין יישארו כבולים זה לזה, הדבר נוגד את זכויות וחרויות הפרט, מנוגד לחוקי היסוד ולערכים בסיסים של צדק ושוויון. במקרה זה, אך טבעי כי בית המשפט ייעשה שימוש בסמכות הטבועה הנתונה לו ויורה על התרת הנישואין. בנסיבות אלה כאשר בית הדין הרבני נעדר סמכות לדון בתביעה ובכל מקרה אינו הפורום הנאות לדון בה, חובה על השופט היושב בדין להפעיל את הסמכות הנתונה לו וליתן לתובעים את הסעד לו עתרו. לפיכך הנני מורה על התרת הנישואין בין התובעים".[5]

עוד יוער, כי לאחר הגשת תביעה להתרת נישואין, בית המשפט לענייני משפחה יוכל לאשרה במקרים שבהם יש הסכמה, לחלופין הוא יוכל לדון בטעמי ההתנגדות כאשר זו קיימת. אך ברוב המוחלט של המקרים, ככל שאין בעיית סמכות, בקשה להתרת נישואין מתקבלת גם אם אין הסכמה בין בני הזוג.[6]

התרת נישואין כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח זר:

אחת השאלות המהותיות הנוגעות לתביעות התרת נישואין, היא כאשר מדובר במקרים בהם אחד מבני הזוג הוא לא אזרח ישראלי.

כאמור, סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בענייני התרת נישואין, נקנית בהתאם לאמור בסעיף 2 לחוק התרת נישואין, הקובע:

"(א) בית המשפט מוסמך לדון בעניני התרת נישואין, לפי סעיף 1, בהתקיים אחת הזיקות האלה: (1) מקום מושבו של המשיב בישראל; (2) שני בני הזוג הם אזרחים ישראלים; (3) מקום מושבו של המבקש בישראל, ובלבד שהתגורר בה במשך שנה לפחות בסמוך להגשת הבקשה להתרת הנישואין; (4) מקום מושבו של המבקש בישראל, ובלבד שמקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג היה בישראל; (5) המבקש הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל; (6) המבקש הוא אזרח ישראלי והתגורר בה במשך שנה במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה להתרת הנישואין; (7) המבקש הוא אזרח ישראלי ונמצא בישראל במועד הגשת הבקשה להתרת הנישואין, ובלבד שבאותו מועד, במקום מושבם האחרון של בני הזוג לא ניתן לערוך גירושין על פי כל דין. (ב) לעניין סעיף זה, "מקום מושב", של אדם – המקום שבו נמצא מרכז חייו או מקום מגוריו הרגיל".

 

דווקא כאשר יש צורך בהליך של התרת נישואין, שכיחים המקרים שבהם מדובר בבני זוג שנישאו במדינות זרות, כאשר האחד מהם הוא לא אזרח ישראלי. מצד אחד, יש אפשרות שעומדת בפני בני זוג נשואים, להסדיר את מעמדם במדינת ישראל כאשר האחד מהם הוא נתין של מדינה זרה והאחר הוא אזרח ישראלי, זאת מכוח חוק האזרחות, התשי"ב- 1953, ובמיוחד בהתאם לסמכות המוקנית לשר הפנים מכוח סעיף 7 לאותו חוק.

בנוסף, קיים נוהל הנקרא נוהל הנקרא "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי", ובהתאם לו גם נוהל מדורג שבסופו האזרח הזר יקבל אשרת שהיית קבע בישראל, וזאת במקרים שבהם מדובר באדם הנשוי לאזרח ישראל.

מצד שני, גם כאשר בני זוג נישאו במדינה זרה ועתה הם מעוניינים להסדיר את מעמדם, הרי שיכולים לקרות מקרים שבעת תקופת קיומו של ההליך המדורג (שנמשך לערך כ-6-5 שנים), יעלה הצורך להיפרד. במקרים כאלו, הרי שלא פעם יהיה צורך לפנות בתביעה להתרת נישואין אזרחיים.

ללמדנו, שחוק התרת נישואין מתייחס לסמכותו בהתאם לאחד הצדדים. קרי: כפי שעולה מלשונו של סעיף 2 לחוק התרת נישואין, די בכך (לרוב) שאחד מבני הזוג חיי במדינת ישראל או אזרח מדינת ישראל, כדי לקנות סמכות בתביעה להתרת נישואין.

עלויות הליך התרת נישואין (מעודכן לשנת 2025):

פתיחת הליך התרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה כרוכה בתשלום אגרת הגשה בסך של כ‑563 ₪ במקרים של קושי כלכלי, ניתן להגיש בקשה לביטול או הקלה באגרה, בהתאם להחלטת בית המשפט. 

בנוסף, במידה ותעודת הנישואין או מסמכים נוספים כתובים בשפה זרה – יש צורך בתרגום נוטריוני, שהעלות שלו לעיתים נעה בכמה מאות שקלים.

עלות ניכרת נוספת נובעת משכר טרחת עורך הדין:

בהליך בהסכמה, המחיר עשוי לנוע בין 7,000 ₪ ל‑18,000 ₪, הכולל גם את שכר הטרחה וגם את האגרות.

כאשר יש מחלוקות מורכבות (כגון משמורת, רכוש, מזונות), ההוצאה על עו"ד יכולה להיות גבוהה משמעותית. לפי מובילי שוק, העלות יכולה להגיע עד 15,000‑40,000 ₪ או יותר.

סיכום:

הליכי התרת נישואין מתבקשים כאשר בני הזוג אינם יכולים למעשה להינשא במדינת ישראל – גירושין מנישואים אזרחיים. מדובר בהליך המתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה, כאשר גם בעת ניהול הליך התרת הנישואין, על בית המשפט לקבל חוות דעת מבית הדין הדתי הרלוונטי או אף משני בתי דין (ככל שמדובר בשני בני זוג בני דתות שונות). יש לעמוד בכל תנאי ההליך ולבצעו באופן מסודר ובהתאם לנהלים.

מדובר בד"כ בהליכים לא פשוטים, המצריכים ידע וניסיון של העוסקים בהם, ולכן רצוי מאוד להיוועץ בעורך דין לענייני הסדרת מעמד בישראל/עורך דין משרד הפנים בטרם הגשתה של תביעה להתרת נישואים אזרחיים על כל השלכותיה.

 

 

[1] ראה סעיף 3 לחוק בתי הדין הרבניים.

[2] בג"ץ 2232/03 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו, (פורסם בנבו), בפסקה 26.

[3] ראה: חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו- 1995.

[4] ראה האמור בבג"ץ 9476/96‏ ‏ מאיר סרגובי, עו"ד נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, (פורסם בנבו), בפסקה 23.

[5] תמ"ש (ת"א) 11264-09-12‏ התובעים נ' משרד הפנים, (פורסם בנבו).

[6] תהן (טב') 15711-10-12 פלוני נ' פלונית, (פורסם בנבו). נטענה שם אומנם טענת סמכות, אך רצוי לעיין באסמכתאות אליהן מתייחס בית המשפט באותה פרשה, לעניין הסכמה או אי הסכמה להתרת נישואין.

דרג עד כמה התוכן הועיל לך